Eating the Areinfirenish egg the next day

 

Question:

If the egg with pesukim written on it, using food coloring, was not finished on the same day as the areinfirenish, does it need to be eaten the next day by the boy? Can it be eaten?

It was not mixed with anything other than the food coloring, and the shell was totally removed.

 

Answer:

Some are particular to have it finished.

If a peeled egg is left overnight and not mixed with anything else, it should not be eaten the next day.

(There is a discussion in Poskim if the letters help in a different way, by “protecting” the negative aspect. In practice, however, one should not be lenient in this regard.)

 

Sources:

במנהגי כניסה לחדר שהובאו בראשונים, הובא שמאכילים לתינוק עוגת דבש וביצה עם אותיות מפסוקים. ובטעם ההיתר בביצה קלופה, בימיהם שהכניסו לחדר בשבועות, וממילא הוכרחו לרשום על הביצה מבעו״י, מצינו ד׳ סברות בדבר:

א. כתב בהגהות מרדכי שבת ס״פ כלל גדול (ושייך לר״פ המוציא), בשם מהר״ם, דדילמא רו״ר לא שכיח בינינו. (ובכ״מ כתבו לבאר דקאי בנדו״ד. וראה הגהות בגדי ישע שם. הגהות דגול מרבבה או״ח שמ למג״א ח. וכ״כ הג״ר מאיר ע״ה שפירא בהסכמה לשלחן חי. שו״ת אפרקסתא דעניא דלקמן. ועוד). וכ״כ מד״ע לעניננו בשו״ת קב זהב א, יד. ואישתמיט לי׳ דברי הגמ״ר שקדמו.

ב. עוד כתב שם, שכתבי הקודש שעליהן מצילין. ובחידושי אנשי שם, למרדכי שם רמז שסט, העתיק, באו״א שכתב ודיו שעליהם מציל.

ולכאורה חילוק גדול בין הנוסחאות.

ויל״פ בכמה אנפי: מצד סגולת כתבי הקודש, כמשמעות הגמ״ר. וי״ל גם שהוא כמו קמיע שלפעמים מציל מרו״ר. (וצ״ע אי יש גדר כתבי הקודש להציל מדליקה שהרי אין פ״ה אותיות. ותלוי במנהגים שבראשונים איזה פסוקים כתבו. ובכלל, בכ״מ שאין לכתוב אזכרות בפסוקים אלו – ראה תשב״ץ קטן תטז. בני יונה יו״ד רעו, לו. פרי הארץ ב או״ח ד. מספר הסופר ב, מט. דברי משה עב. וראה שו״ת יבי״א ד יו״ד כ, ה. ואפשר שמ״מ סגולת כתבי הקודש עליו. ואגב, צ״ע מאיסור כתיבת ג׳ תיבות ללא שרטוט. ומאכילת העוגה משום מחיקת ג׳ תיבות כסדרן. והאריך בביאורים ובירורים ביורה דעה דלקמן. וראה לקמן בסו״ד).

ובלשון חידושי אנשי שם י״ל שהוא כקלף מחמת כתב ודיו שעליו, ואין דינו כמאכל, וליכא סכנתא. או״י שמחמת כתב ודיו דינו כדבר אחר מעורב בו שהקלו בזה (כבסמ״ק קעא, ואר״ח סוף הלכות מעקה. והובא ביש נוחלין אזהרות מן הסכנה – סח, ב. ומהני גם בהניח שם הקליפה בפנים כמפורש שם בסמ״ק. ודוק נמי בלשון בל״י יו״ד קטז ח. וראה לחם הפנים שם ה). או״י שהכתב ככיסוי וכאילו מקצת קליפה עליו. וכ״כ לפרש בשו״ת אפרקסתא דעניא ב יו״ד קמה. צביון העמודים דלקמן. אבל שם דשאני מקליפה כיון שנאכל. וכתב שיתכן שט״ס בחידושי אנשי שם וצ״ל כבהגהות מרדכי.

והנה, באגודה קב, כתב דילמא מצוות מגינות עליו. והוא טעם אחר משום שומר מצוה. ואילו לדברי מהר״ם, אינו משום מצוה לחוד, דא״כ הול״ל הכי בהדיא. וראה שו״ת דברי יציב יו״ד לא אות ג. ובאמת, גם באגודה איכא למימר בדוחק שכוונתו משום כתבי הקדש.

