האם מצוה שנעשית על תנאי נחשבת כמצוה?

יש דיון מעניין בפוסקים בקשר לשאלת ‘תנאי במצות’, כשאדם מתנה בשעת קיום המצוה שהמעשה יהיה בר-תוקף רק באם תנאי מסויים יקויים. לדוגמה, האם אפשר להאזין לאמירת ‘הבדלה’ בבית הכנסת בתנאי שלא יצא ידי חובתו באם יתברר שאשתו צריכה שיבדיל בעבורה? במקרה כזה יש שלש אפשרויות הלכתיות:

• התנאי נכנס לתוקף, והוא יצא ידי חובת הבדלה באם אשתו לא תצטרך לו, וכן להיפך.

• התנאי לא נכנס לתוקף, ואם הוא מאזין להבדלה בכוונה בסיסית לצאת ידי חובתו, יצא, ואין בכח התנאי להפקיע את שמיעתו.

• התנאי פועל לפסול את קיום המצוה לגמרי מכיון ש’אין תנאי במצות’, וזה שהמצוה לא קוימה בשלימות מכח התנאי גורם לכל מעשה המצוה שייעקר, אפילו אם התקיים התנאי.

לכאורה תנאי כזה אמור לא להכנס לתוקף מכיון שיש כלל ש”כל מילתא דליתא בשליחות, ליתא בתנאי”, דהיינו שכל דבר שצריך להיעשות על ידי בעל המעשה בעצמו ואי אפשר על ידי שליח אינו ניתן לתנאי גם כן, ואם כן כל ‘מצוה שבגופו’ (בדוגמת תפילין) המצריכה שיעשה את המצוה בעצמו לכאורה תבטל את התנאי. לאידך, אם התנאי יכנס לתוקף, ניתן לטעון שכל מצוה התלויה ב’ברירה’, דהיינו שרק מאוחר יותר יתברר אם המצוה התקיימה, כאילו לא נעשה.

למעשה אנו מוצאים כמה דוגמאות בספרי קדמונים למצוות הנעשות בתנאים מסויימים. לדוגמה, מי שמניח תפילין דרש”י ודרבינו תם, כתוב בשלחן ערוך שנעשה כאילו התנה שרק זוג התפילין ‘האמיתי’ יחשב כמצות תפילין והאחר יהיה כבתים ורצועות בעלמא. מזה הסיקו רוב הפוסקים האחרונים שתנאי מועיל במצות. כך שבדוגמא דלעיל אכן אפשר להתנות את יציאת ידי חובת הבדלה בבית הכנסת בבירור מאוחר יותר אם אשתו תצטרך שיבדיל עבורה.

על דרך זה, מי שנתבקש להשתתף במנין לקריאת התורה שיתקיים לאחר כמה שעות, ולעת עתה הוא מצטרף למנין מוקדם יותר, יכול להתנות שייצא ידי חובת הקריאה במנין הראשון רק באם יתברר שהמנין המאוחר יותר התבטל.

אמנם, בקריאת התורה יתכנו סברות אחרות שמחמתן לא יועיל תנאי שכזה.

מקורות:

https://asktherav.com/article-510-is-a-mitzvah-valid-if-we-add-a-tnai-stipulation-to-it

From Halacha2Go Archives
#510 (#45722)