Are siblings (brothers and sisters) allowed to dance together at a wedding?

 

The Halacha is that a brother may not hug or kiss a sister or vice versa. This applies to any type of affectionate physical contact between them.

Dancing together is considered affectionate physical contact. So many poskim have decried the practice of mixed dancing due to the physical contact between the genders. It follows that brother and sister too may not have such type of physical contact. Indeed, this is spelled out clearly in a number of contemporary sources indicated below.

See also the attached from “A guide to Chabad Weddings“, recently published by Mikvah.org and approved by multiple Rabbonei Anash.

This is also why husband and wife are not to be dancing with each other in the presence of others, since dancing together is considered affectionate behavior and they are not to show their affection for each other in the presence of other people.

Furthermore, even the holy practice of mitzvah tantz was abolished in Chabad, as the Rebbe wrote, because we have seen in practice what has happened as a result of this in so many weddings. Certainly, a dance among family, not in the context of the mitzvah tantz should not be done. How much more so when this is done in the presence of other people, which creates immoral thoughts. This is in addition to the fact that naturally this means either women being in the men’s section or men being in the women’s section. Such behavior undermines the purpose of the mechitza at the wedding.

 

Sources:

רמב״ם אסורי ביאה כא, ו: הַמְחַבֵּק אַחַת מִן הָעֲרָיוֹת שֶׁאֵין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם נוֹקְפוֹ עֲלֵיהֶן אוֹ שֶׁנִּשֵּׁק לְאַחַת מֵהֶן כְּגוֹן אֲחוֹתוֹ הַגְּדוֹלָה וַאֲחוֹת אִמּוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם תַּאֲוָה וְלֹא הֲנָאָה כְּלָל הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה בְּיוֹתֵר וְדָבָר אָסוּר הוּא וּמַעֲשֵׂה טִפְּשִׁים הוּא. שֶׁאֵין קְרֵבִין לְעֶרְוָה כְּלָל בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה חוּץ מֵהָאֵם לִבְנָהּ וְהָאָב לְבִתּוֹ׃

שולחן ערוך אבן העזר כא, ז: הַמְחַבֵּק אוֹ הַמְנַשֵּׁק אַחַת מֵהָעֲרָיוֹת שֶׁאֵין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם נוֹקְפוֹ עֲלֵיהֶם, כְּגוֹן אֲחוֹתוֹ הַגְּדוֹלָה וַאֲחוֹת אָבִיו וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם הֲנָאָה כְּלָל, הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה בְּיוֹתֵר וּדְבַר אִסוּר הוּא וּמַעֲשֵׂה טִפְּשִׁים, שֶׁאֵין קְרֵבִים לָעֶרְוָה כְּלָל, בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה, חוּץ מֵהָאָב לְבִתּוֹ וּמֵהָאֵם לִבְנָהּ.

פירוש המשנה להרמב״ם סנהדרין ז, ד: ונשיקת הקרובים שטבע בעלי התורה לא תתאוה להם ואין נהנין מהם, כגון אחותו ואחות אמו ואחות אביו וכו׳ שנאוי עד מאד ואסור. אבל אין חייבין עליו מלקות כשלא יתכוין בזה הנאה. אבל עם כל זה אסור הוא. ואחד מהחכמים עליו השלום היה מנשק אחותו הגדולה ממנו או ידיה כשהיה בא מן המדרש, ונמנע מזה ונזהר ממנו, לפי שראה שאין בו צד היתר, ואמרו לך לך אמרין לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב.

ומפורש שם שגם לנשק על היד אסור אף שהוא דרך כבוד, ואינה בדרך חיבה כ״כ. וכ״כ להדיא במנורת המאור אלנקאוה ד ע׳ כה, לאסור אפי׳ לנשק על קצה בגדה דרך כבוד. וכ״כ בתורת חיים ע״ז יז, א.

