Article: Must I let a Kohen go before me on the Line?

There is a mitzvas asei in the Torah of “Vekidashto” to sanctify Kohanim, which means to honor them. We fulfill this mitzvah by giving them precedence over others with regard to mitzvos:

It is a mitzvah to give a Kohen the honor of leading the birchas hamazon (the Grace after Meals). (However, if there is someone present who is a greater talmid chacham, Torah scholar, than the Kohen, the talmid chacham should lead the bentching.) If two people who are equally suited both wish to daven at the amud, the Kohen should be given priority. Among other ways to honor a Kohen is to serve him food first.

If we are standing in line in front of a Kohen, it is a special mitzvah to let the Kohen go first, unless we are pressed for time and being delayed will be a problem. If, however, by letting the Kohen go ahead of us other people who are behind us in the line will have to wait longer, we may not do so (unless with their permission).

Sources:

גיטין נט, ב. סהמ״צ להרמב״ם עשין לב. שו״ע אדה״ז סר״א ס״ג ובהנסמן שם במהדו״ח. וראה פמ״ג בא״א סנ״ג סקי״ד לענין ש״צ כהן. אבל י״ל שאינו מצד וקדשתו. אלא שעד״ז נמצא בראשונים בפי׳ ״לפתוח ראשון״ בביהכ״נ בראשי פרקים ובמזמורים (ראה ר״ן גיטין שם. אר״ח הלכות קריה״ת סכ״ב. ועוד). וראה באריכות בהנסמן ברץ כצבי רייזמאן עניני כהונה סי״א.

והנה בנדרים סב, א (ועי׳ בתוד״ה למישרי – שבועות ל, א שאפי׳ התחילו לדון בראשון) מוכח שכ״ה גם בקדימה לתור. [ומסתימת הרמ״א יו״ד סרמ״ו סט״ו והש״ך שם סקי״ד משמע שכ״ה גם בעומדים לשאול אצל החכם. ועד״ז מ׳ בירו׳ (שבת פי״ב ה״ג. סוף הוריות) להקדימו בכניסה ויציאה. ועי׳ בפנ״מ שם. וראה בסמ״ג עשין קסב].

אבל ראה תומים חו״מ סט״ו סק״ג שאין ענין להקדים כהן בדברי ריבות. והיינו – לשיטתו – בכ״ד שאינו של קדושה. אמנם, בכמה ראשונים להדיא שקדימת כהן היא גם בדברי חול. וכן בשו״ע אדה״ז הנ״ל הביא דין מנה יפה בסעודה גרידא. ופי׳ ״דבר שבקדושה״ לדבריהם – ״בכל דבר שיראה גדול הוא מקודש״. וראה מה שכתבנו בהסכמה לס׳ בירורי מנהגים. וכן במכתב ברכה לס׳ משפט הכהנים. ולהדיא מבואר שכ״ה גם בדברי ריבות – בריטב״א מו״ק כט, ב. פירש״י לרי״ף שם. עיון יעקב נדרים שם. וראה גם שו״ת חקרי לב חו״מ ח״א ס״ח.

והנה ידועה הקושיא מסוכה מא, ב במה שלא הקדימו לראב״ע שהי׳ כהן בנטילת לולב. וי״ל בכמה אנפי. ולהעיר מהגש״פ עם לקוטי טעמים ומנהגים ד״ה מעשה בר״א ור״י וכו׳.

וראיתי למי שר״ל שקדימה לקיום מצוה אינו בכלל וקדשתו כשבלא״ה כולם יקיימוה, כיון שאין שייכות בין הא׳ למשנהו, וממילא אין עדיפות למקיימה ראשון, משא״כ בחלק יפה, או לעלות ראשון לתורה שהוא ראשון לסדר הקרואים וה״ז חשיבות.

ועפ״ז בהכרח לחלק בשינויא דחיקא בין זה לקדימת כהן להיות ראש המדברים לדבר ולדרוש תחילה. וצ״ב. וגם מדין קדימה בדברי ריבות (להסוברים כן, ובת״ח ודאי דינא הכי לכו״ע), לכאו׳ מוכח דלא כנ״ל. כן להעיר שבתוס׳ גיטין שם (ד״ה וליטול), וכן בשו״ע אדה״ז שם, פי׳ שנוטל מנה יפה תחילה לכל המסובים. ומ׳ שבזה גופא שנוטל ראשון ה״ז קיום מצות וקדשתו. אלא שבתוס׳ וברא״ש (וכן בשו״ע אדה״ז) משמע קצת שאין החלקים שוים, ומעלתו שנוטל חלק יפה יותר, ודלא כבפירש״י שם. ו

בכל אופן, בפירש״י ודאי מוכח דס״ל שגם בזה שייך וקדשתו, אא״כ נאמר שסו״ס יש חילוקים בין המנות שלכן בוחר איזה שרוצה (ראה ריטב״א יבמות סז, ב ד״ה יתומים) וע״ד הטלת גורל בשבת לחלק מנות שוות בחשיבותן לב״ב (ראה שו״ע או״ח סשכ״ב ס״ו. ועי׳ במאירי שבת קמח, ב). ויל״ע קצת בל׳ אדה״ז ששינה מל׳ התוס׳ והרא״ש).

