שכח לברך ברכת הראי׳

 

שאלה:

קבוצה נסעו להרי האלפים בצרפת. יש שכחו לברך על הרים עושה מעשה בראשית. כבר נמצאים שם כמה ימים האם יכולים לברך. ועיין ביאור הלכה סימן ריח משמע לא לברך.

 

תשובה:

אם עדיין רואים, יברכו.

 

מקורות:

ראה בה״ל ריח ד״ה במקום: כל זמן שרואהו למקום. ושם, ״אם כבר עבר ואינו רואה אותו הפסיד ברכתו״. ומשמע שכל שעדיין רואה, אפילו עברו כמה ימים מברך. ובפשטות, כל זמן שרואה אינו מכוון לאפוקי מי שהסיר ראייתו לרגע, והעיקר שלא עבר משם, כהמשך דבריו. ועיי״ש בלשונו: ואפשר עוד דאפילו אם [חזר ו]ראה את המקום בעוד איזה ימים כל שלא עבר ל׳ יום מראי׳ הראשונה אינו יכול לברך. ומשמע להדיא שבאם לא פסקה ראייתו גם בעברו ימים מברך.

והמבואר בכ״מ שמברך רק תוכ״ד – רמב״ן פסחים ז, ב – היינו אחרי שפסקה ראייתו, או דומיא דברכת הרעמים שאינו קיים אח״כ.

והנה, בשהחיינו נחלקו בדין ראי׳ ואכילה שני׳. ובשו״ת רדב״ז א, שיט, לגבי שהחיינו, שרק אחר אכילתו אינו מברך. וראה פמ״ג רכה בא״א ז. ולהעיר, בסדר ברה״נ יב, ד לגבי בגד, כל שלא פשטו, או גם בפשטו בדעתו לחזור וללובשו. וראה גם חסל״א רכא, ו. ולכאורה, מי לא עסקינן בדין לא פשטו גם באופן שישן בינתייים. ולהעיר ממה שנהגו לדחות ברכת שהחיינו משעת ראי׳ לשעת אכילה. וצ״ב.

אמנם, לכאורה שאני דין שהחיינו שהברכה על השמחה מראי׳ ואכילה, או מהנאת לבישה. ואילו ברכת הראי׳ גם סומא מברך, שאין הברכה על ההנאה אלא שע״י כן נזכרים שבחו של מקום ב״ה, כמפורש בסדר ברה״נ יג, ט. וי״ח. וראה 12134. ואכ״מ.

אבל גם להחולקים – הברכה אינה על הראי׳ גופא, אלא שזמן הברכה הוא בעת הראי׳. והרי י״א שיכול לברך אפי׳ אחר תוכ״ד מרעמים וברקים (ראה ט״ז רכז, ב. והב״ד בסדר ברה״נ יג בסופו. שכנה״ג שם בהגב״י ג. מקו״ח שם. פר״ח מו, ב. ערך השלחן סוסי׳ קנח. מגן גבורים סו בשלה״ג ג). ומברך עד שיתפזרו העבים (מחה״ש שם ב). וכש״כ בנדו״ז שהדבר שרואה לא נפסק וקיים ועומד. ועד שי״א שמברך גם בראי׳ שני׳. וכדלקמן. (ודלא כהסברא לחלק בין שהחיינו לשאר ברכות הראי׳, כמ״ש בבה״ל שם). וגם לדינא שמברך רק בפעם הא׳ – מסתבר שכל שהראי׳ נמשכת שפיר מברך.

ונראים הדברים, שהברכה אינה על הראי׳ אלא על הדבר שרואה (או יודע ממנו (כבסומא)). ודוגמא לדבר בשמועות טובות שמברך הטוהמ״ט וכן בברכת הגומל, שמברך כל זמן שהטובה נמשכת, אף שיש לחלק בקל.

ומצינו כיו״ב שלכמה דעות אונן מברך אשר יצר על קברי ישראל אחרי שנקבר מתו. וכן נהגו כמה. וגם להחולקים – היינו משום שמעיקרא בפטור הי׳ (ראה א״א מבוטשאטש סוסי׳ רכד, שכנראה זהו טעמו. כה״ח רכד, לז. שו״ת מנח״ש א, צא, כה, ו. ראה גם בהערות הגרשז״א לס׳ פני ברוך).

וראה שו״ת בצה״ח ה, כז, שכ״כ, שמברך ברכת הראי׳ בלא פסקה ראייתו גם בעבר זמן. וכ״כ בשו״ת בא״מ ב, י. שער העין ג הע׳ ב בשם הגריש״א.

