ידוע חידושו של המשנ”ב להקפיד לומר ויכולו בשנים מדין עדות. האם יש בירור ומקור לענין מנהג חב”ד בזה?
למעשה, המנהג הפשוט שאין מקפידים לומר ויכולו עם אדם נוסף, אלא נוהגים שאומרים זאת בעמידה.
מקורות:
ע”פ דברי אדה”ז בקו”א סי’ רסח כפשטות דברי המ”א (סק”י שם) שביחיד שייך עדות ג”כ, דלא כהט”ז (סק”ה שם). וכ”כ למעשה כמה מרבני אנ”ש.
אמנם, מספרים על חשובי משפיעי אנ”ש ע״ה שהיו מקפידים לאמרו בשנים – כן נהג הרש״ח ע״ה קסלמן. וכן העיד הרמ״ז ע״ה גרינגלאס שנהגו חסידים כך. וכן נהגו בכמה ישיבות תומכי תמימים. וכן הובא לדינא בקצוה״ש סע״ז בבדה״ש סקכ״ד בשם המשנ״ב רסח, יט. וראה גם אשכבתא דרבי ע׳ 93 הע׳ נז: בעשרה דוקא או עכ״פ בשנים. (ושם, בהנהגת כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע שכשאא״פ לומר בעמידה אין לאומרו כלל).
ויש שר״ל שכל המוסיף גורע וכשמחזר אחרי שנים מראה שמתכוון לשם עדות וממילא צ״ל בעשרה דוקא. ועוד שמראה שאינו מתכוון להצטרף עם שאר הציבור, וממילא אינו עולה לו גם לר׳ נתן דס״ל שא״צ שיעידו ביחד. ואין לדבריהם שום הכרח. ויש שהנדזו מלומר בשנים דמיחזי כמעמיד עדים על מע״ב (כ״כ בחזו״א לח, י. אבל ראה מעשה איש ה ע׳ קל. שם ז ע׳ קמה – בשמו. תשובות הגר״ח ב סי׳ תתתקה – ע׳ תרנד). וג״ז אי״מ. ושו״ר שהקשה ע״ז מכמה דוכתי, ובארוכה, בהלכות שבת בשבת (קארפ) ד, במשמרת שבת ח. וראה גם שיח השדה להגרח״ק ג, שבת קיט, ב. בית היין יונגרמן מד.
ויש שפקפקו שכשאומר עם אדם נוסף נמצא שהלה מוסיף ואומר ד״פ, ועפמש״כ בכה״ח רסח, ג שאין להוסיף יותר מג״פ. אלא שבכגון דא נראה פשוט דשפיר מותר להוסיף על דבר המכוון ולית כאן בית מיחוש.
ובכ״מ כתבו שבדורות שלפנים לא נהגו בכך, והדבר נתפשט רק ע״פ המשנ״ב – ראה הליכות חיים צאנז ע׳ נז. שו״ת רבבות אפרים ג, קעב. וראה שערים מצויינים בהלכה לאאזמו״ר שבת קיט, ב ד”ה כל המתפלל. שו״ת אול״צ ב, יט, ד. אבן ישראל ט, כח.
אלא שכנ״ל נהגו בזה גם כמה חסידים בכ״מ, ובפשטות עשו כן על דעת עצמם (ולא מחמת דברי המשנ״ב), והוא מילתא בטעמא להדר שלפחות תהא עדות בשנים ביחד, אף שמדינא סגי גם באינם מעידים ביחד, ואין שום יסוד לשלול הסברא להדר בזה.
ועיקר הסברא לאומרו בשנים – מחמת דברי המג״א שם, דאף דקייל״ן ״שכל עד אומר בפ״ע וכו׳ וי”ל דמ”מ עבדינן כת״ק״, שדעת ת״ק בסנהדרין ל, א, שצריכים להעיד יחד. ובהכי מבאר המנהג לאומרו ביחד. וראה מחה״ש שם שביאר שבעדות הנוגע לכבודו ית׳ מחמירים לצאת אף לת״ק. ובהגהות לבו״ש, דעבדינן על צד היותר טוב. וכ״ה בביהגר״א שם דיותר עדיף כת״ק. וראה גם בגדי ישע שם דגם לר״נ הכי עדיף. ובמג״א הביא נמי מדברי הסמ״ע כח, לז שאחרי שהעידו כאו״א בפנ״ע חוזרים ומעידים יחד, אלא שהוקשה לו דלמסקנא לא קאי הכי בסמ״ע. וראה הגהות ברוך טעם שם. גם מצינו עוד כמה ישובים לקושיית המג״א, ראה בפמ״ג שם ועוד. (אבל לכאורה הסברא שהיא כעדות נפשות אינו עולה יפה עם דעת המג״א לאומרו אף ביחיד). וראה נהר שלום שם ז – באו״א. וראה קובץ זרע יעקב לו ע׳ שנב.
ואילו המפקפקים ס״ל שלמעשה המנהג הוא רק להעיד ביחד עם הציבור, וע״ד מש״כ הט״ז שם, דעדה שלמה בעינן להעיד להקב״ה, אבל לא להדר למצוא שנים. והבוחר יבחר.
ועכ״פ, ז״פ שלדעת אדה״ז שפסק כהמג״א שגם ביחיד אומר, ודאי אינו לעיכובא.
#25691
