A Chiyuv needs an Aliya, the Gabbai calls up someone else. What can be done?

 

Question:

If there is a chiyuv which is supposed to get an aliyah, and the gabbai called up somebody else by mistake (for the last aliyah) can the chiyuv still be called up instead as long as the oleh didn’t say Hashem’s name in the bracha yet, or is it too late once the first name is called?

 

Answer:

If the individual who was called is a Kohen or Levi, he should get the Aliya. Even if it’s a Yisroel, unless the chiyuv was already promised, the one who was called should go up.

However, if the one who was called up is prepared for shalom reasons to pardon his Aliya, the chiyuv may be oleh.

 

Sources:

בדע״ת רפב, ז שלא מיבעיא בכהן ולוי אלא אפי׳ בישראל יעלה שבכה״ג שכבר קראו לאחר ל״ש מנהג. ומ״מ נראה שבהבטיח לו כבר זכה החיוב. ולהעיר שאפי׳ במכירה אם נזכר שיש חיוב לא חלה המכירה שה״ז מכירה בטעות – ראה שע״א ב, יד. ובכגון דא שכבר הבטיח לחיוב ליכא למימר שבטעות היא מחמת שאח״כ קרא לאחר, שהרי בשעת מעשה עשה כדין.

במחל מי שקראו לו – כיון דליכא משום פגם. אמנם, חששא איכא מדין מי שנתנו לו לקרוא ואינו קורא בברכות נה, א. אלא, שד״ז לא הובא לדינא בפוסקים. וכבר תמה בזה בשכנה״ג קלט בהגה״ט ד ו עו״ת שם ה. ובא״ר שם ב שבזמננו שהעולה אינו קורא ל״ש ד״ז. וצ״ע שבזמן השו״ע קרא העולה. וראה תורת חיים סופר שם א. שו״ת צי״א יד, לד. ואכ״מ.

ובכל אופן, הובא במג״א נג, כב, גם בימינו. וכ״ה בפר״ח קלט, א. ועוד פוסקים.

אמנם במג״א קלה, ט כשקראו כבר לישראל במקום כהן, שעומד הישראל בתיבה כתב הטעם שלא יתבייש. ובביהגר״א שם כתב מטעם שנתנו לו לקרוא. וי״ל דלהמג״א אאפ״ל כטעם הנ״ל כיון שאינו קורא אז רק לשלישי. ועוד, שמחוייב ליתן לכהן ואי״ז סירוב לעלות. וגם שכיון שהוא בטעות אינו בכלל מי שקראוהו לעלות. ואף שי״ל דהה״נ בנדו״ד – התם עדיף דאיכא כהן ומ״ע דוקדשתו.

אולם, במאירי ברכות שם מפורש שהוא רק כשאינו קורא מתוך גאוה. וכ״כ בשו״ת הרדב״ז דש, הובא בפת״ש יו״ד רמב, א כשאינו עולה משום כבוד רבו, עיי״ש בנדון דידי׳. אמנם שם כתב משום עשה כבוד התורה דעדיף, יעו״ש. אבל כ״ה בשו״ת תורה לשמה צה, שאם מסרב מחמת סיבה הכרחית (מחמת שלא הכין הקריאה, והביא כן ממד״ת יתרו טו. ומפורש הוא בשו״ע קלט, א או מחמת חשש פסול מחמת ישון הס״ת וכיו״ב) ולא מחמת קלות המצוה לית לן בה. וכ״ה שם תכח (משום עין הרע או שאינו לאל ידו להתנדב ולא משום קמצנות. וראה מש״כ עליו בשו״ת צי״א שם. ויל״ד כדלקמן). וראה שו״ת צי״א יח, כט (במתבייש מחמת גמגום). ונראה פשוט שכמו״כ הוא בנדו״ד, במוותר משום דרכי שלום. ול״ש לומר דכבוד התורה עדיף מכבוד חבירו, שהרי נראה במוחש שנעשה משום דרכי שלום וליכא בזיון התורה. וכן ראיתי בשו״ת שבט הקהתי ד, נ. וכ״כ בשו״ת משנת יוסף ה, לו.

ובדע״ת שם קאי מעיקר הדין ולא ברוצה למחול.

ול״ד למש״כ במשנ״ב תכח, יז בקראוהו לתוכחה, דהתם איכא משום כבוד התורה שאינם רוצים לעלות מחמת התוכחה, ואיכא בה משום מוסר בני אל תמאס. וראה גם שו״ת לב חיים ג, יב הובא בשערי רחמים ז, כה.

 

 

#22250