והנה בכמה דפוסים איתא מצות מגולות. ונתחבטו בזה. ויש שכתבו להגי׳ ביצים מגולות. והיינו שהביצה בכוסה (בכתב כדברי אפרקסתא דעניא או באו״א). אלא שנתברר שהיא טה״ד. ובדפו״ח תיקנו. (וכבר העירו במה שבדברי יציב שם העתיק לנכון אף שהיו בידו רק גירסת הדפוסים).

ג. דאיכא דלא גרסי ביצה – כ״מ בפירש״י ד״ה שעבר נדה יז, א. רשבץ שם. וראה רש״ש שם. שו״ת קב זהב א, יד. חלקת יעקב ד, יב. אג״מ יו״ד ג, כ. דברי יציב שם אות ט.

ד. שאין חשש בביצה מבושלת, כדעת שו״ת בית שלמה א יו״ד קפט. הובא במנחת פתים יו״ד קטז, ב. ג. כה״ח תקד, א. ועוד. וראה שו״ת מנח״י ד, קח.

וראה קב זהב שם, שלא מסתבר ששיירו מעט מהקליפה, דהו״ל לפרש בהדיא שעשו כן שלא יכשל התינוק בסכנת נפשות. וראה פי׳ צביון העמודים לסמ״ק ו, קעא, אות יח – רמד, דלא מהני החזרת הקליפה ומוכיח לה מדברי הגהות מרדכי גופא. והקשה מדוע לא שיירו קצת מהקליפה ונשאר בצ״ע. ושוב כתב שאפשר לומר בשעת רוקח דסגי להחזיר הקליפה. ומעמיס בלשון הרוקח, וקלופה הקליפה ממנה, שקלפוה וכתבו הפסוקים, ושוב החזירו הקליפה מעיו״ט, עיי״ש,

והשתא, ניחזי אנן, הנה בטעם הראשון שבהגמ״ר, כבר האריכו שבכמה ראשונים מוכח שנקטו לדינא גם בזמננו, וכדמוכח מדברי תוד״ה איכא בינייהו ביצה יד, א. תוד״ה הני פלפלי שבת קמא, א. רא״ש ביצה א, כא. יש״ש שם לט. וכן מוכח בכמה ראשונים. ולמעשה, הובא לדינא בראשונים ופוסקים. וכן הביאו אדה״ז בשו״ע שמירת גוף ונפש ד. [וגם בכוונת מהר״ם שבהגמ״ר, הנה בכ״מ נחתי בכוונתו בלשון ״ דילמא״ דנקט – אם הוא כמסתפק או דרך ענוה. וראה שו״ת א דעניא שם דהאריך. הנסמן בשו״ת ברכת יהודה ב יו״ד ו, ב. דברי יעקב חיים ב, יב. מעולפת ספירים סבג ב, יו״ד כד. ואכ״מ. ואם י״ל בכוונתו שאינו שכיח כ״כ אבל אכתי איכא רו״ר. או שכוונתו דדשו בה רבים. ויש שכתבו דתי׳ בתרא עיקר – ראה שו״ת ארחותיך למדני ח יו״ד קמא. ואי״ז מעניננו כאן באשר כבר הבאנו דלדינא נקטינן לאסור גם בזמננו].

וכן בנוגע להסברא דל״ג ביצה, כבר כתבו לפרש שאי״ז כוונת רש״י. ולמעשה, בכל הפוסקים הובא גם בנוגע לביצה.

וסברת שו״ת בית שלמה דקאי רק במבושלת – דחוי׳ קרי לה. וכדמוכח מדברי הגמ״ר ואגודה גופא, דנחתי לדינא בעניננו, והרי אא״פ לכתוב על ביצה חי׳. וברוקח מפורש שמביאים ביצה מבושלת וקלופה. וכבר הקשה כן בהגה בשו״ת מהרש״ם ד, קמח בסופו. וראה גם עובר אורח לאדר״ת ד. משמרת שלום יו״ד קטז, ד. ובצביון העמודים שם שבבית שלמה קאי רק בבצלים, ובביצה לא מהני מה שמבושל, וכבר כתבו דאורחא דמילתא שביצה קלופה היינו מבושלת. ואיכא דס״ל איפכא שהסכנה רק במבושלת. וראה שו״ת דברי יציב שם אות ח, שמקום לומר שבבישל תחילה ואח״כ קלף ועברה הלילה גרע טפי. ותתיישב הקושיא על הבית שלמה מדברי הגמ״ר.

