Escorting Guests: What is the practical application of Mitzvas Levayah nowadays?

Does it apply anytime someone leaves your home?

Is it less of a need nowadays because travel is more safe?

Answer:

It only applies to guests from another town who are currently leaving town. It also only applies if they will be traveling on their own.

Poskim advance many reasons to justify the custom of many, not to be particular with this mitzvah. Among them:

• the fact that most people today are not traveling alone; they’re usually using public transport, which involves other people, etc.
• Also, the guests usually are happy to forgo and be mochel the escort.
• Alternatively, since it is dangerous to escort these days, one need not do so.
• In the reverse, some say there is no reason to escort today because there’s no danger to the guest.
• Additionally, the fact that the streets are paved and marked minimizes the need for escorting.
• Also, nowadays, most people have maps and GPS, and they know well where to go.

Nonetheless, it is always best to accompany at least four amos, especially where these reasons do not apply. It is important to make sure they are safe and they know their way around.

Sources:

יש לעיין בגדר מצות לוי׳, אי הוא חיוב בכל היוצא לדרך, או דילמא לא נתקנה אלא באורח דוקא. דהנה מפשטות לשון חז״ל והפוסקים משמע טובא כהצד השני, שבכל מקום נזכרה לוי׳ גבי אורח, וסתם אורח בלשון חז״ל היינו הבא ממקום אחר. וכן משמע מדנקטוה בהדי הכנסת אורחים, דמשמע דמעין חד דינא נינהו, וכשם שהכנסת אורחים אינה אלא באורח מעיר אחרת, וכמפורש בכ״מ הכי נמי לוי׳. וכפשטות לשון הרמבם אבל יד, ג: אדם העובר ממקום למקום.

ויש לומר עוד, דעיקר טעמא דלוויה הוא משום שאין האורח בקי בדרכים ובמכשולות העיר, ולכן צריך ללוותו ולהראות לו הדרך. אבל בן העיר, דבקי בדרכים הוא, נראה דליכא ביה עיקר חיובא כלל.

ואף שמצינו בכמה דוכתי על הזהירות שלא להניח אדם לילך יחידי, אין מזה ראיה לגדר מצות לוי׳ דוקא, דהתם משום שמירה וחסד בעלמא הוא.

אמנם בשו״ת בצה״ח ה, לה הביא מדעת זקנים לבעלי התוס׳ וישלח לב, לג, שמפני שעשו בני יעקב שלא כהוגן שהניחוהו לילך יחידי ולא עשו לאביהם יעקב לוי׳ וכו׳ ולכך הוזהר ללוות את יוסף בנו. והרי יעקב אביהם לאו אורח הוה, ואף יוסף בן ביתו הי׳ ומבואר לכאורה שכל היוצא לדרך בכלל. וכן העיר מסוגיית עגלה ערופה, דאמרינן התם “שלא פטרנוהו בלא לויה”, ולא משמע כלל דמיירי באורח דוקא, אלא כל שנמצא הרוג ויצא בלא לוי׳ איכא קפידא. עוד הביא מהא דאיתא בב״ר לה, ג, ששבט ראובן וגד בני פמליא של יהושע וליוה אותן עד הירדן, וכיון שראו שנתמעטה פמליא שלו חזרו ולוו אותו עד ביתו. אלא דיש לדחות ראיה זו, דבני ראובן וגד סוף סוף בני עבר הירדן היו, וחשיבי כבאים ממקום אחר, ושפיר שייך בהו שם אורח. ועוד, דאפשר שאין המדרש מיירי בעיקר דין לוי׳ אלא במדת דרך ארץ וכבוד בעלמא.

ומ״מ מדברי בעלי התוספות קשה יותר לדחות, דהתם ביעקב ויוסף בתוך בני ביתם קא מיירי, ואפ״ה נקטו לשון לוי׳.

מיהו עדיין יש לומר, חדא דאין למדין הלכה מן האגדות. ובהלכה לא מצינו חובה לוי׳ רק לאורח. ועוד, שאין מכל הני ראיות הכרח לגדר המצוה, דהתם קאי בליווי מצד שמירה ודרך ארץ, ובזה אין לחלק בין בן עיר לשאינו בן עיר. אבל עיקר התקנה והחיוב, הוא רק באורח הבא ממקום אחר ואינו בקי בדרכים. ועפ״ז נדחית גם הראי׳ מעגלה ערופה.

וא״ש, דמחד גיסא מצינו בכמה דוכתי שייכות לוויה אף בבן עיר, ומאידך גיסא בכל לשון חז״ל והפוסקים נקטו “אורח”, משום דעיקר צורת המצוה ותקנתה לא נאמרה אלא בכה״ג. ודברי בצה״ח מחודשים טובא.

גם מצות לוי׳ היא רק כשהאורח הולך חוץ לעיר, כפשוט. וכדמוכח מהשיעורים שנאמרו בזה.

והנה בטעמי המצוה מצינו כמה אנפי, להראות לו הדרך שלא יטעה, ראה אר״ח דין לוי׳ א. חדא״ג מהרש״א סוטה שם. קרן אורה שם. ומשום כבוד, שלכן יש חילוקים בהתאם למלווה ומתלווה – ראה פסקי ריא״ז סוטה ט, ב.

נתיבות עולם נתיב גמ״ח ה. וכן משום שמירה כמפורש בכמה דוכתי. וראה אהבת חסד ג, ב. שו״ת בצה״ח ד, לד. וראה משנ״ת בכללות הענין בלקו”ש כה ע׳ 76.

ובהתאם לזה כמה ישובים ולימודי זכות.

ובדרכי משה חושן משפט צכו, א, והובא בסמ״ע שם יא דהאידנא מוחלים. והב״ד בכה״ח קי, טו. וכבר ביארו שלשמירה ל״ש למחול. אבל סגי בד״א.

ובבאר שבע סוטה מו, ב, כתב מחמת הסכנה. וכבר תמהו דמ״מ חייב ד״א. וראה כנה״ג חו״מ שם בהגב״י יד. בצה״ח שם.

כשכמה אורחים ביחד – כ״מ בנתיבות עולם שם. וכ״כ ערוה״ש חו״מ תכו, ב. עמק ברכה דלקמן. ומה שבכ״מ מצינו לוי׳ ביחיד – היינו למצוה משום כבודם. וראה שו״ת בצה״ח שם. תשוה׳נ א,  קכט.

עוד צדדי קולא במה שאין נוהגים בימינו גם לא ד׳ אמות, ראה עיון יעקב סוטה והובא באהבת חסד ג, ב בהגהה, שהדרכים סלולות. וראה גם ליקוטי הלכות שלו סוטה שם בעין משפט ש.

ואם משום שמירה, היום אין סכנה, ראה עמק ברכה פומרנציק גמח שבגופו ד, ע׳ קלה. והאריך בשערי אברהם בין אדם לחבירו א, ז ע׳ שכד.

ויש שכתב שהמצוה רק על זקני העיר ות״ח. וצע״ג. ואדרבה, בכ״מ כתבו להקל משום ביטול תורה. ובפשטות, ב׳ גדרים, חובה על בי״ד, ועל כל יחיד.

#51901