Chometz that was not mentioned in the Shtar Mechira

Question:

What is the din regarding Chomets and food that I ate with Chomets that I put away in my parents freezer and I did not mention it when selling my Chomets?

Answer:

All Chametz should be destroyed. It should be burned or flushed down the toilet. It may not be given to a Goy.

(If this would incur a great loss, there might be room for leniency. Please respond with details if that’s the case, so we can rule accordingly).

I would like to point out that many foods are not actually “chometz“, they just were not manufactured specifically “kosher lpesach“, or may contain kitniyos, etc. Such foods may be eaten after Pesach. Same goes for KLP food that “you ate with Chometz” – if there isn’t any trace of visible Chometz in them, they are ok to use.

Sources:

קשה מאד לסמוך על הנכתב שמוכר ״בכל מקום שהוא״ וכדומה בשטר הרשאה או בשטר מכירה, כשהחמץ אינו ידוע ומסויים – וכאן  אין להגוי מידע ולא יהיה לו מידע על חמץ זה. והישראל שכח ממנו, וי״א שאינו ברשותו להקנות כשאבוד ממנו. ואף שבשו״ת שו״מ תנינא ד, י כתב שאין חשש בשכח איזה דבר ונכלל במכירה – לאו כו״ע מודו לזה. ועכ״פ התם מיירי כשהוא בביתו שביד הגוי למוצאו, משא״כ בדבר שאבוד ממנו ומכל אדם. ואינו דומה לנידון שבשו״ת מנח״י ד, קח, ועד״ז בהרבה אחרונים כיו״ב, וראה לקמן, שבנדו״ז גם הכתובת לא נכללה. ועוד שאפילו אם המכירה חלה, כיון שאין הכתובת מסומן, ה״ז חמצו של נכרי ברשותו – שהמפקיד יחד לו מקום בביתו – ואחריותו עליו.

וכבר נתחבטו בכ״מ בדין מכירת דבר שאינו מסויים ולא נתפרט בהשטר. ואכ״מ בפרטיות. ולדידן, אדמו״ר הצ״צ כתב להקל, שכתב בשו״ת או״ח מה, ד ואילך, שנהגו לפרט. ומ״מ כותב שכל מה שיש בבית הוא דבר מסויים וכש״כ המפרט חמץ דוקא.  אמנם, מה שהתיר כשאינו מפרט סוגי חמץ מיירי שכללות החמץ ומקומו מסויים, וכלשונו שיש סימן איזה חדר. אבל כאן שלא עלה על זכרונו ולא הי׳ במקום שפירט מהיכא תיתי דמהני. וכמה סברות יש שם, ולא כולם מועילים בכל האופנים.

איברא, שבמהדו״ח עם הערות, יש ג׳ השלמות לתשובה זו ממהדורות אחרות. ובאחת מהן מפורש דקאי גם כשכתב סתם בכל מקום שהוא והחמץ נמצא במק״א. (וראה שער המילואים ה, ט – ס״ע 20. שם י).

והנה, בשו״ת רעק״א תנינא ז נראה דמהני כשמוכר גם חמצו שבחדר אחר שלא נתפרט. אבל לא ברירא לי׳ מילתא, עיי״ש במוסגר שנשאר בצע״ג. ואף שסמך ע״ז במהרש״ם ז, קכז –  ראה לחם רב לבעל לח״מ רא דלא מהני כשהלוקח אינו יודע שיש למוכר נכסים במקום אחר.

ואף אם נאמר שהאמינו הגוי להמוכר, אינו מועיל כשאין כאן מכירה.

ולמעשה בגוף הדבר כששכח לסמן מקום, מורינן להקל בדרך כלל, אא״כ אבודה ממנו ומכל אדם או שהטמין כמערים. ואעתיק מרשימותיי בזה:

בכ״מ עוד ישובים, למה שאין מפרטים מצד דבר שאינו מסויים, ובקצרה, שע״פ שומת ג׳ בקיאים אינו נק׳ אינו מסויים. ראה בית אבי ב כג סק״ט.
ועוד מחמת שהוא בלשון אודיתא.
וקנין בבי״ד חשוב ומעכשיו.
וסמכא דעתי׳.
ומצד קנין סיטומתא.

אבל בדברי מלכיאל ד כד אות ל, שמה שכתב מקומות החמץ אינו מסויים. ובשו״ת מהרש ענגיל ה לז, שאין לחשוש כלל ובאגרות משה דסגי בכתובת. ונפק״מ לגבי כתובות שלא רשם.

וראה שו״ת מנח״י ד, קח, להקל בנדון דידי׳, שבשטר הולכים אחר התחתון.  ושם שמ״מ יש לו אחריות על החמץ – ונקרא על שם ישראל שלא השכיר המקום.
ובכה״ג באופן שאבודה ממנו ומכל אדם, בהפס״מ יש מקום לשקול אם יש להקל.

#14276