טומאת אוכל במי שלא נוטל ידיים כדין

 

שאלה:

מה הדין במקרה שאדם הגיעה להתארח בשבת אצל קרובי משפחה, והוא שם לב שבעלת הבית (קרובת משפחתו) כאשר היא נוטלת ידיים אין זה מתאים עם כללי ההלכה. ממילא גם בנטילת הבוקר זה היה כך, ואם כן לכאורה זה בעיה של טומאה בכל האכלים שהכינה… ואיך יאכל מהם?

בעיה זו יכולה להיות בהרבה מאוד מקרים, היות ונשים לא לומדות הלכות אלה.

כמובן שהשאלה היא כשאין לך השפעה עליהן, ואין מתפקידך לחנך אותן. אך מצד שני זה מה שיש לך לאכול.

 

תשובה:

מותר לאכול.

 

מקורות:

מדין התלמוד כשישן במלבושיו ליכא חשש. וגם ע״פ קבלה, הרבה מתירים בדיעבד. והעולם נוהגין להקל. ובפרט, כשנטל פ״א, שעובר כבר עיקר הטומאה (קצוה״ש דלקמן. ובאו״א קצת אצלנו בהסכמה לס׳ וכל מצותיך אמת). ועוד שאפשר לסמוך ששוטפים ידים בבוקר והמים מתחלפים.

ולכמה דעות מהני בנטילת אצבעות לחוד (ובקצוה״ש ב, י, כתב בדעת אדה״ז בסידור שהוא לעכב. ואינו מוכרח. ואמנם אין ראי׳ מההנהגה יו״כ ות״ב (ראה מג״א ד, ז. א״א מבוטשאטש ד במהדו״ת. תהל״ד שם ו) דשאני התפשטות הטומאה בימים אלו – ראה קצוה״ש שם. אג״ק ג ע׳ קמח. מאסף לכל המחנות שם כג. ועכ״ז אינו מוכרח שמעכב בדיעבד. ובסידור ואג״ק קאי ע״ד הסוד. ואתא לאפוקי מהדעות שגם ביו״כ ות״ב נוטל כל ידיו, ראה הגהות מהרש״ם באר״ח ספינקא תקנד, י בשם אמרי דוד. ושם קאי רק בת״ב. ועוד שלא אהני הסברא דחלישות רוח הטומאה להטעם שצריך להתקדש ככהן. ומשמע עפ״ז שגם מדינא א״צ כל היד. ושקו״ט בזה. ואכ״מ. ועוד תיקשי שהרי נט״י לסעודה חמירא טפי, וקייל״ן שלסעודה סגי בנטילה עד קשרי אצבעותיו. ובקצוה״ש לב בבדה״ש ג שכ״ד אדה״ז גם בסדר נט״י בסידור. והביא מבסידור עם דא״ח בשער נט״י ע׳ קא שמפורש כך. ובסהמ״צ לצ״צ מצות נט״י סד, א מפרש כך בדעת הזהר פ׳ עקב. ובשו״ת דברי יציב א, עט, שכ״מ בדעת אדה״ז בסידור, שטעם הנטילה עד הזרוע הוא רק כיון שצ״ל שלא בצמצום. וראה הערות הר״א אלאשוילי לשם. וראה קובץ לכבודו של מלך ישיבת קרית גת חו׳ יד. ובאג״ק שם, מביא מכתבים שכתבו בסתם צ״ל עד פרק הזרוע, צ״ע אם הכוונה לומר שמדבריהם מוכח שהוא לעכב, או שאין חילוק בין יו״כ לשאר השנה, וע״ז הקשה שלמעשה לד״ה נוטל רק עד קשרי אצבעותיו. ובכל אופן, גם אם נפרש שהכוונה להכריח שהוא לעכב, כתב בזה״ל שכ״מ קצת בסידור רבינו. ולכאורה המשמעות היא שלפנ״ז נזכר הלשון אפילו לעכב לגבי סירודין. ומיד בהמשכו לידהר ליטול כולו. אבל הל׳ שכ״מ קצת היינו דלא ברירא ד״ז).

ולכתחילה יש להחמיר ביודע בודאי שאינו נוטל כדין – ראה קצוה״ש ב בבדה״ש ז ואילך.

וגם בזה, אפשר להקל ע״י שטיפת המאכלים ג״פ (רבינו טודרוס הלוי יומא עז, ב. ארצה״ח ד, לב. ועוד), או לקלוף (שו״ת לב חיים א, סז).

וראה בארוכה שו״ת יבי״א ד, א. תשוה״נ א, ב. שם ב, ג. ועוד.

 

 

#45567