מילה בשבת לנולד מהפרי׳ חוץ-גופית

 

שאלה:

תינוק שנולד ע״י הפרי׳ חוץ-גופית, האם יש צד להחמיר שמילתו אינה דוחה שבת. הבנתי שרוב המורים הכריעו למול בשבת. האם כך ההוראה למעשה?

 

תשובה:

למעשה, מקום להחמיר שלא למול בשבת.

 

מקורות:

אף שרבו המקילים למול בשבת, ראה שו״ת שבה״ל ט, רט. יבי״א ז יו״ד כד. ועוד. אבל כו״כ סברו להחמיר ע״פ פיר״ח חגיגה יד, א (נדפס עה״ג טו, ב): ה״ה הגריש״א. (כ״ה בכ״מ משמו. אבל ראה הערות הגריש״א כריתות ח, א. גם בנשמ״א מהדו״ב ב יו״ד רס, א, א, ע׳ ש, הביא ששוב חזר בו מחמת שבימינו דבר רגיל הוא ואינו בגדר מעשה נסים, כבקובץ שיעורים דלקמן. אבל בכל הנ״ל קאי בענין הזרעה מלאכותית. ויש מקום לחלק לא מחמת הרגילות, אלא מטעם אחר, כדלקמן). הגרשז״א (בשו״ת מנח״ש תנינא קכד. ומש״כ בפסק״ת שלא הע׳ 109 בשם נשמ״א מהדו״ב שחזר בו – ליתא שם, כנראה למעיין). שו״ת צי״א ג, כז, א. (אבל ראה לקמן). שרגא המאיר ז, קנט. הגר״א נבנצל (משמו בבגדי קודש דרור רסו, י – ע׳ רסח). הגרא״י ניימארק באשל אברהם מהדו״ב ע׳ רג. ס׳ הברית. (רס, מח. אבל ראה שם רסב, צו, שכתב בדא״פ לחלק. אולם שם קאי בהזרעה ולא בהפרי׳ חוץ גופית, וכדלקמן). שו״ת השבי״ט ז, אה״ע י. ועוד.

ועיקר הטענה, שפשטות פיר״ח אינו מחמת מחמת נסים (וגם לא מסתבר שמחמת זה לא תטמא טומאת לידה), אלא דלא קרינן בה אשה כי תזריע.

וגם להסברא מחמת שהוא מעשה נסים – מסתבר שאין כוונתו שהוא יוצא מגדרי הטבע, אלא שאינה צורה רגילה של לידה. וראה קובץ שיעורים כתובות רג. שו״ת בצה״ח ו, צט. ובכ״מ מצינו הל׳ מעשה נסים, ולאו דוקא הוא, והכוונה דבר זר – ראה שו״ת בריתי יעקב אה״ע יז ד״הה גם בירושלמי. מכתם לדוד (לבעל אפרקסתא דעניא, ובבצה״ח שם באו הדברים אליו) עה״ת, חיי״ש כד, טז. ס׳ הראיון זכור לאברהם להשבי״ט חגיגה שם. וכן מצינו בירושלמי שקלים ו, א. סוכה ה, ב. ועוד. ולהעיר, שבתנחומא תזריע ג נז׳ הל׳ מעשה נסים לענין הריון בכלל.

אבל, י״א שבזמננו אינו בגדר נדיר ע״פ קובץ שיעורים שם, שהכל תלוי במציאות הזמן והמקום (וראה שבה״ל שם. וכ״כ בשו״ת צי״א יג, צז עד״ז מד״ע. תשוה״נ ו דלקמן. ועוד). ויש שלעומתם יאמרו, שהכל תלוי כהפי׳ והמשמעות בזמן מ״ת – ראה סמכוני באשישות ארבל ב יו״ד רסו, י – ע קפד. ועייש״ע שהאריך לבסס דעת המנח״ש שלא למולו בשבת.

כן יש שהביאו ע״פ תשב״ץ ג, רסג, שרק בבתולה מעשה נסים הוא משא״כ בבעולה.

וראה עוד כמה סברות להקל למול בשבת בשו״ת משיב נבונים ג, אה״ע פג.

ומצינו למי שכתבו שבמבחנה גרע טפי מנתעברה באמבטי לענין גדר אשה כי תזריע. ולא הבנתי דבריהם. אמנם, איכא למיסבר סברא שההפרי׳ צ״ל במקום הלידה דוקא – ראה גם בריתי יצחק שבת ומועדים ברנד ע׳ קפד ואילך. ועיי״ש בבריתי יצחק בשם הגריש״א לחלק בין הזרעה מלאכותית להפרי׳ חוץ גופית. וכ״ה בתשוה״נ ג, רצו. ד, רכב. ושוב חזר ושנה משנה זו, שם ו, רמא. אלא שסיים שאין לו בזה הכרעה ברורה, דשמא היא גזה״כ.

ואף שלאידך מצינו בתויו״ט כריתות ב, ה שטמאה טומאת לידה – אין דבריו מכריעים נגד ר״ח שכל דבריו דברי קבלה.

ומש״כ כמה להקל לפי שהוא רק לגירסת פיר״ח – וראה מש״כ המהדיר בעל חשק שלמה בהגהותיו עה״ג בש״ס ווילנא – הרי נוסף לזה שאין הכרח ששאר הראשונים חולקים בעיקר הענין, מצאנו שכ״ה כגירסת הר״ח בתשוה״ג ליק כה. וכבר העירו שכ״ה בכו״כ כת״י – ראה מש״כ הגר״ד מצגר במילואים לתוס׳ הרא״ש מהדו״ח חגיגה ו.

ואכתי איכא בגווה, שכל עיקר הדין שכשאין אמו טמאה לידה אינה דוחה שבת תליא בפלוגתא, ואיכא דאמרי שספק בדבר ומחמת ספק אינו נימול בשבת – ראה בראשונים שבת קלה, א. ב״י יו״ד רסו. וכ״ה בשו״ע אדה״ז שלא,ו. וגם בדברי ר״ח – הרי לא ברירא מילתא. ואיכא כמה ספיקות.

ומ״מ, בהיות והדבר נוגע לחילול שבת דאורייתא, קשה להקל. ולפעמים היא מביצית נכרית וגרע טפי (בכלל. ואכ״מ. אבל בפרט לעניננו) שלא תדחה שבת, וכבמילת גר.

 

 

#35350