ומשום שומר מצוה הרי לא קייל״ן הכי בדיני סכנה, וראה שו״ת יבי״א ב יו״ד ז, ג. דברי יציב שם אות יב. אבל ראה שם או״ח רכז, ב. וכש״כ במקום שאפשר בלא״ה דבכה״ג לא סמכינן על על שומר מצוה. ובשלמא בימיהם שעשו בשבועות, הרי לא סגי בלא״ה. ובדברי יציב או״ח שם אות ג בסופה, כתב דהתם ליכא שומר מצוה, שהרי אפשר שלא יאכל הביצה וליכא בזיון מצוה. (וכש״כ אם נאמר שהיא סכנה טבעית, ראה עוללות משה בספר דגל אפרים כח, ד ד״ה ועוד הי׳. וראה שו״ת קב זהב שם. שערי דעה על הלכות ד, ז אות מ. ובאפקסתא דעניא שרו״ר דומה טפי לסכנה טבעית. ולהעיר משפ״א שבת קח, ב. וראה דברי יציב יו״ד שם אות ד ואות ט. יבי״א י יו״ד ט.

ונותר לנו, רק הסברא, שכתבי הקודש מצילים. אלא שג״ז הובא בהגמ״ר כתי׳ חדא מגו תרתי. ויתכן גם שתיבת דילמא קאי אתרווייהו. ובשו״ת מהרש״ם שנקט שכתב כמסתפק, משמע שהוא מה״ט גופא, מחמת דנקט תרתי פירוקא. ונראה שנסתפק איזה מהם עיקר. ובמקום ספק סכנתא קשה להקל. ויותר יש לחוש בספק סכנה מבספק איסור כפס״ד הרמ״א יו״ד קטז, ה. ובכלל, פירוקא לסכנתא לא עבדינן.

והאמת, שבפוסקים שהובא ליזהר בביצה קלופה לא נזכר כלל צד היתר בענין זה. ולמעשה המנהג ליזהר לקלוף הקליפה ביומו דוקא מה״ט. ויש שהביאו ממשפט צדק שכתב וקולף הקליפה. ומשמע קצת שקולף בשעת מעשה. אלא שבמשפט צדק מפורש שלא עשו כן בשבועות, עיי״ש שנהגו בער״ח סיון ובר״ח סיון. וממילא שאני התם, שאפשר בענין אחר. ועוד, שק״ק להעמיס כך בלשונו, שבהמשכו כתב וכתוב עליו כך, ואיך יתכן במציאות שכבר נכתב עליו לפני שנקלף. ונצטרך לדחוק שכותב עליו רק אז כשנמצא כבר אצל המלמד.

ועוד איכא בגווה, שהרי אפשר לפרש ברוקח שהחזירו הקליפה כמ״ש בצביון העמודים, או שהקליפה מעורה בה עדיין ומחוברת בצד אחד. וראה שם בצביון העמודים שנסתפק מה״ט אם אכן דברי הגהות מרדכי שייכים בכלל להך דהרוקח.

ובשו״ת דברי יציב או״ח שם ג, ר״ל שלכן לא נהגו לעשות בשבועות מחמת חשש ביצה קלופה. (ולכאורה עדיפא הול״ל מחשש מחיקה ביו״ט. ואכ״מ). אבל מש״כ שם שצ״ל דוקא ביום שמגלחים שערותיו – תמוה. כן מש״כ שהסגולה רק בשבועות תמוה שמפורש שעשו כן בשאר זמנים. וראה גם בא״ר תצד, ג, שבכלבו משמע שעושים כן גם בשאר ימים. וכן המנהג פשוט בכ״מ.

ובכל אופן, בהיות ולא ברירא לן צד ההיתר בביצה קלופה, וכמה אופנים נאמרו, ושאני בימיהם דלא סגי בלא״ה, ובנדו״ד הרי כבר אכל מהביצה, ואין לנו להתיר חשש סכנה בכדי שיאכל שאר הביצה, בשגם שאין לנו מקור מפורש שצריך לאכול כולו, וכדלקמן.

ואכן, נשאלתי אם צריך שהילד יאכל כל העוגה והביצה, או לפחות כל השכבה החיצונה עם הפסוקים. ולא מצאתי בראשונים דבר ברור. ומצאתי שעמד בזה ידידנו שליט״א בביאורים ובירורים ביורה דעה מד. והעלה בספק.

ואם עושים בדיוק כדברי הרוקח וכו׳ ואכן חוקקים בתוך העוגה כל הפסוקים, המדובר בשכבה גדולה מאד, שקשה לתינוק לאוכלה כולה. ולכאורה מילתא דלא שכיחא שילד קטן יוכל לאכול כולו באותו מעמד. ואם נהגו להשאירו, הרי בטח לא הי׳ מתקיים.

