כלה בלא ברכה

שאלה:

מעשה שהיה בשבוע שעבר, שאחרי החופה טען אחד המשתתפים שברכו ברכה אחת פעמיים, ועל אחרת דילגו. כמובן שבתחילה לא האמינו לו. אח”כ הסתכלו בהסרטה של החופה וראו שהוא צדק.

מישהו אמר שיכנסו לחדר יחוד עשרה אנשים עם כוס יין, יברכו את הברכה החסרה, בופה”ג וישתו את היין.

האם נכון?

אם זה היה נודע אחרי הברכות של ברכהמ”ז, גם צריך לברך שוב ברכה זו, או שהברכות של ברהמ”ז מספיקות?

מענה:

אכן כן צריך לעשות. אלא שיש אומרים לברך תחילה בורא פרי הגפן ואחר כך ברכה החסירה.

ואין להמתין ולסמוך על שבע ברכות שבברכת המזון.

הטעם, שברכת חתנים אין להם סדר ומי שחסר א’ מהנה מברך אותה כשזוכר.

וצריך לברך על הכוס, שאין אומרים שירה אלא על היין (ראה עצי ארזים סב, ג. שו״ת עמודי אש אייזנשטיין בקונטרס מעון הברכות ב, כא. וכבר כ״כ בס׳ גימטריאות לריה״ח א, קכז. אבל בכ״מ שמברך על הכוס בכדי שיהיו ז״ב. ולפ״ז כשכבר בירך על הכוס א״צ עוד כוס).

אלא שברכת בפה״ג קודמת כמו בחופה.

והנה, כשדילגו בחופה בפה״ג – אף שי״א גם בזה להקדים בפה״ג לשאר הברכות, ראה שו״ת תפארת צבי קארנמעהל ב, מט, יד. הובא באוצר הפוסקים סב, ה, ב. שו״ת שבה״ל ט, ער, ה) לפי שטעם ההקדמה בכלל משום תדיר, והה״נ שיש להקדימה מה״ט לפחות לשאר הברכות (כ״כ בתפארת צבי ושבה״ל שם. ויש להוסיף שכ״ה גם לשאר הטעמים – שברכת הגפן הכשר לקיים המצוה, כבריטב״א ר״ה כט, א, או בכדי להסמיך ברכות חתנים לנישואין, כבפי׳ התפלה לר״י בן יקר ע׳ קלד. וראה עוד טעם באר״ח הלכות קידוש היום כ. כלבו לא. האורה א, מג) – מקום לומר שכיון שלא הקדים בפה״ג, עדיף לאומרה בסוף כמו שעושים אחרי ברכהמ״ז, וכדעת הראבי״ה גם בחופה (הובא בד״מ סב, ב. ב״ש שם ב. אבל ראה עצי ארזים סב, ד. ועוד – נסמנו באוצה״פ סב, ה, א – שאין זו כוונת הראבי״ה), שאף שאין להם סדר עדיף לברך על הסדר. וראה בבירך את אברהם פריסקו עא, בו. וכ״כ אשרי האיש א ע׳ קל. שו״ת משנ״ה יד, עח. שו״ת אבני חפץ גאלדבערגער ב, סב. רבבות אפרים ז, רמד.

אבל בנדו״ד, שבלא״ה מברך שלא על הסדר, וכבר בירך בפה״ג במקומה, ומברך שוב בפה״ג רק בכדי שברכה שדילג תהא על הכוס, מקום לומר דהדר דינא להקדים בפה״ג משום תדיר ושאר הטעמים. ול״ש לומר בזה הסברא שבדיעבד עבדינן כראבי״ה, שהרי כבר בירך בפה״ג לפני דאר הברכות דלא כראבי״ה.

ובודאי אין לחשוש משום הפסק בין ברכת הגפן לשתי׳. וככל הטעמים שנאמרו בזה.

אמנם, בעיקר הענין, יש שכתבו לפקפק בד״ז בנוגע לברכת יוצר האדם. וכדלקמן.

והנה פשטות דברי שו״ת הרמב״ם בפאר הדור ח, ותניא רבתי צא, וכנה״ג סב בהגה״ט שהב״ד הרמב״ם, וכן בבאה״ט שם א, וחכמ״א קכט, ח ושאר הפוסקים, שבכל הברכות אין הסדר מעכב. וכבר כתבו שכ״מ ממס׳ כלה רבתי א, בבירך לכולהו שלא כסדר שיצא.