ובבצה״ח שם כתב יתירה מזו, אפילו ישן שינת קבע. והביא שם מס׳ פרדס (נמצא בס׳ דברי יוסף ג בפרי תבואה ע׳ ה, והובא בנימוקי או״ח רכח, ב), שבירך על הים כשהי׳ בספינה אחר שנתרחק כמהלך ת׳ או ת״ק מיל. וראה שם בלשונו: שלא בירכתי ברכת שעשה יה״ג על ים אטלאנטיקא למדינת אמעריקא כ״א אחר שהייתי רחוק מגבול ארץ בריטאניא כמה ימים כמהלך ת׳ או ת״ק מיל. (ולכאורה גם נכנס לחדרו שבספינה בינתיים. ובודאי ישן שינת קבע. והוא דלא כשער העין ג הע׳ י). וצע״ק שבשעת השינה אינה רואה. ונראה בדעתו, דלא איכפת לן מזה, כל שלא עבר המקום. וע״ד שמועה טובה, שהשמועה ששמע עדיין בעולם, והטובה נמשכת אצלו, אף במסיח דעתו וישן בינתיים. והכא נמי, הדבר שרואה קיים עדיין, והוא נמצא שם במציאות.

והנה במקו״ח בקיצור הלכות רכג, שאפשר שבכל ברכת הראי׳ מברך בתחילת ההבטה והסתכלות. אבל משמע דקאי רק לענין לכתחילה. וג״ז – רק בדא״פ. וראה גם ברכת אברהם טריווש ד, קצא. ולהעיר שלגבי שהחיינו דוקא כתב הרמב״ם ברכות י, ב, בתחילת ראייתו, משא״כ בשאר ברכות. אבל ראה ס׳ החיים רכז, ב.

וראה במעשה כהן להרמש״ע כהן ב ע׳ תרסה שהביא דבדידי׳ הוה עובדא שראה את הגריש״א רגע לפני ברכת כהנים וכיסה פניו לברכת כהנים. והורה הגרח״ק שיכול לברך גם אח״כ. ונראה, דס״ל שזה נחשב ראיה אחת ארוכה, אף שהוסתרה ראייתו באמצע. וראה כעי״ז בשער העין ע׳ תכב בשם הגריש״א כשהוסתרה ראייתו באמצע נסיעה, שהכל נסיעה אחת. וצ״ב.

גם צ״ע מהו גדר הפסק בזה, ששיחה ודאי אינו הפסק, וא״כ האם גדר הפסק הוא היסח הדעת, שינוי מקום, או שינת קבע. וראה שער העין ג הע׳ י. ויותר נראה, שכולם אינם הפסק, לפי שאינו מברך על ראייתו, אלא על השבח, ורק שתנאי התנו שמברך רק בפעם הראשונה שרואה. וכל שלא עבר משם למקום אחר (אף ששינה מקומו מחדר לחדר וכו׳) מברך.

וראה זה פלא יתר על כן, בשמענו כן ראינו א ע׳ שמט בשכח לברך שחלק מחכמתו פעם הא׳ שמברך גם אחר כמה ימים. ולכאו׳ אתי להשיטה שמברך גם בראי׳ שני׳. וכן הביאו שם ממעשה חמד ה הע׳ ו משמו שכל זמן שמרגיש החידוש מברך. (אבל ממש״כ שם, ״דלא גרע מקוף״ – נראית כוונתו, שכיון שבראי׳ הראשונה לא שם לבו שהקב״ה חלק לו מחכמתו, בטילה ראי׳ הראשונה. והו״ל השתא כראי׳ ראשונה. והוא מחודש. ולהעיר מאור חדש (הקדמון) ברכות על חוש הראות יז, שי״ל שאין מברכים אלא כשמכוון לראות הקברות. ולהעיר משו״ת תשוה״נ ד, סוסי׳ נו. יש לחלק בין זה לראי׳ בקרן זוית שבע״ז כ, א. אבל ראה שו״ת משנת יוסף יד, קמט, ג).

זאת ועוד אחרת, שגם מלשון הבה״ל איכא למישמע מינה, שבחזר וראה ועבר רק יום אחד מברך. וכנראה שלהדעות שהכל תלוי בהתפעלות אפשר עדיין לברך. וכ״ד המנח״ש שם. וראה חי׳ מנחת שלמה מו״ק כו, א. הליכות שלמה א, כג, כו. אבל כבר השיגוהו בכ״מ. ויש סוברים לברך גם בראי׳ שני׳. ראה ברכת ה׳ לוי ד, ג, ד. ועוד. ואכ״מ.

 

 

#44989