טעות בנוסח התפילה ביום טוב שחל בשבת

 

שאלה:

ביום טוב שחל בשבת טעה וחתם ״מקדש ישראל״ ומיד נזכר ואמר ״והשבת והזמנים״ – מה דינו?

וכן, אם אמר ״מקדש ישראל והזמנים״ ומיד נזכר והוסיף ״והשבת״.

 

מענה:

הנה בפר״ח תפז כתב שלא יצא באמר מקדש ישראל והשבת והזמנים. והובא במחה״ש שם, ב. ועוד.

אמנם, לדינא שמשום מחלוקת הפוסקים אינו חוזר בחתם רק בשל יו״ט או של שבת, הרי אפ״ל דדל מינה חתימת מקדש השבת.

ולכאו׳ אפ״ל דלא אמרינן הך סברא דדל מינה כשהוא באמצע החתימה, ורק בסופה. ותליא בפלוגתא בחתם ביו״ט מקדש השבת ונזכר ומיד אמר ישראל והזמנים, ולא חזר ואמר מקדש, אם תיבת שבת מקלקלת כדעת הפמ״ג – ראה אצלנו בלוח דיני שכחה וטעות במקומו. ונדו״ד גרע מינה בצד אחד, דהתם כוונתו היתה לחזור בו. לאידך, התם ה״ט דלא אמרינן דל מינה  מפני ששיקר בתפלתו ואמר שבת, שהוא בגדר שינוי מטבע (וראה אצלנו שם). אבל כאן לא שיקר לומר חתימה אחרת. ואף שישראל לא קדשינהו לשבת – הרי גם בזה לא שיקר, שהרי אפ״ל דקאי על הזמנים, וכן איכא לפרושי שהקב״ה קידש ישראל וגם את השבת, כבפירש״י ברכות מט, א. ואף דאיכא למימר שלפ״ז מתפרש גם בוהזמנים, שהקב״ה קידש ולא דישראל קדשינהו – לא נהירא למימר הכי.

ובעיקר דברי הפר״ח שבחתימת מקדש ישראל והשבת והזמנים לא יצא, צע״ג אם כו״ע מודו לדבריו, ואפילו בשבת גרידא באמר מקדש ישראל והשבת, אינו מוכרח שלא יצא. וכן ביו״ט בלא אמר ישראל. [ומצינו שחתמו כך בני א״י – ראה ירושלמי ברכות ח, א. פסחים י, ב. חילוקים בין אנשי מזרח ובני א״י  לב].

ומצאנו בערך השולחן תפז, ב, הובא בכה״ח שם כ, שכתב להדיא לחלוק שאי״ז שינוי מטבע אלא שינוי בקדימה. ומבואר בדבריהם שהדברים תלויים זב״ז, כלומר דמדלא קייל״ן כפר״ח בחתם באחד מהן, הה״נ בזה. ובפר״ח גופא נמי נראה שתלאם זב״ז מדהוסיף ״וכן״. וכ״כ לחלוק על הפר״ח בבית השואבה ערבית של יו״ט  ז, ג, כ. (ובכה״ח שם כתב שגם דעת אדה״ז תפז, ג לחלוק בזה על הפר״ח. ולא ראיתי שם גילוי לזה, אא״כ נפרש שהדברים תלויים זב״ז. ויותר נראה להוכיח מריש דבריו שם, ממה שהביא ד״ז רק לכתחילה ולא לעיכובא).

ובחיי״א כח בנשמ״א ב, אף שחלק על דין הראשון בפר״ח, מספק״ל בד״ז ונשאר בצ״ע, למרות שבפנים בחיי״א נראה שחולק. (ואולי מש״כ בנשמ״א הוא לדבריו דהפר״ח ולדידי׳ בלא״ה יצא. וכנראה כך הבין בכה״ח שם שהביא גם מחיי״א לחלוק על הפר״ח).

והנה, למג״א תפז, ב אפי׳ חתם מקדש ישראל לחוד יצא. וא״כ דל מינה הוספת תיבות והשבת והזמנים שאמר אח״כ. וראה חזו״ע ע׳ רכג. וגם לחולקים על המג״א – ח״י שם ד. א״ר י. (וכ״מ בשו״ע אדה״ז שם א ממש״כ אם חתם בענין אחר סתמא) – מבואר מדבריהם שיצא באומר מקדש ישראל והשבת, שהרי כתב בח״י שם לפרש בדברי רבא בפסחים קיז, ב דלשון קצרה נקט. ולפ״ז היינו דאומר מקדש ישראל והשבת. ובא״ר מפורש הוא להדיא. וכ״מ במשנ״ב ב, מדכתב שלא יצא בשבת באמר מקדש ישראל מחמת שלא חתם בשל שבת, ולא הביא עדיפא מינה שגם באומר מקדש ישראל והשבת לא יצא.

וכ״נ שלדעת המג״א גם ביו״ט יצא באמר מקדש הזמנים לחוד. וכש״כ למג״א שם דמספק״ל שמא יצא אפי׳ באמירת מקדש השבת לחוד דיו״ט איקרי שבת. ומוכח  דתיבת ישראל אינה לעיכובא. וגם החולקים נקטו בטעמא דמילתא, שנתכוון לשבת. וגם להאומרים שבכל גווני לא יצא, גם באיתקל מילולי׳ משמע דה״ט מחמת ששינה ואמר שבת ולא מחמת שהשמיט תיבת ישראל. וכ״כ בשו״ת יבי״א ד, נא, ז.

אבלהכרח גמור אין לנו. ובפרט שעומד לנגדנו ל׳ אדה״ז שם שאם חתם בענין אחר ואפילו טעה וחתם מקדש השבת. ולכאו׳ השמטת תיבת ישראל ג״ז ״ענין אחר״. אבל לאידך אולי דמיא לאדיר במלוכה, או למלך אוהב צדקה ומשפט במקום המלך המשפט.

ולי נראה פשוט שכש״כ באמר מקדש ישראל והזמנים ונזכר והוסיף והשבת שפיר דמי, וגם לפר״ח. וראה קובץ זרע יעקב כו ע׳ תכט.

וראה בכ״ז בשו״ת וישב אברהם מט. שערי יושר חנני׳ ה, עח. ומכלל דבריהם דברינו.

 

 

#30646