כוס מלא בליל סדר של פסח, האפשר לטעום מעט לפני שיסב, כדי שלא ישפך, ואז לשתות השאר בהסיבה?

 

מותר.

 

מקורות:

בגוף הענין, הרי נצוצות לא שכיחי, וגם אם נתמלא על כל גדותיו, הרי בשעת הברכה והאמירה אא״פ שלא ישפך קצת, וממילא כבר אינו מלא בעת השתי׳. גם אפשר ללבוש סינר או מגבת. אבל ע״י קש אא״פ לשתות – רמ״א או״ח תעב, טו. ובנוגע לקש בפרט – שו״ת אבני חפץ לו.

אבל באמת גם באופן שבפנים אין בית מיחוש, וכן המנהג הפשוט. ואין לחוש משום פגום, אף שדין פגום שייך בכל כוסש״ב וכל ברכה שמסדרים על הכוס – שבכלל הוא רק לכתחילה ואינו מעכב – ראה בחי׳ רבינו דוד פסחים קח, א להדיא שדין פגום הוא רק על הברכה. ואף גם למאי דקייל״ן שלמצוה מן המובחר על כל המסובים לשתות פת מכוס שאינו פגום, והרי לן שדין פגום נוגע גם בשתי׳ ולא רק בברכה – ראה יתר על כן משנ״ב קפב, כב. רעא, פט. תעב, לא. ודוחק לחלק, דהתם שאני שתחילת שתייתו בשתי׳ של מצוה ושל ברכה, משא״כ בנדו״ד שלא קיים מצות הסיבה. ועוד ועיקר, שהרי גם לגבי ד׳ כוסות שכאו״א חייב בשתייתו נתחדש שם שלא איכפת לן בזה כיון שהראשון שתה מכוס שאינו פגום. ונמצא שלמרות שיש חובה בפ״ע על השני לשתות, סגי לן בהכא שהראשון שתה מכוס שאינו פגום, אף ששתייתו אינה מועילה להשני, שעיקר הגדר שעל הכוס יחול שם אינו פגום בתחילתו. ועוד, שלמעשה קייל״ן בדיעבד לסמוך על הראבי״ה שהסיבה אינה מעכבת כשאא״פ לחזור ולשתות משום מוסיף על הכוסות. וגם לעיקר הדין שמעכבת, כבר חקרוה אם הוא דין בפ״ע או מגדרי ד׳ כוסות. וראה לקו״ש חי״א ע׳ 14 ואילך. ובאו״א – חי׳ הרי״ז הלוי חומ״צ ז, ז. וגם את״ל שע״י שתייתו שלא בהסיבה חסר גם בדין ד׳ כוסות וממילא נפגם הכוס, מהיכא תיתי שבדין ד׳ כוסות ג״כ – נוסף לדין שתיית כוסש״ב שבו – יש ליזהר שלא יהא פגום. ובסגנון אחר, שכיון שמצד כוסש״ב ושתיית כוסש״ב אינו פגום, לא איכפת לן שמצד שתיית ד׳ כוסות נפגם. וכדמוכח גם מהנ״ל ששתיית הראשון מהני כיון שבדין כוסש״ב לא הי׳ פגום. והעיקר, שכיון שרובו בהסיבה נגרר המיעוט אחר הרוב וה״ז כאילו שתה כולו בהסיבה. ובסגנון אחר, וכל דפשיט טפי מעלי, שכמו שבשותה בכמה לגימות לא אמרינן דתיהוי פגומה לפי שבגדר שתי׳ אחת היא, ה״ה והוא הטעם בכגון דא, שנחשבת כשתי׳ אחת. ועיקר דין פגימה היא מחמת חשיבות, וכל שלא ירדה חשיבותו לית לן בה.

 

 

#13857