ועצ״ע קצת, שסו״ס הכהן צ״ל מקודש ״בכל דבר שיראה גדול״ ולכאו׳ ג״ז בכלל.

ומש״כ כמה ליישב שבדבר שאין לכהן זכות בו ותלוי ברצון בעה״ב אין דין קדימה – צ״ע מהמבואר בשו״ע אדה״ז סקס״ז סי״ט שהיינו רק לגבי בעה״ב עצמו ולא לגבי אחרים.

[אמנם, אינו מוכרח, ויתכן לפרש שם שגם בקדימה לגבי אחרים, בדבר שבידו וברצונו של בעה״ב אין חיוב להקדימו. ונפק״מ ג״כ בכה״ג שאין ברצון בעה״ב לבצוע.

אלא שלפענ״ד הדברים מוכרחים, שהרי מזה שמחויב ליתן לו חלק יפה בסעודה, דודאי מיירי בנותן לו בעה״ב מעצמו [דאל״ה ומיירי שכהן שותף בו ג״כ, ה״ז כחלק יפה בשותפות שאי״ב סימן ברכה, וממילא אי״ב דין וקדשתו (לסוברים כן. וכ״ה דעת אדה״ז בסר״א שם). וכ״כ להדיא בחי׳ הריטב״א יבמות שם: ״לענין אורחים בסעודה של בעה״ב״. וכ״מ קצת בפי׳ הרא״ש נדרים סב, ב ד״ה ולברך. וראה גם בשטמ״ק שם. ועייג״כ במחה״ש סוסי׳ קכח שנותן לו במתנה. אמנם ביד רמ״ה ב״ב (פ״א סקס״ב ד״ה מיהו) מפרש לה בתרי גווני: במנות שנותן בעה״ב לאורחים בסעודה, וכנ״ל, וא״נ במנות דבני חבורה. ולכאו׳ כ״מ קצת גם בל׳ התוס׳ והרא״ש ״חברים המסובין בסעודה״. אלא שי״ל דמיתלא תליא בטעם שבשותפות ליכא דין וקדשתו להסוברים כן. דלכאו׳ אי מיירי בבני חבורה המסובים יחד, ה״ה כשותפים ממש, וא״כ מ״ש משאר שותפות. ועכצ״ל וליישב, דהיינו רק לסברת הרמ״ה, שרק בשותפות דעלמא (ודוק בל׳ הרמ״ה דנקט בהאי לישנא כמ״פ ״שותפותא דעלמא״ והכוונה לחלק בין אופני השותפות) שמדרך בנ״א להקפיד זע״ז ליתא לדין דוקדשתו. וא״כ בבני חבורה בסעודה, אף שי״ב גדר שותפות ל״ש האי טעמא. אמנם, פשטא דמילתא, כסברת אדה״ז שבדבר שאי״ב סימן ברכה, אי״ז גדר כבוד ליתן לכהן (ואכן ברמ״ה לא הזכיר כלום מזה שאי״ב סימן ברכה, שאי״ז עיקר טעמו). ומינה, שדין נתינת חלק יפה לכהן בסעודה מיירי בבעה״ב הנותן לאורחים, ולפ״ז] מוכרח שגם בכה״ג עליו להקדים כהן.

ועוד, שגם בנותן לו לדרוש תחילה, או לפתוח ראשון בתורה, מקום לחלוק שאינו מחוייב בכך, ולפעמים תלוי ברצונו. וכש״כ לשי׳ מהרשד״ם בשו״ת (יו״ד סרל״ט) שיש להקדימו בתור מוהל, שבודאי תלוי ברצון בעה״ב.

אולם, מקדימת כהן למעשר וצדקה (בתוס׳ וברא״ש גיטין שם) אין ראי׳, שהרי יש לכהן זכות מדין צדקה, ומיירי שם להקדימו לאחרים המקבלים, שמקבל חלק יפה, ולא כשרק הכהן נוטל במקום אחרים. וגם באופן שנותן רק לכהן (וכ״ה במשנה הוריות יג, א), סו״ס מחוייב הנותן בצדקה, וכיון שאי״ב כדי חלוקה לכהן ולאחרים, נותן לכהן תחילה].

ובלא״ה, גם את״ל שאין חיוב להקדימו בתור מצד דיני קדימה, הרי בזמנינו ה״ז מגינוני כבוד, וממילא ג״ז בכלל וקדשתו – ״לנהוג בהן כבוד הרבה״ (רמב״ם כהמ״ק פ״ד ה״א).

