Saying V’ani beroiv chasdecha before going into Shul

 

Question:

Is it our Minhag to say the Passuk v’ani beroiv chasdecha before walking into shul?

If so, do we only say it before davening shacharis, or also before mincha and maariv?

What if I’m walking into shul to learn and not to daven- should I say it then also?

 

Answer:

It only applies to davening, specifically Shacharis.

According to the Zohar, this passuk should be said after donning Tallis and Tefillin at the doorway of the shule, before entering the shule.

Nowadays that people often put on their Tallis and Tefillin in shule for various reasons (see link below), there are those who still say these Pesukim earlier at home and put on their Tallis and Tefillin later. Others, say it in Shule.

Is it Minhag Chabad to put on Tefillin before entering Shul?

 

Sources:

בטעם האמירה – ראה זהר הקדמה יא, א. שם ח״ג ח, ב. ונתפרש בהם, שאחרי האמירה יעול לבי כנישתא ויצלי צלותי׳. וראה אור החמה וזהרי חמה להקדמת הזהר שם. ובשעה״כ ענין ביהכ״נ (ג, ג), והובא בשע״ת מו, א, שטעות לאומרו אחרי הכניסה. והובאו דברי האריז״ל בכתבים במג״א רסי׳ מו. ודברי הזהר במג״א צג, א. וכן בשו״ע אדה״ז שם יא ע״פ הסוד. וראה פלא יועץ ערך ביהכ״נ. וכ״מ קצת גם בלישנא דקרא שאומר אבוא (אף שאבוא מתפרש גם בשעת הכניסה). והעיר בזה במחה״ש למג״א שם סי׳ מו. וכבר קדמו באור החמה לזהר שם. אבל ראה סידור רש״י תיז, לאומרו אחרי הכניסה. וכ״מ בס׳ היראה לר״י ע׳ קסב. וכ״מ בס׳ הקנה כא. ג. וכ״כ בנתיב חיים או״ח מו בדעת המג״א מו שם והגי׳ בדבריו. והעתיק משם במשנ״ב בריש הסימן.  (ודוחק שהרי המג״א כ״כ גם בסי׳ צד. וראה שע״ת שם מש״כ להעיר על נתיב החיים. ואולי גם בנתיב חיים כוונתו רק בסדר הפסוקים, ואני ברוב חסדך וקרא דבית אלקים, ראה גם כה״ח כה, כה, ועוד, ולא בנוגע האמירה לפני או אחרי הכניסה. ואכ״מ. ולהעיר שבשו״ע אדה״ז במ״מ עה״ג נשאר בצ״ע על המג״א בענין אמירת פסוק בבית אלקים. ולא נתברר אם הכוונה להקשות בנוגע גוף האמירה או זמן האמירה. ואכ״מ). וכ״מ בעטרת זקנים או״ח א. ובתולעת יעקב סוד התפלין. ולהעיר שכ״מ בס׳ העתים ע׳ 253. ועוד. וכ״מ בשו״ת מהרש״ל סד. וכן נהגו כמה – ראה לדוגמא דרכי חו״ש קד. ולהעיר שבזח״ג דלקמן הלשון מאן דיעול קמי׳ לבי כנישתא וכו׳ ואומר אשתחוה, ומשמע קצת שהאמירה אחרי הכניסה. ויש לדחות, שהכוונה לפני הכניסה, ועוד דקאי התם במי שעשה שלא כדבעי, שאינו מעוטר בטו״ת לפני כניסתו, ואין לדייק מזה.

ולהעיר שבסידור אדה״ז לא נזכר לאומרו לפני הכניסה לביהכ״נ. אבל בדפו״ר נרשם: בבואו לביהכ״נ יאמר זה. ובשער הכולל ג, ב כתב שאדה״ז תיקן ושינה שם, יעו״ש. ולהעיר שהאמירה בעת הכניסה נזכר גם בשיחת ש״פ  חיי״ש תשכ״ב.

והנה בזהר בהקדמה נתפרש רק לאומרו לפני הכניסה. ולא נזכר לאומרו בפתח ביהכ״נ. ואדרבה, ראה בזהרי חמה שם בשלילת ההנהגה לאומרו בפתח כי צ״ל לפני הכניסה. אבל בשעה״כ שם הלשון ״כשנכנס בפתח ביהכ״נ״, ״ואחר שאמרת פסוק זה בפתח ביהכ״נ אז תכנס אח״כ בביהכ״נ״. וכ״ה בכ״מ לאומרו בפתח ביהכ״נ  – ראה בא״ח ש״א מקץ ג. ועוד. ולכאו׳ כ״מ ממה שמשתחווה מול ההיכל, ראה בזהר בהקדמה שם ובשעה״כ שם ועוד, ועכצ״ל שכבר רואהו מהפתח.

