האם מותר להתיר ב’ קשרים של סינר מצד צער התינוק?

 

שאלה:

סינר של תינוק שיש בו שני קשרים, אפשר להלביש את הסינר עם הקשרים אבל התינוק יצטער שילבשו לו את הסינר בדוחק, האם נחשב צער שהתירו בקושר כמבואר ברמ”א שי”ז. או שנאמר להורים אל תלבישו סינר שהבגד יתלכלך.

 

מענה: מותר.

 

מקורות:

לכאו׳ אפ״ל שההיתר במקום צערא, היינו שיש כבר צער וכדי להצילו מן הצער התירו חז”ל לסלק את המצער, וכפי שכתבו האחרונים דמקור הדברים הוא דומיא מה שהתירו לסלק לצוד פרעוש העוקצו או שהתירו לגונח לינק חלב וכיו”ב, אבל אין בזה כדי לעשות דברי חכמים כעיר פרוצה “לשחק” בזה, להלביש סינר שיש בו קשרים, ולסמוך על מה שלבסוף יהיה היתר להסירו משום צער התינוק. ויש להסתפק מה הגבול של צער למשל, כשיש נעל של שבת שיש לה שני קשרים (שקשרו בכוונה, דכאשר נקשר בלא כוונה לא החמירו) וכדי ללבוש חייבים לפתוח את הקשר, רק יש לו נעל אחרת של יום חול, האם זה נחשב צער ללבוש נעל של יום חול בשבת.

אמנם, באמת תלוי אם ההיתר משום שבות במקום צער, כבביהגר״א ועוד, ולכן בכל קשר דרבנן הותר, ותמהו בזה הרבה. או שהוא מחמת שב׳ קשרים הוא חומרא בעלמא ורק ממנהגא, ואיכא ב׳ ספיקות, הן אם קשר אומן שעשוי להתיר בו ביום אסור והן אם ב׳ קשרים בגדר קשר אומן. וכ״ה בשו״ע אדה״ז שיז, ב. ומשמע שהוא דין מיוחד בקושר. וכבר כתב בתהל״ד שיז, ד, דל״ד למצטער שאין הכוונה צער הגוף רק שצריך למלבוש. גם בא״ר ה כתב : אפילו לאיזה צורך. והא״ר לשיטתו אזיל דמיירי שעשוי להתיר בו ביום. וראה שו״ת חו״י קצא כשיצטרך לשכב בבגדיו שאין לך צער גדול מזה. ואיהו נקט משום צערא דגופא דל״ג שבות. וא״ש. וראה גם שם קסד. אבל בספרו מקו״ח כאן נסתפק אם מותר להתיר קשרי ספרים לעיין בהם. ומשמע דלא ברירא לי׳ גדר צער דהכא. וראה גם קצוה״ש קכג, ה.

והנה, בתהל״ד שם ציין שהאריך בזה במק״א, שם שכח, מט, בדברי מג״א שם לג, שהראה המג״א שם מקום לדיני קושר. ושם בתהל״ד ביסס דבריו דכאן שאינו צער הגוף רק צער הדעת. ובמק״א – 25517 – הארכנו בעיקר דבריו, שבמג״א הב״ד ראב״ן שמותר להחליף הבגד שאם לא יחליף יסריח דגדול כבוד הבריות ועוד דאית להו צערא. ומשמע דמיירי בפס״ר שיוציא דם, והותר מחמת צירוף ב׳ הטעמים. וכתבנו שנראה שהעיקר שם כבוד הבריות, שבזה מתיר גם בחובל. והוסיף שהוא גם צער. והנה, בתהל״ד ביאר דליכא צער ממש, אלא צער הדעת שאין רצונו בכך, ויישב מדוע נזקק המג״א לציין לסי׳ שיז, אף שבסי׳ שכח נזכר כמ״פ להתיר משום צער. ולדברינו איפכא הוא, שרצונו לציין לסי׳ שיז לבאר שאינו כשאר היתר דמקום צער דהכא, שלכן גם נזקק להוסיף הטעם דכבוד הבריות. ועצ״ע לבאר כוונתו.

 ומ״מ גם בזה יש לקבוע מסמרות ולא להתיר בשופי.

 

 

#36220