Is there any source for lifting the heels one or three times at the end of Shmoneh Esrei?
Answer:
There is no known source for this custom. We haven’t seen this practiced among talmidei chachamim and gedolei Yisroel. The Rebbe didn’t practice it either.
See also here:
Sources:
בכ״מ אצל אחרוני זמננו שלא מצאו מקור לדבר, וכנ״ל בפנים מעשה רב עדיף.
וכנראה השתרש בטעות מזה שצריך להמתין עד קדושה, ובקדושה נוהגים לישא גופם בג׳ קפיצות. והרואים טעו וחשבו שהקיפצה שייכת לסיום הפסיעות ולא לקדושה. וכן מסתבר. או״י שנשתרש מהמנהג לרקד ד״פ באמירת עשה למען שמך וכו׳ קדושתך, לפי שמקבל פני השכינה ומייחד רגלי המרכבה (שושו״ע או״ח קכב, ג. ב״ח שם) – שו״ת עולת יצחק א, נב, ג. שו״ע המקוצר (שלו) א, קכח. אורחות המזרח מנהגי עדת ישראל בהודו. עלי הדס סטבון ב , לו – ע׳ 146. וגם במנהג זה לא נהגו בו כו״ע.
ומצאתי שיש שהמליץ (פסק״ת קכג, ג) בטעם המנהג ע״ד הקפיצות בקדושה להידמות למלאכים, שנא׳ מלאכי צבאות ידודון ידודון. והה״נ בפסיעות שלאחר שמו״ע, דילפינן לה מכף רגל ישרה דמלאכים. וגם בטעם ג׳ פסיעות מובא בב״י בשם אר״ח ומהר״י אבוהב שהוא כנגד ג׳ מילין שרחקו ישראל מה״ס בדעת מ״ת. ובתניא רבתי, וכן בשו״ת חוט שני נד, בטעם שיש לפסוע גם ג׳ פסיעות לפניו בחזרה למקומו, לפי חזרו ונתקרבו ע״י המלאכים שנא׳ מלאכי צבאות ידודון ידודון. ואין משיבין על הדרוש. אבל מוזר להמציא טעם שכזה, בדבר שלא מצאנו לו מקור להדיא, ולא נהגו בו גדולי ישראל וחכמיהם.
וראה אצל אחרוני זמננו דעת נוטה א, רלד – ע׳ שלד. מנהג ישראל תורה קכג. כרע רבץ ע׳ תמה. פותח את ידך פסין ע׳ תס.
#15144
