Is there a problem with putting lenses back into lens solution on Shabbos?

 

If it is a problem, is there any way to get around it and be able to wear monthly lenses on Shabbos?

 

Answer:

There is a dispute about this. Many permit as long as they are still moist. Regardless, one should not rub them clean on Shabbos. One must also place them in the solution immediately upon removing them from the eyes.

Nonetheless, the preferable approach is to do as follows:

Clean your lenses well before Shabbos with disinfecting solution and rub them appropriately.

On Shabbos soak them only in saline solution in order that the lenses do not become hard, but do not soak them in disinfecting solution.

 

Sources:

דנו בזה אחרוני זמננו. ונקודת הדברים, שעדשות קשות דינן כעץ שלא שייך בהן ליבון כלל, אבל רכות בולעות, וא”כ יש להסתפק אם דינן כעור או כבגד. ואף אם דינן כעור – שמא בשרייתן אסור, שמסתבר שאסור לשרות בחומר ניקוי, ורק במים מותר – ראה בדברי האחרונים דלקמן. אבל ראה בשש”כ פרק טו סעיף פג שהתיר לגמרי כשעדיין לחות ולא נחית לדיון הנ״ל. ומש״כ שם שאינן בולעות – לכאו׳ הוא היפך המציאות. ויש שר״ל שאינו בגדר כיבוס לפי שאין הלכלוך נראה לעין. ועפמש״כ אדה״ז שב בקו״א א שהאיסור משום חזותא. וראה אבנ״ז או״ח קנז, יא. וצע״ג להתיר מטעם הנ״ל בכגון דא שפעולתה ניכרת וחשובה, ובכל אופן מדרבנן עכ״פ אסור כמכניס לחומר ניקוי ומכבס ממש. ואף שהתירו הגעלת כלים אף שיוצא דבר הבלוע – בקל יש לחלק. ועוד שבלא״ה מקום לאסור גוף השרי׳ משום שרייתו זהו כיבוסו, וגם בעור הותר רק במים, ואין להוסיף ולהתיר בחומר ניקוי, שהוא משקה המכבס, ובפרט כשמקפיד עליו (ויש לדון להתיר במי שאינו מקפיד בזה). והרי שרייתו זהו כיבוסו ולדעת האוסרים גם במקום שאין לכלוך ה״ט שאסור לפי שסו״ס מלבן ומצהיל. ועוד, שלפעמים הלכלוך גם נראה לעין. ואף שיש לפקפק בסברות אלו, לכתחילה נכון להחמיר ולאפוקי נפשי׳ מפלוגתא.

עכ”פ שפשוף בכח ודאי נכון לאסור, שהוא בגדר כיבוס אפי’ בעור – סימן שב סעיף ט – אף שגם בזה קצת מקום לסברא הנזכרת כיון שאין הלכלוך בעין.

ועוד יש לדון מטעם אחר, שאסור לנקות זכוכית בשבולת שועל שמצהיר – מג״א שכג, טו בשם מהרי״ל. ונסתפקו בטעמא דמילתא, אי משום טירחא יתירה ועובדין דחול – חיי״א מד, כא. או מתקן מנא – שלחן עצי שטים ג. תהל״ד שם יז. (ובחמד משה שם ה שאסור רק שלא לצורך היום ותמה על המג״א. ובמחה״ש פי׳ משום זורע. ובתורת שבת יח שמא ישבור קלחי השבולת שועל). ואולי הה״נ הכא – שאסור במצהיר ממש. אבל ניקוי גרידא ודאי אין לאסור – ראה מג״א שם. תו״ש שם טז. פמ״ג בא״א שם.  ויש שכתב שהאיסור רק בשבולת שועל או תכשיר מיוחד להברקה – ראה שש״כ יב הע׳ עא.

וראה שו״ת שבה״ל י, נה. (אבל ראה מנחת איש שפירא יג, עז הע׳ 153 משמו. ואולי חזר בו). קובץ תשובות להגריש״א א, כו. משנ״ה טו, קב. יבקש תורה ה, יא. שערי יושר חנני׳ ב, מד. חזו״ע שבת ה ע׳ שנב. חוט שני שבת לג – ע׳ רח. ובשם הגרמ״פ – ודברת בם ע׳ קח וע׳ קי. מנחת יעקב ד, ב, יט. ובארוכה – בספר ארחות שבת ח”א פי”ג סעיף יא ומ, ובבירורי הלכה סי’ ה. ועוד. וראה קובץ אכסניא של תורה. בית יצחק מז. אור השבת יז. קול התורה נ. אור ישראל נב. והאריך בזה הרב בלייך בספרו לבעיות הלכתיות בימינו באנגלית ה ע׳ קעה ואילך.

ומסופקני אם כל הנ״ל דנו בכל פרטי השאלה הן במציאות והן בצדדים הנ״ל.

גם הלום ראיתי שיצאו לדון בדבר חדש, חשש מעבד דאורייתא באם מכניס לחומר ניקוי אחרי שהתקשה ולא מיד (אף שאינו מייצר חומר גלם חדש ורק ששומר על רכותם) – ראה שש״כ טו הע׳ רנא. נשמת אברהם א או״ח שכא, ב. שלחן שלמה שכא, ט. משנ״ה שם. וראה בארוכה בשו״ת מחזה אליהו ג, מג-ה, עיי״ש בארוכה הוכחותיו. ושם, בטעם שאי״ב משום מכב״פ.

 

 

#14586