האם יש קפידא אצלנו כשיש שני חיובים שוים לא לחלק התפלה לשני ש”ץ אחד עד אשרי ובא לציון והשני מאשרי וכו’ אולי מצד קדיש תתקבל או טעם אחר ואולי לא ראינו אינו ראיה?

 

אין קפידא שכזו אצלנו (ראה תורת מנחם – רשימת היומן ס”ע תיג. ובארוכה – אשכבתא דרבי ע’ 54-57. ושם הביא גם מד׳ המשנ״ב קלב בבה״ל עד״ז. ובאמת מפורש כן כבר ברמ״א יו״ד שעו, ד. צוואת יש נוחלין. ועוד. וראה גם עיקרי הד״ט יו״ד אבילות וק״י יד. ובשו״ת צפע״נ א, יב ביאר לפי דרכו. וראה גם שו״ת בית אבי ה או״ח ה. שארית יוסף ג, קכד, יט. ועוד. אלא שבכגון דא על הש״צ הראשון להזהר לפסוע ג׳ פסיעות לפנ״ז – ראה קצוה״ש כב בבדה״ש יא. כה״ח קכג, כח. אשכבתא דרבי שם. וראה שו״ת שארית יוסף שם. אדרת תפארת ג, ד).

ולמעשה מובן שכדאי לארגן (כשאפשר) שיהיה מנין לכל חיוב, ולפחות ו’ אנשים לכל א’ וכו’ (ראה אג”ק ג ע’ תנט).

 

 

#9567