Name our son immediately, or wait for a Minyan and Wine?

 

Question:

Our baby has a certain condition and his bris was done by a frum surgeon in the hospital.

Should I name the baby now, after the bris, or wait two hours till the seudah and do it with a minyan and a cup of wine?

 

Answer:

The baby should be named immediately.

If chamar hamedinah (coffee, for example) is readily available, do with that. Otherwise, just do it without a kos.

 

Sources:

לדידי פשיטא שאין לדחות ברכת אשר קידש לאחר זמן.

וכדמוכח מיום התענית שנתחבטו בנוגע שתיית הכוס (וי״א שלא יברך כלל ברכה זו, כדעת ר״י ב״ר שמעון במרדכי יומא תשכז, והיינו שמעכב שיהא מיד. וחידוש גדול יותר דלדידי׳ מעכב שיהא על הכוס. ולא קייל״ן הכי), ולא כתבו לדחות הברכה עד אחר התענית. ואיכא דס״ל שמברך על הכוס, ומניחו עד לערב ושותה (כדעת בעה״ט הובא בטור יו״ד רסה. וכ״ד אבודרהם, שבה״ל ועוד. והחולקים ס״ל שהמברך צריך שיטעום ואין להניחו עד הלילה – פסקי ריא״ז עירובין ג, ז אות ב. וה״ט דבכה״ג לא לא מינכרא ככוס ש״ב. אבל לכו״ע צריך לברך על הכוס בשעתו. וראה עוד ברית הלוי מחפוד ב, קח).

ודוחק לומר לפי שצ״ל באותו יום דוקא. (ולהעיר מפמ״ג ז בא״א ד״ה מדברי, לענין אשר יצר, שלא תיקנו תכיפה והוא יותר מכדי דיבור, ולכן מברך כל היום. וכן בדרה״ח הביאו במשנ״ב עא בבה״ל ד״ה מי לענין אונן, אפילו כל היום. אבל פשוט שאין הכוונה שמברך דוקא ביומו. וכדמוכח בפמ״ג שם במ״ז ב, דכל יום זמני׳ הוא ולעולם. ולהעיר משלחן הטהור ז בזר זהב שמברך אפילו אחר עשר שנים). אבל ראה כורת הברית דלקמן.

כן להעיר מברכת הרעמים וברקים שביום אחר מברך שוב – ראה מש״כ לבאר בקצוה״ש סו בבדה״ש כג.

ובאמת יש חילוקים בין סוגי ברכת השבח, הגומל, אשר יצר, ברכות השחר, הטוב והמטיב, ברכת רעמים. וכו׳ ותלוי אם ההטבה בעולם. ואכ״מ.

וכן מוכח גם מהדין במי שיש לו ב׳ תינוקות למול, שבשח בינתיים מברך תחילה אשר קידש על הראשון, כברמ״א יו״ד רסה, ה. ולא אמרו שיכול לברך אשר קידש – שהיא ברכת השבח – פ״א אחרי מילת שניהם. וכן ממש״כ בש״ך שם טו, שנהגו להביא התינוק אחר שנימול הראשון משום דעל הרוב מפסיקים וכו׳, ומשמע שמה״ט מברך גם אשר קידש על כאו״א בפ״ע. ובלבוש שם ה, במי שהפסיק, שמברך תחילה אשר קידש על הראשון לגמור מצותו. ומשמע דמישך שייכא למילה, והוא גמר מצותו. ומה שאינו מברך שוב על השני ללבוש, הייומחמת שהי׳ דעתו עליו כשבירך על הראשון. וגם בזה הרבה חולקים ומברך שוב.

אבל בט״ז יא, שבכה״ג יעשה לכאו״א ברכה בפ״ע, ומפרש דהיינו ברכת המילה. ומשמע שלענין ברכת אשר קידש ש״ד. וגם במקור הענין, בשו״ת הרא״ש כו, ד, כתב התנאי שלא יסיח דעתו בינתיים רק לגבי ברכה ראשונה, ברכת המילה. אלא שבטור שם שינה סדר הדברים, שנותן מקום לפרש דקאי גם על ברכת אשר קידש. וכן הועתק בשו״ע.

ועוד זאת שהרי גם להדעות שבלהכניסו א״צ שיהא עובר לעשייתן מחמת שהיא ברכת השבח כמו ברכת אשר קידש, הרי תיקנוה בשעת המילה דוקא בכדי לגלות שהמילה נעשה לשם יוצרנו ולא לשם מורנא וכו׳. והה״נ שצריך לברך אשר קידש בעת המילה דוקא מה״ט. ודומה לברכת שהחיינו שבשכח מברך אחר הפריעה, אבל אין לו להפסיק בדברים אחרים.

וכן מפורש בכורת הברית רסה בנחל ברית יז, שלכתחילה מברך תיכף אחר המילה. ובדיעבד מברך כל היום. ונשאר בצ״ע בעבר יומו אם יכול לברך בלילה הסמוכה.

ובברכת הבית נח, יא שקו״ט אם לברך אשר קידש בנולד מהול, שהרי מברך ברכת השבח על העבר. ועוד כתב טעם אחר, מחמת שהטיפו ממנו כעת דם ברית. וא״כ תלוי בב׳ הטעמים. אלא שלדינא אין מברכים אשר קידש בכה״ג (וכן בחוזר על ציצים המעכבים). ואא״פ להביא ראי׳. ולהדעות דמברך – דס״ל דמברך על גוף היותו מהול. ומ״מ מברך רק בעת ההטפה.

ושו״ר בפסקי הגריש״א בסו״ס מילה שלמה (שוחט) יב, י, ט, ע׳ תצ, במילת היפוספדיאס שאם לא בירך בשעת הניתוח אינו יכול לברך לאחר זמן. ולא פירש כמה זמן הוא שיעור ההפסק. וכראה תלוי בהיסה״ד וכו׳.

וכ״כ מטעמים אלו ממש, בשו״ת משמיע ישועה יו״ד פב. קובץ העו״ב תתשיד. בדי משה וויליגער או״ח כא – ע׳ קמא ואילך.

כשאין יין – ראה פאה״ד לרמב״ם ח. כורת הברית רסה, טז. זוכר הברית כג, ח. ערוה״ש רסה, טז. ס׳ הברית פרוטינסקי שם לו. נימוקי או״ח ערב, ט.

וכשאין לו גם חמר מדינה פשוט שמברך ללא כוס, כהדעות ביוכ״פ. וכ״כ נהג כצאן יוסף מנהגי מילה ח.

 

 

#46815