אלא שבעצי ארזים סב, א, חידש מדנפשי׳ שאצל ברכת יוצר האדם שאני, כיון שברכת אשר יצר כוללת בתוכנה גם ברכה זו. אלא שכל עיקר הענין שסדרן אינו מעכב כתב שם מד״ע, ולא הביא ממס׳ כלה וכן לא הב״ד הרמב״ם כלל.  ויתכן שאילו הי׳ רואה דבריו לא הי׳ כ״כ, שהרי הרמב״ם סתם שאם חיסר אחת מהנה מברך אותה כשזוכר. וכן לדבריו, תיקשי מה שאמרו במס׳ כלה ובשו״ת הרמב״ם שאין להם סדר, שהרי בב׳ ברכות אלו איכא סדר.

וכבר העירו כן בדבריו  בכ״מ – ראה כוכבי יצחק על ירושלמי ח״ב ברכות ב, א – סימן ב, ג. שו״ת שבה״ל ח, עדר. משנ״ה יד, עז. ועוד.

גם צ״ע שבמס׳ כלה שם הוכיחו מעובדא דלוי שאם חיסר א׳ אינו מעכב. ולפירש״י כתובות ח, א שבירך רק אשר יצר, את״ל שברכה זו כוללת שלפני׳, נפלה ההוכחה.

עוד העירו שאם נפרש שברכת אשר יצר קאי רק על יצירת חוה כבכמה ראשונים, א״כ אינה כוללת ברכת יוצר האדם כלל. (איברא, שלפ״ז יש ליישב הקושיא ממשמעות שו״ת הרמב״ם, דאפשר דאיהו קאי לשיטה זו, אבל למ״ד דקאי על יצירת שניהם שוב אינו מברך). ועוד, שי״ל שגם לראשונים דקאי על יצירת שניהם, אכתי איכא בברכת יוצר האדם מה שאין בברכת אשר יצר, והיינו מה שנברא האדם יחידי, וכמ״ש בשו״ת אג״מ אה״ע ד, פח. וי״ל גם בפשיטות, שברכת יוצר האדם היינו גוף יצירת האדם כשלעצמו, וברכת אשר יצר היא מסדר ברכות הזיווג, כבפירש״י כתובות שם, ולא שייכא הא בהא.

וראה סברא אחרת לבעל ארחות שבת שליט״א, בקובץ היכלא ח, דשאני ברכת השבח שגם כשמשבח על הכלל יכול לשבח אח״כ על הפרט, עיי״ש.  ויש להוסיף על דבריו, דל״ד לזוקף כפופים ומתיר אסורים, דמעיקרא תיקנו לברך כאו״א לפי הסדר בשעה שהאדם נהנה, ולאו בחדא מחתא מתחניהו לאומרם זאח״ז בדוקא. משא״כ בעניננו אילו נאמר שברכת אשר יצר כוללת ברכת יוצר האדם, תיקשי לן אעיקרא דמילתא מ״ט תיקנו מעיקרא לברך ב׳ ברכות. ומשמע דמעיקרא הכי תיקנו שיברך וישבח בפרט על יצירת האדם, נוסף להשבח על יצירת הזיווג. ומש״כ רש״י שמתוך שאנו מברכים על יצירה שני׳ תיקנו אף על הראשונה שהיא עיקר ותחילתו – לא תימא שברכת יוצר האדם טפלה, אלא שמעיקרא מה״ט תיקנו. אבל השתא דתקינו רבנן הא מילתא, אמינא שהתקנה לברך בדוקא גם על יצירה הראשונה בפ״ע, וכשמשבח על יצירה שני׳ לא נכלל בזה יצירה ראשונה.

ועוד ילה״ע שבכגון דא נמצא שהיא כלה בלא ז׳ ברכות, ובכ״מ משמע דכלה בלא ברכה היינו כל הז׳ ברכות. אלא שד״ז תליא בפלוגתא. (אמנם, לפ״ז אולי י״ל וליישב הקושיא לעיל, דהא גופא הראי׳ במס׳ כלה שאין כולם מעכבים, שאף שברכת אשר יצר כוללת גם ברכת יוצר האדם, סו״ס ה״ז כלה בלא ברכה, שחסר על הז״ב. ומכאן שאין כולם מעכבים). גם י״ל שכיון שכוללת גם ברכה שלפני׳ הו״ל כאילו בירכו ז״ב.