ושוב נמלכתי, שלאו דוקא שד״ז הי׳ נכון במציאות ימיהם, כי העוגות נעשו באופן שהתקיימו והיו ראויות לאכילה הרבה זמן.

ורק הביצים היו מתקלקלים. אלא שבביצה כמות האכילה קטנה. וכיון שדרך תינוק לאכול ביצים וממסמסא לי׳ בביצים, כביבמות מב, ב, לא שכיחא שלא יאכל התינוק כולו. וגם במחז״ו תקח, בעניננו, כתב שדעתו של תינוק קרובה אצל ביצים.

ונמסר לי, שבאה״ק ת״ו אפשר להשיג דף אכילה, שכתוב כל הפסוקים באותיות גדולות, ולמטה יש ריבוע מיוחד שם כתוב כל הפסוק באותיות קטנות באופן שהתינוק יכול לאכול כולו. (ומש״כ בשו״ת משנ״ה טז, סז שאין לכתוב על העוגה רק בדף בפ״ע מעליו – נסתר מדברי כל הראשונים).

ולכאורה ודאי שא״צ שיאכל כל העוגה או הביצה, והשאלה רק אם צריך כל הפסוקים או סגי בחלקם. ובכ״מ נהוג שמכינים עוגה גדולה ומחלקים ממנה לכל הצאן קדשים חבריו של החתן, והאם נאמר שלא נתקיימה הסגולה כל עוד לא אכל כל העוגה, דאטו יש איזה ענין באכילת כל העוגה, ובאכילת כל הביצה ולא סגי בחצי ביצה. ולכאורה הכוונה היא שהתכלית היא להכניס את הפסוקים הקדושים במעיו, והדרך לכך היא שחוקקים זאת על עוגה מתוקה וכן על ביצה.

והנה, בלשון הרוקח ושאר הראשונים רק שמאכילין אותו העוגה והביצה, ולא התייחס לפסוקים. ואם ממשמעות הלשון ממה שכתבו שמאכילין העוגה והביצה – הרי למטונך נימא שהכוונה שצריך לאכול כולו ולא רק הפסוקים. ולאידך, בקל איכא לפרושי שמאכילין מהעוגה ולא כולו. ואינו דוחק כלל.

אבל י״ל בכוונת הרוקח ״ואוכל העוגה והביצה״, שהרצון בזה, שמכניס הפסוקים למעיו ע”י אכילת העוגה והביצה, דנמצא שאין הקפידא על כללות הביצה, אלא על הפסוקים שעליה, – אבל אם רק יטעם מעט מן הביצה ולא יאכל את כל הפסוקים, יתכן שלא נתקיימה הסגולה.

אבל אין זה מוכח, כי יש לומר דבענין סגולי כזה סגי במה שטועם מן העוגה ומן הביצה.

ויצויין, שיש מהראשונים שכתבו להדיא שלא להאכיל העוגה – כ״ה בס׳ האסופות שפב, בשם ריה״ח מחמת בזיון כתבי הקודש.

ולאידך, בכמה מהראשונים לא נזכר כלל ע״ד כתיבת הפסוקים רק גוף עשיית העוגה ובישול הביצה, ראה מחז״ו כלבו ואר״ח. וכן ביסוד יוסף וקב הישר. ומשמע להדיא שלא כתבו פסוקים. וכבר הובא מתשב״ץ קטן תטז, שלא לכתוב שמות. ואולי אין כוונתו לשלול המנהג, אלא שהאזכרות יש לכתוב ברמז. וראה שו״ת שאילת יעב״ץ ב, קמ שציין למש״כ במגדל עוז בברכת גבעון תעלה א, יד, והובא במח״ב או״ח שמ, ו, שגמגם בהמנהג להאכיל עוגה עם פסוקים.

ולדבריהם, כמובן אין מקום לומר שהענין לאכול רק שכבת הפסוקים. והדרא קושיא, שבמציאות לא מסתבר שהתינוק אוכל כולו.

ולהעיר מלשון מחז״ו תקח, מאכילין אותו מן החלות בדבש (וראה במהדורת גולדשמידט שבכי״א: החלות) ומן הביצים והפירות. גם באר״ח ח״ב, ג, ובכלבו עד, שמאכילין אותו מו החלות בדבש וחלב ומן הפירות ומיני מגדים.

