Follow-up on Sternos

Question:

Do I really need a blech for a sterno? I was thinking that there’s no need since it’s impossible to change the flame size. But I saw your post about sternos, and you don’t mention this sevara, and I’m wondering if it’s a true heter.

I understand that to make a sterno fire bigger once the fire is lit is not practical and extremely dangerous. The only way to make it hotter is by lighting a new sterno and adding it to the tray. If so, there shouldn’t be any חשש of שמה יחתה, and it shouldn’t need a blech – just like you pasken for a hotplate if you can’t change the temperature.

Answer:

You still need a blech.

P.S. It is actually very possible – and mechanically simple – to increase the flame size of a sterno can. While it doesn’t have a dial like a gas stove, the flame is entirely governed by how much fuel surface area is exposed to oxygen. Anyone can easily alter the output without special tools or expertise in a few ways: 1. Many standard catering cans are built with a sliding or removable lid specifically meant to be uncovered or opened wider to let more air in, instantly increasing the flame. 2. Even without a lid, simply poking, scraping, or stirring the gel breaks the surface skin, exposes fresh alcohol underneath, and creates a larger burning surface area. Shaking the can does the same thing by agitating the fuel. 3. Dropping external fuel or materials into the open bed will naturally cause a larger flare-up.

The reason people don’t typically do it isn’t because it’s hard, rather because it’s highly unsafe and carries an immediate risk.

Sources:

ראה שו״ת פנים מאירות א סוסי׳ פד, הובא בשע״ת סוסי׳ רנד, בנוגע לספירט, שהלהב עולה כשממרסין. ודון מינה. ומשה״ק בשו״ת מהרש״ג ב, נ דא״כ מדוע מותר בהוסק בקש וגבבא – הרי למעשה גם לא סמך ע״ז. וראה להלן עוד.

וכבר הביאו מצדה לדרך מאמר ד כלל א, יב, שהחשש שמא יחתה או שמא ירבה גחלים. ומה שהקשו שא״כ מדוע אין לחוש בהוסק בקש וגבבא, יש לחלק טובא, שבהסיק בקש דליכא גחלים לא חיישינן שיביא גחלים, משא״כ כשהסיק בגפת דאיכא גחלים. ועוד, דשאני התם שכיון שהסיק בקש וגבבא גילה דעתו דלא ניחא לי׳ שיהא חמימות מרובה, ראה חידושים המיוחסים לר״ן שבת לו, ב ד״ה כירה. רבינו יונתן שם. נמוק״י שם. ועוד שבבה״ל דלקמן נסתפק אם מותר להשהות בשעה שבוער גם בקש כשנתן הרבה קש.

וכבר מצינו עד״ז בחי׳ רבינו יונתן, שגרופה היינו שגרף כל הגחלים לחוץ, ולב״ש החשש שיחזיר הגחלים לתוכו. ומה שלב״ה לא חיישינן להכי – הוא רק מחמת שגרף, שגילה דעתו מעיקרא שאינו מקפיד, עכת״ד. ומשמע, דהא לא״ה חיישינן.

ויל״ע אם בכלל הגזירה שמא ילבה האש, בניפוח בפה וכדומה. אלא דאת״ל הכי, צ״ע מ״ט גזרו שיחתה ולא שינפח. וי״ל בכמה אופנים. א. שג״ז בכלל. ב. שגזרו רק על השכיח. ג. שלא גזרו על ליבוי כיון שיודע שכעת מבעיר, ולא חיישינן שיעשה כך. ד. ולכאורה י״ל בפשיטות, שלא גזרו מטעם אחר, לפי שבמציאות קשה לנפח בפיו, לפי שהגחלים למטה בכירה. ומצאתי בשו״ת אג״מ או״ח א, צג, וכן שם או”ח ד, עד. בישול כה, שחידש שגזרו רק שמא יחתה בפיו ולא לחיתוי במעשה. וכבר הקשו עליו בכ״מ, דאדרבה מפורש להדיא שהגזירה שיחתה במחתה, ראה שו״ע רנב, א בהגה שבמוסגר. וכן מפורש בשו״ע אדה״ז רנג, א. וראה מזה בברית עולם שהי׳ וחזרה א.

והנה, התם קאי שמחתה בגחלים בפה, ולא שמנפח בגוף האש. והכא קיימינן בחשש שינפח באש.

בדין לא פלוג, למעשה נקטו הפוסקים דלא אמרינן לא פלוג. וכן מוכח מפנים מאירות ומהרש״ג דנחתי לשקו״ט אם יש לחוש שיגדיל הלהב, הא לא״ה מותר, ולא אמרינן לא פלוג. וכ״ה בשו״ת מהרש״ם ג, קסה. ואיכא דאמרי שבאותו סוג אש עכ״פ אמרינן לא פלוג. וראה הגהות רעק״א שיח, ג, בנוגע לתולדות האור. הביאו במשנ״ב שם בבה״ל ד״ה ואפילו. בית מאיר שם. אלא שהביאו שברשב״א משמע שאסור בתולדות האור. והאריכו ליישב בכמה אופנים. וראה שבילי שהי׳ וחזרה ע׳ 91 ואילך. ולהעיר מסברת האג״מ או״ח ד, עד הטמנה כה, שבהגבי׳ הלהב עד הסוף אכתי אסור משום לא פלוג. ויש חולקים. ויש לחלק.

#53219