במקום שהותר רק לאכול טעימה בעלמא, האם מותר לטעום ולהפסיק ולחזור ולטעום?

לא מצאתי מפורש בנושא.

ולכאורה יש לדמות לאכילת עראי חוץ לסוכה, שבמשנ״ב תרלט, יב כתב שמותר לטעום את התבשיל אפי׳ כמ״פ מחוץ לסוכה, אם נפרש כפשוטו, דמיירי גם כשהצירוף הוא יותר מכביצה. אבל אפשר דקאי רק לדעת המחבר שרק בקב״ס אסור חוץ לסוכה ולא למג״א.

והנה מצינו מפורש דעת כמה פוסקים שכל שהפסיק בכדא״פ אינו מצטרף. וכ״כ בבכור״י שם יג, שמה שביותר מכביצה אסור – הוא דוקא כשאוכלו כדא״פ. אבל לא ברירא מילתא אם כוונתו שהכביצה בכדא״פ, או שיאכל כל כזית בכדא”פ ומצינו כך בכ״מ ששיעור צירוף בכביצה הוא שכל כזית בכדא״פ. וכמה דעות בדבר. וצריך שיאכל כל כזית בכדי אכילת פרס, והזיתים תכופים זל”ז – ראה גם סדר נט”י לסעודה יח. שו”ת צ”צ שעה”מ ט. קצוה”ש לה בבדה”ש ה. והארכנו בלוח לליל א׳ דסוכות.

וראה הליכות שלמה סוכה ט בדבר הלכה טז. שש״כ נב הערה נד.

אמנם איכא דאמרי שגם בהפסיק יותר מצטרף לענין אכילה בסוכה, ראה חכמ״ש תרלט, ז. וראה שו״ת להורות נתן יג, לג, ה.

וגם בהסיח דעתו, הנה בחכמ״ש שם כתב גם לסברא שאינו מצטרף בשהה, בנמלך וחזר ואכל ודאי מצטרף. אבל במט״א תרכה באלף למטה פז שאף שבנמלך מצטרף לכזית לליל א׳ דסוכות (וכן בכלל), אינו מצטרף לקביעות דיותר מכביצה לחיוב סוכה. וכתבנו 33248.

שאפשר דסוכה שאני שכיון דמעיקרא אין דעתו לכך ל״ה בכלל כעין תדורו.

והנה גם למ״ד שלגבי סוכה אינו מצטרף בשהה – אין מכאן ראי׳ לענין היתר טעימה לפני מצוה. ואכן, לא מצינו כך לענין היתר טעימה בכלל, שי״ל שכל שהוא כדרך סעודה אסרו, ואכתי איכא למיחש שמא ימשך. וע״ד הסברא לאסור אפילו טעימה בעלמא אם הוא כבר תוך סעודה וצריך להפסיק, או שגם בטעימה אם הוא במקום של סעודה אסור.

וכש״כ למ״ד שבסוכה מצטרף בשהה.

וראיתי בברכת רפאל פורים יא בסופו שנסתפק בדבר. ולא העלה דבר ברור.

וכתב אלי הרה״ג בעל עיטורי מרדכי שליט״א: שמעתי מהגרמ”ש קליין שליט”א, לגבי איסור אכילה מחוץ לסוכה שאם אכל כזית אחד של עוגה בכדי אכילת פרס, אפילו שאכל את הכזית השני לאט לאט, מצטרף ביחד ואסור להמשיך לאכול עוד מחוץ לסוכה, דנחשב קביעות, וכן ה”ה לגבי איסור אכילה יותר מכביצה לפני מצוה, אם אכל כזית אחד בכדי אכילת פרס, כיון שחל שם אכילה, אסור להמשיך לאכול אפילו שעבר שיעור אכילת פרס, דכל מה שממשיך לאכול מצטרף להחשב אכילה של קביעות, ואפילו שהפסיק עשר דקות, מ”מ כיון שהיה שם אכילה בהתחלה, כל מה שממשיך לאכול מצטרף ונחשב קביעות, אולם אם הסיח דעתו מלאכול, לא מצטרף לאכילה הראשונה ונחשב אכילה חדשה עכ”ד. ולדידי ג״ז לא ברירא.

#55635