בנוגע לריקודי תערובת – ראה גם קיצור שולחן ערוך קנב, יג: כְּבָר הֶאֱרִיכוּ גְדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסִפְרֵיהֶם הַקְדוֹשִׁים בְתוֹכְחוֹת מוּסָרִים עַל הַמִּנְהָג הָרַע בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת שֶׁאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה וְיִרְאָה, שֶׁמִּתְקָרְבִים הֶחָתָן עִם הַכַּלָה בְּחִיבּוּק וְנִשּׁוּק, וְכֵן עוֹשִׂין רִקּוּדִים בַּחוּרִים עִם בְּתוּלוֹת יָחַד. וּמִלְּבַד הָאִיסּוּר הַגָּדוֹל, אִסּוּר נִדָּה, שֶׁהֲרֵי כָּל הַבְּתוּלוֹת מִסְּתָמָא נִדּוֹת הֵן, וְאֵין חִלּוּק בְּאִיסּוּר נִדָּה בֵּין פְּנוּיָה לִנְשׂוּאָה, וְכָל הַנּוֹגֵעַ בָּהּ דֶּרֶךְ חִבָּה, חַיָב מַלְקוּת, עוֹד מְגָרֶה יֵצֶר-הָרַע בְּנַפְשֵׁהּ, וּמֵבִיא אֶת עַצְמוֹ לִידֵי קִשּׁוּי לָדַעַת וְהוֹצָאַת זֶרַע לְבַטָּלָה, רַחְמָנָא לִצְלָן. וּבְוַדַּאי כָּל מִי שֶׁיֵשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת, צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּץ בְּכָל כֹּחוֹ לִמְחוֹת, וּלְכָל-הַפָּחוֹת צָרִיךְ כָּל אִישׁ אֲשֶר יִרְאַת ה’ בִּלְבָבוֹ, לִהְיוֹת שׂוֹרֵר בְּבֵיתוֹ וּלְהַשְׁגִּיחַ עַל בְּנֵי בֵיתוֹ, שֶׁיִתְרַחֲקו מִן הַכִּעוּר הגָּדוֹל הַזֶּה. וְכָל מִי שֶׁיֵשׁ בְיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מוֹחֶה, חַס-וְשָׁלוֹם, הוּא נִתְפָּס בְּעָוֹן זֶה. וְכָל הַמַּצִיל אֶת אֲחֵרִים מִן הַחֵטְא, הִצִּיּל אֶת נַפְשׁוֹ וְטוֹב לוֹ.

וכ״כ למעשה לאסור בריקוד עם אחותו – שו״ת משנ״ה ט, רעג. עולת יצחק רצאבי ב, רלט. ברכת יהודה ברכה ו אה״ע ז.

ומש״כ בשו״ת הרד״ך בית יד ובבנימין זאב שב, ש, וביוסף אומץ קג בחרם שהחרימו ותיקנו בשלילת רקודי תערובת חוץ מאיש עם אשתו ואח ואחותו – גופא דעובדא הכי הוה, שהחרימו על החמור יותר, ובבחי׳ לבטולי הא מקמי הא, ראה כעי״ז סוטה מח, א. וכ״כ בעולת יצחק הנ״ל ובגן נעול לוי טז הע׳ 362.

ובריקוד שהוא צמוד גוף לגוף חמור טפי – ראה גם שו״ת בני בנים א, לז.

ולהעיר מהשקו״ט בנוגע לריקוד עם בתו ונכדתו – ראה מור ואהלות ארץ נוד ז – הוב״ד באוצה״פ סה, ב, ה (להתיר אפי׳ במחמיר לא ליגע בבתו נדה). שו״ת בא״מ ד, קלב (להתיר באב עם בתו). שם קלג (לאסור לרקוד עם נכדתו בפרהסיא). שו״ת אז״נ יג בהשמטות נז – ע׳ קנ (לדחות דברי הבא״מ).

 

 

#16278