If someone said the line in Hallel and then realized they forgot to shake the Lulav, what should they do?

 

Should they just do na’anuim there, or is there nothing to do after the fact?

 

Answer:

If they are before the bracha of Yehalelucha, they may go back and repeat from there and do na’anuim, provided they will not miss out on reciting Ana Hashem with the minyan as appropriate.

After Yehalelucha, even if they only started the Brocha, they should not go back. They may however do the na’anuim (without saying anything) to complete the amount of na’anuim customarily done.

 

Sources:

לכאורה עיקר הענין לנענע בהלל, ואיך שיעשה שפיר עביד. והרי מנענעים גם בכפילת הפסוקים אף שכפילת הפסוקים ממנהגא. וכמה מנהגים בכפילת הפסוקים גופא. ובהכרח שכל שאומר פסוקי הלל גם כשכופלו בגדר הלל הוא לענין זה.

ועד כדי כך, שיש שנהגו שכופלים רק עבור הנענועים – שו״ת הריב״ש עב. שם עד. תשב״ץ ב, ריא. ובכ״מ, שמספר הנענועים תלוי במנהג אם כופלים – תשב״ץ ב, רה. מכתם סוכה לז, ב. המנהיג לולב לה. וראה ר״ן וריטב״א סוכה לז, ב. פי׳ ר״א מלונדריש בפי׳ לסדר ליל פסח, ע׳ קנז. ולשון השו״ע תרנא, ח מנענעים ב״פ לפי שכופלים אותו.

ואף שכתב בתשב״ץ שם שהנענוע תלוי בקריאה ולא הקריאה בנענוע, אין לנו בגמרא חיוב במספר הנענועים – היינו ע״ד הנגלה,  אבל ע״ד הסוד יש כוונה מכוונת במספר הנענועים. וראה פעולת אדם לחיי״א קמח, יג בנוגע המתפלל ביחיד, ע״פ ביהגר״א תרנא, כה. ואף בתשב״ץ סיים עלה, שאם תרצה לכפלו בלחש ולנענע הרשות בידך.

וכן מצינו בתיווך מספר הנענועים ע״ד הסוד, אם ג״פ כברע״מ (בזח״ג רנו, א) ובתקו״ז ת״ו ותכ״א, או ד״פ כבפע״ח שער הלולב ג ובשעה״כ דרושי חגה״ס  (ראה מזה בהגה בפע״ח) שתלוי  אם בירך על הלולב מיד לפני הלל, וממילא יש בידו מספר הנענועים – כ״ה בהגהות וביאורים לשעה״כ ממהרש״ו. וכ״כ אדה״ז בסידורו סדר נטילת לולב. הגהות חיו״ן לת״ז ת״ו. רוח חיים תרנא, ב. וכ״כ מד״ע בלקוטי מהרי״ח סדר חגה״ס. וראה פרי קודש הלולים לפע״ח שם.  וראה ס׳ המנהגים ע׳ 66 הע׳ 18.

ולהעיר, שיש שכתב ליישב שבמקום שנהגו שלא לכפול מנענע רק ג״פ – ראה עץ השדה להגר״א פוסק או״ח תרנא, לא. (ועיי״ש שנתקשה בל׳ אדה״ז ״כמ״ש בר״מ״ והבין שהכוונה לרמב״ם ולא תפס שהכוונה לרעיא מהימנא, כפשוט).  וכ״כ  בשו״ת ידי אהרן אהרוני ה, א, סז הע׳ יד –  ע׳ מב. ושו״מ אריכות מזה בס׳ ולקחתם לכם רז א ע׳ עד ואילך.

אמנם, כשאמר יהללוך, הרי הסיח דעתו מאמירת הלל, והתחיל ברכה שלאחרי׳, ודומה לדין התחלת ברכה שלאחרי׳ שאינו חוזר ומזכיר, כבברכת הטוהמ״ט וכדומה, ובנדו״ד גרע שה״ז ברכה על סיום הלל. וזהו, נוסף לזה שאין לומר שמות שלא לצורך, ראה שו״ע אדה״ז קפח, י. ובארוכה בשו״ת באתרא דרב פורים ג, ג.

השלמת מספר הנענועים – פשוט, כנ״ל, וראה המסופר בהמבשר וארא תשע״א  ע׳ יא.

אמנם, ראה בשאלת רב ע׳ שפח שלא לחזור ולומר רק ינענע, וגם בהודו. והובא גם בדקדוקי מצוות ע׳ כט. וראה גם עין הבדלח עדס ע׳ שנב.

ולהעיר מהסברא שלגרי״ז הל׳ חנוכה שבהלל של נס א״צ לאומרו כולו, אם נאמר שהלל דלולב הוא מדין הלל על נס, סגי באמירת הפסוק לחוד אחרי הלל – באור פניך גולדברג סוכות ע׳ כא. ומש״כ שם שכתבו הפוסקים  לומר שוב הודו ולנענע – לא מצאתי בשום מקום.

 

 

#38589