והנה בדברי הגאונים, בסי׳ רע״ג ובעתים שם, ובכלבו מו, ואבודרהם שער ח, ועוד משמע לאומרו בכל פעם שנכנס לביהכ״נ. (ובעתים שם הביא גם שאמרוהו  בכדי למנות עשרה. וכ״ה בכ״מ. ולפ״ז ג״כ שייך לכל התפלות). וכן מפורש במחז״ו ק, (וראה גם פט), לאומרו גם במנחה. וכ״מ קצת בזהר שם, שטעם האמירה להימלך בג׳ אבות שתיקנו התפלות. וגם בשעה״כ שם (אא״כ קאי רק על הכוונה ולא על האמירה). אבל בסידורים שלנו הובא רק בשחרית. וכ״מ במהרש״ל שם ועוד. ואולי מהני אמירתו בשחרית גם לשאר התפלות, וכפי שמצינו כיו״ב כמה ענינים. וראה ביוסף אומץ האן רח, שיאמרנו לפחות בשחרית שאז יוכל להקדים עצמו, משא״כ במנחה שאין יכולים להקדים כ״כ, שכמעט תיכף להליכה לביהכ״נ מתפללים. אבל קאי התם למנהג שאומרים הרבה פסוקים, ס״ה יח פסוקים.

והנה, בזח״ג רסה, א שיש בזה סהדותא דשיקרא לומר כן כשאינו יוצא מביתו עטור בטו״ת. והובא בב״י או״ח כה. ועוד. (וראה אורח נאמן מו, ח שר״ל שהעדות שקר בהשתחוואה דוקא ללא תפלין. אבל ראה לקט הקמח החדש מו, כט). ונתפשט המנהג להקל דסגי בהנחתם בחצר ביהכ״נ ובעזרה וכו׳ – ראה שו״ע אדה״ז כה, י. ובפמ״ג שם בא״א ה, שאח״כ אומר בכניסה ואני ברוב חסדך. וראה גם מורה באצבע ג, סו. שלחן הטהור מח, ג. והנה כשיוצא לביהכ״נ קודם זמן הנחת טו״ת מפורש בכ״מ שיאמרנו קודם הכניסה וליכא סהדותא דשיקרא, ראה תוצאות חיים לבעל ראשית חכמה קנד. שו״ת נחלת שבעה ו. (ובכה״ח כה, כה כתב שיכוון בכוונת הפסוק, אבל לא יאמר הפסוק. אבל בהנ״ל מפורש שכוונתם גם שיאמר הפסוק). וי״ל דהה״נ בזמננו שמכמה טעמים נתפשט המנהג להניחם בביהכ״נ, דליכא סהדותא דשיקרא. וכמו שבשויו״ט סגי במה שהט״ק עליו – ראה בא״ח שם. ובסגנון אחר, שכמו שאין חשש עדות שקר בעצם הענין, כמו״כ גם בנוגע לאמירת הפסוק, ודומה לנכנס לביהכ״נ לפני אור היום. וזאת למודעי שכל עיקר האיסור שבזהר שלא לאומרו ללא תפלין לא הובא במג״א ופוסקים. וגם בשו״ת רדב״ז ד, לו משמע קצת דליכא קפידא בהכי לפי הש״ס.

ויש שחזרו שוב חוץ לביהכ״נ, או חוץ לד״א ואמרו הפסוק – ראה חסל״א כה, ב (ושם לצאת לחוץ ולהניח בחוץ). שלחן הטהור שם. כה״ח כה, יז (שהב״ד חסל״א). ועוד.

אמנם בסידור יעב״ץ כניסה לביהכ״נ חידש שבלובש בתוך ביהכ״נ יאמר ואני ברוב חסדך באתי בל׳ עבר. ובערוה״ש צג, ח שיאמר רק ואני ברוב חסדך אבוא ביתך ולא אשתחווה וגו׳. ודבריהם מחודשים ולא הובאו בפוסקים.

והנה בשער הכולל ג, ג שהמנהג היום שלובשים טו״ת בביהכ״נ ואח״כ אומרים הפסוקים. אבל ראה אג״ק לא ע׳ רכו שאומרים הכל בבית. ולהעיר משיחת חיי״ש הנ״ל דמשמע שכן המנהג בפועל. והעיר בזה בקובץ העו״ב תרפט ע׳ 70.

 

 

#24656