ואף שסב״ל, וכ״כ בשו״ת אג״מ שם, וכן הוא בכמה מאחרוני הזמן – בנדו״ז חזי לאצטרופי הדעות שבברכת השבח ל״א סב״ל. וכן להדעות דלא אמרינן הכי כשהברכה גופא היא המצוה. ורבו המורים שלא כדברי עצי ארזים – ראה כוכבי יצחק שם. שבה״ל שם. משנ״ה שם. שרה״מ ו, פז, ד.

ובהשקו״ט אם לסמוך על ברכות שברכהמ״ז – הנה, בכ״מ בשם הגריש״א שאין לסמוך עליהן לפי שענין בפ״ע הוא. וראה ציוני הלכה ע׳ ל. ועוד. (ובטעם סברתו שלא לסמוך על הברכות של ברכת המזון – נראה בטעמו שגדרם אחר, שבחופה מברך בכדי להתירה לבעלה. וראה היטב טיב קדושין נה, ה. ואילו אח״כ מברך על השמחה. ויתירה מזו, בב״י אה״ע רסי׳ סב בדעת הרמב״ם וטור שם שמברך ברכת חתנים קודם כניסה לחופה שהיא ברכת המצוות וצ״ל עובר לעשייתן. וראה ב״ש שם א. ומצאנו ברמ״ך ברכות ב, שאין נכון שיפטור ברכות שבחופה ברכות הסעודה. וס״ל שכשהי׳ בחופה נחשב עדיין פנים חדשות מה״ט.  ומשמע דס״ל שגדרם אחר. ודון מינה גם בהיפך.

וי״ל עוד ובפשטות, שכיון שצריך לברך להתיר לבעלה אין להמתין אחר עד הסעודה.

ולא נתפרש בדברי הגריש״א אם הוא רק לכתחילה, או שגם בדיעבד אא״פ לסמוך על כך).

וצ״ע מהמובא משמו בהאירוסין והנישואין ב ע׳ תפג. וכעי״ז בקובץ בית אהרן וישראל גל׳ רכד ע׳ קכא שכשאין עשרה ששומעים וגם החו״כ לא שמעו לסמוך על ברכות שלאחרי ברכהמ״ז. ויש לחלק.

ומצאתי בהלכות ביום ביום ברכות לתלמידו הגרמ״מ קארפ שליט״א ח״ד, יז, הערה 18, שר״ל בברכות שבסעודה שאם כבר הסיחו דעתן מהסעודה אא״פ להשלים.

אמנם בברכות שבחופה מפורש ברמב״ם אישות י, ו, ובשו״ע אה״ע נה, ג: אפילו אחר כמה ימים. ובמקנה שם בקו״א נסתפק שמא גם אחר ז׳ ימי משתה, אם הוא תוך ל׳ יום או תוך יב״ח. וראה טיב קדושין שם ה. שם סב, ו.

אבל בשו״ת הרמב״ם הלשון שמברך אפילו לאחר זמן הרבה. ובריטב״א כתובות ח, א בלשון הרמב״ם בספרו היד – אפילו לאחר כמה שנים. ואינו לפנינו. ואיהו גופי׳ כתב שנראין הדברים שאינו חוזר ומברך אלא תוך ז’ ימי המשתה אא”כ [נ”א: ואח”כ] בשעה שרוצה לבא עליה. וראה יש”ש כתובות א, יד בדעת הרמב״ם והשו״ע שמברך עולם.

ובעצי ארזים נה, ז, נסתפק בברכת שהכל ברא לכבודו, דאח״כ אין אסיפת העם. אבל בראש פנה שם,  בעקבי הבית שם, הקשה כיון דבעינן עשרה הא איכא אסיפת העם.

וראה שובע שמחות ד, לג שר״ל מה״ט שלברכת שהכל ברא לא בעי כוס. והוא תמוה.

וראה גם שו״ת מעדני יו״ט זנגר ט, לה.

#49169