Hamapil for Children before Dark

 

Question:

Children who are accustomed to recite Hamapil (in the winter months), but go to sleep before dark in the summer months; should they recite Hamapil before dark?

 

Answer:

No. However, they may recite it without Hashem’s name.

 

Sources:

פשוט בכ״מ שאין לומר המפיל ביום. וכמפורש בכמה ראשונים. וראה מש״כ בטעם הדבר חיי״א לה, ד. ושם כמה אופנים. ובארוכה – שו״ת בצה״ח ד, קסו.

ואף שבברכה״ש אומרם גם קודם אור היום כשקם משינתו, עכ״פ אחר חצות, כמ״ש בראשונים, על כרחך סברי רבנן דשאני ברכת המפיל מאיזה סיבה שתהי׳. וי״ל, שבברכה״ש שמברך גם על מנהגו של עולם וגם להנאת עצמו, משו״ה זמנו בא׳ מהשתים: או בזמן החידוש כמנהגו של עולם, או משעה שנתחייב, אבל בברכת המפיל שעיקרה ברכת השבח על מנהגו של עולם (ואכ״מ), אבל מתחייב בה רק בזמן שינתו, וא״כ זמנו נמי כשהגיעו שני המחייבים: זמן לילה ושינה בפועל. ואיך שלא יהי׳ הביאור בזה, הכי הלכתא.

כן נסתפקו אם אפ״ל אחרי עלוה״ש עד נה״ח – ראה א״א מבוטשאטש רלא. פרי השדה ב, לא. ורוה״פ נקטו שא״א – כן מפורש בס׳ המנהגים טירנא שחרית של חול. וכ״כ משנ״ב רלט בבה״ל ד״ה סמוך. התעוררות תשובה ב, קטו. קרן לדוד או״ח ס. משיב הלכה תיט. אהלך באמתך יב, ו. חזו״ע ברכות ע׳ תקי. וראה שו״ת תשורת שי סוסי׳ פב שרצה לחדש לומר בישן ביום אם לא ישן בלילה. וכעי״ז בשו״ת מחזה אליהו א, ג. וראה תשוה״נ א, קצח. ולמעשה לא קייל״ן הכי. וראה בנין דוד כט.

ובקובץ ישורון מ ע׳ רלא כתב הגר״ש דבליצקי שלתוס׳ שיוצא מצות ק״ש יוכל לברך המפיל מפלה״מ. אבל אף שהציבור נוהגין כר״ת – ראה מג״א רלה, ב. אדה״ז רצג בקו״א א. שם תפט, יב- העיקר לדינא אינו כן. ובס׳ המנהגים טירנא שם מפורש גם שזמנו רק מצאה״כ, ומוכח דקאי גם לר״י שמתפלל מעריב וקורא שמע מפלה״מ.

ובבה״ל, וכן בא״א שם, כתבו לדמות להשכיבנו שאינו אומר אחר עלוה״ש, אף שיש להנדז קצת דהשכיבנו הוא על הכלל. וראה מש״כ ליישב בבירור הלכה זילבר רלט ע׳ רס שאין הכוונה לדמות ממש להשכיבנו. ויתיישב עפ״ז, דהנה נתחבטו בכ״מ בסיבת אמירת השכיבנו מפלה״מ ומעלה כשמתפלל ערבית אז. (והרי בתוס׳ ברכות ב, ב ד״ה אמר כתבו דלר״י לית לי׳ דרשה דובשכבך בזמן שכיבה. וראה בב״ח רלה, דא״כ הוא כב״ש), ומאי שנא מאחרי עלוה״ש. (וראה תר״י ריש ברכות ד״ה אלא, לענין גולל אור מפני חושך שהוא כיון ששקעה חמה. אבל אנן קייל״ן להתיר גם מפלה״מ. ועצ״ע בנוגע להשכיבנו.  וכבר עמדו בזה – ראה שו״ע אדה״ז רצג קו״א א, דל״ד שאחר עלוה״ש כבר עבר זמן שכיבה לרוב העולם. ומשמע מדבריו שקודם צאה״כ אכתי זמן שכיבה הוא לגבי השכיבנו. וראה ערוה״ש רלה, ח. פשט ועיון ברכות ט, א אות קיח. וראה גם אצלנו 9988. ושם גם בנוגע לפסוקי דרחמי שהוא בלילה דוקא. ולהעיר משו״ע אדה״ז ל, ה במתפלל ערבית מבעו״י שעשאו זמן שכיבה. ובהכרח לחלק בין זה למה שאינו אומר השכיבנו אחרי עלוה״ש. וראה שרה״מ ו, מא. ואולי טעמם גם שמאז חמה מתחילה להשתקע – ראה מאירי ברכות כז, ב. ועוד.  וי״ל גם עפמש״כ ברשב״א ברכות ט, א דבעלוה״ש גרע דאיכא אינשי דקמו נמי בההוא שעתא, משא״כ מפלה״מ).