ובלא״ה, י״ל שצ׳ להקדימו מטעמא אחריתא, מדין מקודש מחבירו קודם לחבירו, ככל שאר הקדימות שבסוף מס׳ הוריות (וראה לקמן בגדר קדימת כהן הנז׳ שם). ולכאו׳ נפק״מ טובא אי הוא מדין וקדשתו או מדין קדימת המקודש בכלל.

ומש״כ בזה בקובץ העו״ב גליון תתקיב לדמות לחלק יפה בשותפות שאי״ב דין קדימה – תמוה לפענ״ד, דל״ש כ״ז אלא בשותפות ממש.

ואף גם למש״כ ברמ״ה ב״ב הנ״ל (ועו״ש בד״ה איכא) שבחלוקת שותפות ל״ש דין וקדשתו כיון שדרך בנ״א להקפיד בזה – לא מסתבר לדמות לזה כ״ד שלפעמים בנ״א מקפידים. ועיקר הכוונה שלא נתרבה רק דברים שדרך בנ״א לנהוג כבוד זל״ז ואינו רגיל שיקפידו, וה״ה בנדו״ד. ובהכרח לחלק בין סוגי שותפות, שהרי כנ״ל ברמ״ה גופא נז׳ חיוב קדימה בחלוקת חלק יפה בבני חבורה. והרי גם בבני חבורה המסובים, או בישיבה בראש, יש ומקפידים בזה. וגם מ״ש מהחיוב להקדים הכהן בדברי ריבות כנ״ל. ויתירה מזו, שמחוייב להקדימו בעומד לשאול אצל חכם.

ושאני מש״כ בשו״ת חלקת יעקב או״ח סכ״ה שא״צ להקדים כהן שהוא אבל לשאר האבלים להתפלל כש״צ (ולהעיר מד׳ הפמ״ג הנז׳) כיון דהוה מידי דשותפות (וגם בזה יל״ע. וכפה״נ מקום לחלק בין זה להנ״ל שיש להקדימו לפתוח ראשון במזמורים וכו׳) – שהרי יש לכל האבלים זכות שוה, וממילא גם עליו להיכנס לגורל, שוה בשוה כשאר האבלים. אמנם, בעמידה בתור, אינם שותפים בדבר אחד, ואין לו זכות ממונית ממש בתור (וכבר האריכו במק״א בגדר התור בהלכה), וממילא הדר דינא להקדים הכהן לעמוד לפני שאר הנוכחים. ולא גרע מחיוב הקדמת הכהן בכניסה ויציאה בכלל.

וכשיש הפסד ממון (או זמן) – ראה שו״ת מהר״ם שיק או״ח סנ״ט. אבל ראה בהערות (להגריש״א) לגיטין שם. ובשו״ת בצה״ח ח״ב סי׳ ס הוכיח מרש״י ור״ן גיטין שם דמיירי רק בחלקים שוים. ואולי שאני התם שכיוונו לומר שאינו בכלל נותן עיניו בחלק יפה. וילה״ע ממש״כ אדה״ז סקס״ז שם שאין בכלל מצות וקדשתו להאכילו בחנם. ויל״ד. ולהעיר מל׳ מהר״ם בשו״ת סק״ז (והובא גם בהגהות מרדכי גיטין רמז תא) שברווח ממון מצי מחיל הכהן. ולכאו׳ מיירי שהשני מפסיד עי״ז.

ובלא״ה, הרי חלק יפה בראש שנוטל הכהן הוא ג״כ הפסד מסויים לישראל. ויתירה מזו, לולא הענין דאינו רואה סימן ברכה בנוטל חלק יפה בשותפות, וממילא אינו דרך כבוד, שייך וקדשתו מצ״ע גם בשותפות, שהכהן מקבל חלק יפה בראש, אף שיש בזה הפסד לשותף השני, אא״כ נאמר שכיון שהחלקים שוים בשוויות, אי״ז הפסד ממון ממש.

ואולי ילה״ע גם מזה שכהן קודם להשבת אבידה ולהחיותו וכו׳ (כבמשנה הוריות יג, א), שאין לך הפסד גדול מזה, ומ״מ ג״ז בכלל וקדשתו (כ״ה להדיא בשטמ״ק נדרים שם. וכ״מ בתוס׳ גיטין שם לגבי קדימת הכהן לצדקה. אבל ראה קוב״ש ב״ב סרע״ז שפי׳ שאי״ז בכלל וקדשתו כ״א מדין כל המקודש מחבירו דוחה חבירו).

ובכל אופן, לא נהירא לומר שבהפסד זמן וכיו״ב אינו מחוייב בקדימת הכהן, שהרי גם כשמקדימו לדרוש תחילה מפסיד מזמנו עי״ז. ודוחק לחלק.

From Halacha2Go Archives
#282 (#28029)