אלא שאין ראי׳ ממחז״ו אר״ח וכלבו, שכיון שלא כתבו פסוקים על העוגה ופירות – אין ענין באכילת כולו (אף שבמחז״ו נזכר שיעשו ג׳ חלות וג׳ ביצים, וגם הרוקח כתב שמבשלים ג׳ ביצים). ולהעיר שבאר״ח וכלבו משמע שאין רמז מיוחד באכילת הפירות, רק מצד שיהיו מיני מגדים זכר למעדנים שנתעדנו במדבר. ויתר על כן, במחז״ו, בנוגע להביצים, שהטעם לפי שדעתו של תינוק אצל הביצים. אלא שלא הבנתי בטעמו מדוע ג׳ ביצים דוקא.

ולהעיר לעניננו, שבמחז״ו כתב שאין לאוכלן אכילה גסה, שיש לחוש שמא יפליג דעתו.

ומ״מ מזה גופא שלא הודגש להדיא בשום מקום שיאכל התינוק כל העוגה, או שקולפים שכבת האותיות, אף דנחית לפרטים בכל סדר ההכנסה לחדר, משמע שהעיקר שיאכל ממנו לסגולה, ותו לא.

ויתר על כן, מסתבר שכיון שנהגו שכולם נכנסו ללמוד בחג השבועות, כנראה אפו רק עוגה אחת לכל הנערים. ואת״ל כן, נמצא שאכלו כאו״א רק חלק. ואי לא תימא הכי, איפכא הו״ל להדגיש להדיא שכאו״א מהנערים קיבל עוגה בפ״ע.

ושוב מצאתי שכ״מ להדיא בל׳ וסגנון ר״א מבונא, שיש עוגה אחת וביצה אחת, ומלחיכין לנערים – לשון רבים – ויאכלו העוגה והביצה. וכ״מ קצת גם בספר האסופות.

וכעת עלה בדעתי במש״כ במחז״ו לאכול ג׳ ביצים דוקא, ולא נתבאר שם הטעם, דשמא כוונתו שהוא מה״ט גופא, שהכינו לכל הנערים ביחד ג׳ ביצים, ולא יצטרכו כאו״א לאכול ביצה שלומה ותהא אכילה גסה. ודוחק. ועוד, שנקט בלשון יחיד, ומביאין “לו” ג’ ביצים, וכן בכל ההמשך הוא בלשון יחיד, וא”כ משמע לכאורה שאין הכוונה שהביאו את הג’ לכל התינוקות. ודוחק גדול לומר שלא דק בלשונו. וצ”ע.

ואעתיק שוב לשונו, ואולי יש מי שיוכל לפענח כוונת הדברים ויש בידו ביאור מתאים, הן בכללות דברי מחז״ו, כי הלשון נראה מסורבל ביותר, והן בטעם שצריך שלש ביצים דוקא.

״ומפני מה מביאין לו ג’ ביצים מבושלין כראוי, לא מפני צריכי מצוה, אלא לתשמישי מצוה, שצריך לאוכלן בליפתן, שאם אוכלן אכילת גסה יש לחוש שמא יפליג דעתו אלא כשם שמחנכין אותו לתורה שלימה, כך צריך שיהא כל תיקונין משלם, ולמה ביצים שדעתו של תינוק אצל ביצים״.

ואגב, בשאילת משה סת״ם להגרממש״ק שליט״א, שיעור סג, ע׳ תרי, ר״ל שהשקו״ט בראשונים בנוגע למחיקה ביו״ט הוא בנוגע לשאר התינוקות שאוכלים מהעוגה, ולא בנוגע להנער שנתחנך, דלדידי׳ ספינן לי׳ בידים משום חיבוב מצוה.

ומענין לענין: כשאין התינוק גומר כל העוגה והביצה, ונשאר ממנו, יל״ע האם יש חשש השחתה דכתבי הקודש, במה שאינו נאכל. וכפי הנהוג שנכתב ללא אזכרות, רק ברמז, הנה בפשטות, ליכא משום מחיקת כתבי הקודש כיון שנעשה לצורך פתיחת הלב. וגם כשלא נאכל כולו סו״ס נעשה לצורך. ולכאורה יש לדון, דאדרבה האכילה הוא מעשה מחיקה, ואילו מה שנימוס והולך הוא רק גרמא. וראה לידידנו שליט״א בשו״ת אבני דרך יב, לו, שלאכול עדיף מלהשחית בגרמא. וצ״ע. ובביאורים ובירורים שם אזיל בתר איפכא באופן שבטעות כתבו עם אזכרות. וכן עיקר. וכבר הבאנו מדברי יציב שם שאפשר שלא לאכול הביצה וליכא בזיון מצוה.

 

 

#51091