ועכ״פ, נראה פשוט דל״ד השכיבנו לברכת המפיל, שנתקנה בלילה דוקא, ולא תיקנוה ביום, והו״ל כשאר מצות התלויות בלילה שאין לקיימן מפלה״מ, והעיקר שתיקנוה כברכת השבח על מנהגו של עולם (ראה רא״ה ברכות ס, ב. מאירי שם. רבינו מנוח תפלה ז, ג. וראה שפ״א שבת קנא, ב), משא״כ לק״ש וברכותי׳ סגי בזה שהוא ערב, וכמו לענין תפלה.

וגם יש לחלק בפשיטות שהמפיל ברכתה על השינה, שהרי אינו מברך אם אינו הולך לישן, ולא רק על השכיבה.

ול״ש לברך כשאינו זמן שינה. ומה״ט גם להדעות שיכול לקיים שאר מצות הלילה מפלה״מ – צ״ע אם אפ״ל כן בהמפיל שזמנו בזמן שינה בפועל. ולהעיר, שי״א שביה״ש אינו זמן שכיבה – ראה פמ״ג רלה במ״ז ב. ועכ״פ, אינו זמן שינה. (וגם ע״ד הסוד, חלוק הזיווג דתפלת ערבית מק״ש שעהמ״ט, אף שנת׳ בכ״מ בטעם אמירת השכיבנו רק בלילה – ראה שעה״כ ענין תפלת ערבית א ד״ה השכיבנו. פע״ח שער מנחה ומעריב ד. וראה השמש בגבורתו ארנובסקי פלג ח יובל ד ע׳ 328. שארית יעקב מורגנשטרן ברכות ב, ב – ע׳ נד).

(ושקו״ט בעיקר החילוק בין ק״ש להשכיבנו אחרי עלוה״ש, שאם מותר לומר ק״ש עכצ״ל דהוי זמן שכיבה, ומדוע אינו אומר השכיבנו. וראה תוס׳ ומהרש״א ברכות ט, ב. ובריטב״א ומאירי שאינו אומר השכיבנו אחר עלוה״ש דלא שכיחי מזיקין. ומכאן בהשקו״ט אם לדמות המפיל להשכיבנו או לק״ש. ובכל אופן, לא מסתבר לדמות להשכיבנו שבתפלה, דגריר אבתרה, וגם אם נק׳ זמן שכיבה אבל לא זמן לילה לכל מצות התורה).

וכש״כ הוא מהדעות שאין לברך אחרי חצות. ואף שהמנהג לברך עד עלוה״ש, הבו דלא לוסיף לברך ביום ממש.

ואדרבה, אפשר שמה״ט מצוה לקרותה על מטתו אף שקראה בביהכ״נ (ברכות ד, ב) בכדי שתהא בלילה דוקא.

וראה בארוכה מבשר טוב רבינוביץ ברכות א, ג שהאריך להוכיח שהיא ברכת השבח דלילה ול״ש לברך מבעו״י. והוא דלא כשו״ת שביבי אש א, קל.

וכעין ראי׳ לדבר מחשבון מאה ברכות שבכ״מ מתחיל מהמפיל ולא מערבית, ראה ב״י רסי׳ מו, ועוד, וה״ט שערבית התפללו מבעו״י. ויל״ד בקל. ובפרט שי״א שהחשבון מתחיל משעה שעשאו לילה.

וכ״ה אף אם נמשכה שינתו לתוך הלילה, וכמ״ש בבה״ל שם שמספקא לן אי צ״ל זמן שכיבה בעת הברכה או בעת השינה. וכ״פ בבצה״ח שם קסו. ודלא כרבבות אפרים ז, פ. בירור הלכה זילבר שם.

ואין לנו להוציא מפשטות הדין, כל׳ הרמב״ם תפלה ז, א כשיכנס אדם למטתו לישן בלילה, ותו לא, לפי שלפנ״ז לא מטא זמן חיובו.

וא״ש נמי עפ״ז הסברא דהו״ל מ״ע שהזמ״ג. וראה קובץ העו״ב י״ב תמוז תשנ״ב.

ובקטנים איכא נמי חשש דאתי למיסרך. ואין לומר להתיר משום חינוך במקום ברכה לבטלה. והארכנו במק״א. ולא עדיפא ממצות ק״ש שלרש״י פטור מחינוך מפני שאינו מצוי אצלו בזמן ק״ש.

וגם את״ל שספק בדבר – סב״ל.

 

 

#28398