I bought a Gluten-Free Bar. Is it Pas Yisroel?

 

Question:

I bought a Gluten-Free Bar that is made with a mixture of non-Gluten-free flour. It has potato, oat, tapioca, and a few other types of flour. Is it Pas Yisrael?

 

Answer:

It doesn’t need to be Bishul or Pas Yisroel.

 

Sources:

שו”ע יו”ד קיב, א. ש”ך שם, ה. אינה עעש”מ והולכין אחר הרוב דשאר מינים – פמ”ג שם מש”ז ב.

 

Follow-up question:

In discussing this matter with friends it seems that apparently Some Rabbonim including Rabbis . . say that lichatchila when there’s flour from Chameshes minei dagan – any amount, even not roiv – it needs to be Pas Yisrael.

It seems that the lashon of the pri megadim may seem to allude to this by saying דפת של עו״כ יש להקל.

Can we say that Anash who are machmir with PY should be machmir with this as well? Or is the pri megadim implying lichatchila as well?

 

Answer:

There’s no room to be stringent.

P.S. I can’t verify with all those Rabbonim quoted. But at least one of them told me that he has no recollection of saying such a thing and concurs with what we wrote. Perhaps, those were stringent said so only because they argued it is served on royal tables. However, factually this is not correct.

 

Sources:

פשוט בכוונת הפמ״ג שכוונתו מדינא ולא קולא בדיעבד. ולית דין צריך בושש. והעתיקו דבריו לדינא בדרכ״ת קיב, י. כה״ח יד. חוקי דעת רסי׳ קיב. ועוד. וראה חקר הלכה לנדא מערכת ב בישול עכו״ם אות א מה שיישב עפ״ז בפת שעשאה גוי לעצמו (ראה ט״ז או״ח שכה, ג). ולא תיקשי שהיאך אפשר לתפוס החבל בב׳ ראשים שברכתו המוציא ואי״ב דין פת פלטר, שכל דברי חכמים הם כך. ולא דמי גדרי ברכה״נ לדיני פת פלטר, ופת פלטר בטל ברוב, ראה רמ״א קיב, יד. וכש״כ בדגן שנתערב דקיל מפת גופי׳. (וצע״ק ברמ״א דל״ד שאר תערובת לכותח דהתם טעמא מאי שאינו לחם, ראה תוה״א הארוך בית ג, ז. וראה ב״ח שנתקשה בדבר. אבל כסברת הרמ״א מצאנו בשו״ת מהרם מרוטנבורג ד״פ קנד. גם אפשר של׳ וכן ברמ״א לאו דוקא). [וגם למחמירים שצריך ששים, היינו בבשול גוים ולא בפת. וגם המחמיר בפת – ראה מהרח או״ז צד. מהרשד״ם יו״ד מא. מהרם שיק יו״ד קלד. וראה דרכ״ת קיג, לב – היינו בנאסר כבר ונתערב, משא״כ לדון אם הוא בכלל פת או לא. וגם כשקימחא עיקר היינו בנתבשל הקמח ומדין בשו״ג, והוא בתערובת ב׳ דברים שנתבשלו (ובראשונים מבואר גם בזה שאין דגן עיקר תמיד, והולכים אחר העיקר, ראה בריטב״א ע״ז לח, א ד״ה מהו דתימא), ולא בנאפה ומדין פת. ובפרט, שאיסורים מד״ס הם על הגברא ולא על החפצא, ולא אסרו בכיו״ב אף שהחפצא המוציא. וק״ל. (ול״ש כלל למש״כ בט״ז קיב, ו וכן בכ״מ שאי קבע מברך המוציא דינו כפת, וכן בתוס׳ ע״ז לא, ב ד״ה ותרווייהו שבטל כמו שבטל לענין ברכה, כפשוט. וכן יש לחלק בין זה למש״כ בס׳ הנייר דיני ביצים ע׳ קט, שתלה בברכה).

וראיתי בשו״ת דברי דוד טהרני ד יו״ד יב שכתב להשיג אמ״ש הפמ״ג, כיון שברכתו המוציא, ואזלינן בתר הקמח, וכן תפס דל״ש לומר להקל שאם אזלינן בתר רוב ליכא קולא דהא הו״ל בשו״ג. וכל דבריו בטלים. ופשוט שכוונת הפמ״ג דהו״ל קולא כיון שהאורז אעשעע״מ בפת, ומפורש באר היטב בפמ״ג שם במ״ז ג. וכל קבל רמות רוחא יתירה איכא בי׳ לכתוב על הפמ״ג שקטנו עבה ממתניו, בלשון מדברת גדולות ״ודלא כמ״ש בפמ״ג״.

ונוסף גם הוא, דעת התפל״מ שבכלל אין דין פלטר גם בשאר מינים, וכוותי׳ משמע מהדעות שבפת הי׳ בכלל בידול והותר משום חיי נפש, כמשמעות הירושלמי. ויש שכתבו להקל דסגי בהדלקת האש גם למחבר – ראה חקר הלכה הובא בדרכ״ת קיב, מח. שו״ת מנח״י ז, סב, ג.

 

#5507
#27574