מזוזה במחסן העשוי לצרכי אשפה
נשאלתי במחסן לארונות וכסאות וכלים שבורים וכדומה, והמטרה להוציאם משם ולזרוק, אם חייב במזוזה משום בית האוצר. ואילו הי׳ המדובר באשפה רגילה ניתן לדון משום דירה שאינה עשוי׳ לכבוד, ובפרט כשיש ריח רע, משא״כ בנדו״ד.
ולכאורה מקום לומר שכיון שאינה מכלל שימושי דירה, שאינו מסתפק ממה שיש באוצר, אלא כל הכוונה – רק על מנת להוציא משם, אי״ז גדר בית האוצר לחייב. והרי יסוד הדין דבית האוצר, שנכנס ויוצא כבדרישה רפו, ב וש״ך שם ב. ואילו בנדוננו, ייכנס רק פ״א על מנת להוציא משם. ואף למש״כ בר״י מלוניל ב״מ קז, ב לחייב גם בנכנס פ״א בשנה – אכתי יש לחלק.
והנה, יש שכתבו למיסבר סברא, שרק במחסן המשמש לצרכי דירה חייב. אבל כאן כוונתנו גם אם נאמר לחייב במחסן שמשמש לדברים אחרים (כפי שהארכנו 39283 מדין רפת בקר שהבקר עומד לסחורה, וסוכת יוצרים לקדרות למכירה, ובית התבן לבהמות, ואורוות סוסים) – סו״ס ה״ז משמש להשהות הדברים שם, וממילא נכנס ויוצא שם. ואפשר שגוף הכניסה ויציאה להסתפק ממה שיש שם, או אפילו במשמש לסחורה בכדי למכור ממה שיש שם, הוא בגדר תשמיש דירה. אבל כאן כל רצונו להיפטר מחפצים אלו, ומאחסן שם רק לפי שעה. איברא שלא ידוע לי מקום ומקור לחילוק זה.
ואף שיתכן שייכנס פ״א או כמה פעמים להכניס עוד דברים. אבל מקום למיסבר סברא, שכניסה ויציאה היינו כשגם מסתפק משם. ולא בנכנס על מנת להוציא. שוב נמלכתי שסברא זו אין לה שחר, שהרי גם באוצרות יין ושמן כך הוא, שכוונתו לבסוף להוציא היין ושמן ולהשתמש בהם. ומאי שנא. ולא נהירא לחלק בין המאחסן חפץ ואחר כך יוציאנו וישתמש בו למאחסן חפץ ואחר כך יוציאנו ויזרוק אותו.
ובלא״ה, הרי בשו״ת שאילת יעב״ץ ב, קיט, שולל הסברא שצ״ל אוצר שמסתפק.
ועדיין י״ל שמסברא נראה לפטור, שהרי אילו היה מישהו בא לגנוב את כל התכולה היה שמח בזה, ונמצא שאין מניחו שם לישמר שלא יגנב וכדו’, אלא עד שפח האשפה שהזמין מגיע מניחו לשם, ודבר כזה לא נקרא שימוש. וכן נמסר לי בשם א׳ מגדולי הרבנים שליט״א.
וז״ע ראיתי באגור באהליך מזוזה שגם הוא כ״כ לדינא. ועדיין מחפש הנני ביסוס ומקור.
#45271
