הידוק תפילין של ראש

שאלה:

יש אצלי תפלין גדולות כנהוג אצלנו, אבל אינם מהודקים די צורכם שיוכלו לעמוד על מקומם כראוי לפי שיש לי ראש קטן ושערות דקות ודלילות, ובפרט אם מקפידים שהקשר יהיה מונח בחלקו עכ”פ על הגולגולת למעלה מהגומא, שזה מקשה על ההידוק. האם עדיף תפלין קטנים יותר, ולסמוך על הפוסקים הסוברים ששיעור אצבעיים על אצבעיים קאי על התיתורא, וכן עשיתי ניסיון בעצמי, ואותם התפילין עמדו על מקומן משך זמן ארוך בלי שאצטרך להדקם שוב ושוב.

תשובה:

בנידון זה, עדיף שהתפלין יהא במקומו הראוי, מההידור של תפלין גדולים.

מקורות:

במכתב רבינו מט’ תמוז ה’ תשטז:

“ובמ”ש מה יש לבכר יותר בתפילין של ראש, אם ההידור דאצבעים על אצבעים או ההידוק יפה. תמוה שאלתו, כי מה זה שייכות בין שני הדברים, ואת”ל שאפשרי שאלה כזו היינו שאי אפשר שיהיו שני הענינים ביחד, מובן שההידוק במקום הוא ראשונה במעלה כיון שהוא מעיקרי המצוה.”

ולכאורה ברור שככל שיגדל בית התפילין כך יקטן היקף הרצועה, וככל שתקטן הרצועה ממילא יתרפה הידוק התפילין.

ונראה, שרבינו תמה על השואל שכתב כאילו שני הדברים, ההידור דאצבעיים על אצבעיים וההידוק יפה, קשורים ותלויים זה בזה. ואינם. שהרי אפשר לקיים שניהם. ועל כן תמה רבינו: מה פשר השאלה “מה יש לבכר”? הרי אין כאן בהכרח סתירה.

אלא שרבינו הוסיף: “ואת”ל שאפשרי שאלה כזו”. ולהעיר מכללי הגמרא ש”ואת”ל” הוא אליבא דהלכתא (אלא שאין הכרח להעמיס כוונה זו כאן כמובן). והיינו, שלא זו בלבד שתיתכן מציאות כזו, אלא שבמציאות מסוימת אכן עלולה להיות סתירה בין שני הענינים. ולגבי מציאות זו פסק רבינו להלכה שההידוק קודם, כיון שהוא מעיקרי המצוה.

ונמצא שרבינו לא שלל את המציאות שהשואל רמז אליה, אלא שתמה על סגנונו, שלא הגיע לידינו, ואפשר שכתב כאילו הדברים תלויים זה בזה מצד עצמם ובכל מקרה ומקרה.

והנה עתה זכינו לאורו של הגהות כ״ק אדמו”ר מוהרש״ב נ”ע על כף החיים פלאגי. ומפורש כן בדבריו שם:

“אותן בעלי קרחה וגם השערות שמאחורי’ קטנים בשו”א א”א להדיק היטיב שלא יזח ח”ו הש”ר ממקומו אל הצד אם לא שיהי’ הסיבוב גדול קצת שאז לא יהי’ קצה התחתון של הש”ר למעלה ממקום צמיחת השער. ולכאורה יותר טוב לשאת תפילין קטנים, אבל ההידור בתפילין גדולים גדול הוא ובפרט בהסופרים דזה”ז, והוא רחום יכפר״.

 ונמצא שכן עולה גם מדברי הגהות תורת שלום, שבבעלי קרחה או בעלי שיער מועט יתכן בהחלט שתפילין גדולים אינם במקומם כראוי, ועל כך כתב: “ולכאורה יותר טוב לשאת תפילין קטנים”. והיינו, שכאשר אי אפשר להשיג הידוק הראוי, עדיף להקטין הבתים כדי שהשל ראש יהא במקומו כדבעי.

וסגנון “לכאורה” אינו מוכיח שאין זו מסקנתו, שכן מצינו בכמה דוכתי בלשון “לכאורה” אף כשהוא למסקנא. וכמפורש בכללי הפוסקים.

לאידך, ממשיך וכותב: “אבל ההידור בתפילין גדולים גדול הוא”. וממילא צריך תמיד לשקול במאזני המציאות מתי לבכר איזה מהם. ואין הכרח שסגנון “אבל” בא לחזור בו ממש״כ לפנ״ז (אף שמצינו כן לפעמים) בלשון הפוסקים. אלא שבא לומר שיש כאן שני ענינים זה מול זה, ויש לשקול הדברים היטב, שמפני גודל ההידור שבתפילין גדולים אין למהר לוותר עליו אלא במקום שהדבר נוגע למעשה להעמדת התפילין במקומן כראוי.

ומעתה מתיישבים היטב שני המקורות יחד: במכתבו מתשט”ז פסק רבינו שכאשר קיימת סתירה בפועל בין ההידור לבין ההידוק, ההידוק קודם, כיון שהוא מעיקרי המצוה. ובהגהות תורת שלום ביאר שבמקרים מסוימים אכן יש מקום לשקול העדפת תפילין קטנים מטעם זה גופא, אף שבדרך כלל ההידור בתפילין גדולים הוא הידור גדול.

ומה שכתב: “ובפרט בהסופרים דזה”ז”, מסתבר לפרש, שבנוסף לעצם ההידור שבבתים גדולים, יש חשש בבתים קטנים בהידור או אפילו כשרות הפרשיות, מחמת מצב הסופרים באותו זמן. ואם כן, כאשר אכשור דרא ומצויים כיום פרשיות מהודרות אף בבתים קטנים יותר, בודאי אם הבתים הגדולים גורמים לההידוק שלא יהא כדבעי, ענין ההידוק יפה עדיף וקודם.

והסיום “והוא רחום יכפר עון” קאי, כפשוטו, על מצב הסופרים שעליו דיבר בסמוך, ולא על עצם הסברא לבכר תפילין גדולים. (וקשה לפרשו כאילו בא לומר שיש לכפר על ההידור שבתפילין גדולים לפי שגורם לפעמים שהתפלין לא יהיו במקומם, הן מחמת סמיכות הדברים, והן מחמת הסגנון, ודלא כפירוש המהדיר לשם).

#52253