האם אפשר לכבד חתן באמירת אחד מן השבע ברכות בשמחת נישואין שלו?
לא.
מקורות:
באוצה”ג כתובות תשובות, נג: הכי אמר רב שר שלום גאון מקום שאין בקי לברך ברכת אירוסין או נשואין אלא החתן בעצמו מברך לעצמו. אבל אם יש אחר לברך אל יברך החתן משום דמיחזי כיוהרא.
וראה גם מרדכי כתובות א, רלא.
בתשובת ר”א בן הרמב”ם, הובא בריש ספר מעשה רוקח א (א, ד): שבע ברכות של נישואין אין החתן רשאי לברכם, אלא גדול הנמצאים שם, שאינם אלא ברכות השבח. ואבא מארי כעס על חתן שבירך ז’ ברכות לעצמו, ואמר שסיבת כעסו הטעם שזכרתי. ע”ש”.
בשו”ת חיים שאל ב, לח: צריך לברך ברכת חתנים וכו’ אין ראוי שיברך החתן עצמו ז’ ברכות לפי שז’ ברכות הם שבח לשם יתעלה וברכ’ לחתן והכלה וישראל ולכן הראוי שיברך אותם הגדול שבנמצאים ואין ראוי שיברך אותם החתן לפי שהם ברכה לו ואין ראוי שיברך אדם ברכה כזו לעצמו, והרמב”ם כעס על החתן שבירך ברכות אלו לעצמו. כן כתב רבינו אברהם בן הרמב”ם משם מר אביו. חידושים שבס’ מעשה רקח בתחילתו בדף ראשון. וידעתי שגדול אחד בירך ז’ ברכות לעצמו. ואני בעניי אמרתי דנעלם ממנו דברי הרמב”ם ז”ל ושהוא ז”ל הקפיד על זה”.
בחופת חתנים ט, י: “אין ראוי שיברך החתן עצמו ז’ ברכות, לפי שהם שבח לשם יתעלה וברכה לחתן והכלה וישראל, ולכן ראוי שיברך אותם הגדול שבנמצאים וכו'”
במשנה הלכות ט, רלד: לעיקר דינא כבר הביא במעשה רוקח בדף ראשון כת”י חידושים מהרמב”ם וז”ל ולפי שהקידושין הן עיקר הנישואין ע”כ חייבו על הקידושין ברכה כמו כל מ”ע וזה שיברך המקדש או שלוחו וכו’ ואין ראוי שיברך אותו כי אם המקדש או שלוחו כו’ וקצת ההמונים טועים ומברכין אותה על צד ההיקש מז’ ברכות של נישואין והוא טעות לפי שז”ב הם שבח להשי”ת ותפלה בעד החתן והכלה וישראל ולכן הראוי שיברך אותם הגדול שבנמצאים שם אמנם זאת הברכה היא ברכה על המצוה ואין ראוי שיברך אותה אלא עושה המצוה ע”כ. הנה כתב מפורש הרמב”ם ז”ל שז”ב הגדול מברך אותן ולא החתן ולפענ”ד לפ”ז הכ”נ אם החתן הוא הגדול יכול לברך לדעתו ז”ל כיון שהיא תפלה לכלם הו”ל המברך כש”צ שמתפלל על כולם ודו”ק וכו׳ שוב העיר לי ידי”נ הרה”ג צבי יצחק אברמוביץ מחצור, מדברי המרדכי רפ”ק דכתובות סי’ קל”א וז”ל, בשם רב שר שלום גאון דחתן אל יברך לעצמו ז”ב משום דמיחזי כיוהרא, ואם אין אחר מברך לעצמו, ע”ש ובמהר”ם שיף גיטין נ”ז ע”א”.
בשו”ת שבט הלוי ח, רעג: ראיתי דבריך הנאמרים בטוטו”ד בענין ברכת נשואין אם אומר החתן בעצמו, ובאמת מבואר כן בפוסקים שלא יאמר החתן בעצמו, ובמעשה רקח מביא בשם רבינו אברהם בן הרמב”ם בשם אביו הרמב”ם שלא הניח לחתן להגיד בעצמו וכ”כ הגה”ק החיד”א בשיורי ברכה סי’ ס”ב ועוד פוסקים כמובא בשדי חמד מער’ חתן וכלה סי’ י”ח ובאוצה”פ סי’ ס”ב, ושם מביא בשם מהר”ם שיף גיטין נ”ז ע”א דחתן יכול לברך בעצמו, אבל אין ראיה גמורה דשאני שם דלא הי’ אחר יעש”ה, – ומכ”מ העיקר דלא יברך והאמת דאולי רק פעמים הרשיתי שיברך חתן אבל רק ברכה אחת ולא יותר, והי’ המציאות שלא הי’ נוכח כ”כ מישהו מתאים לברך, אבל גם זה רק הוראת שעה, ופשיטא דלמעשה לעשות ככל הגדולים הנ”ל דדוקא אחרים יברכו.
וראה שו”ת ויקרא אברהם אה”ע סי’ ח. ערוך השולחן אה”ע סב, ט. שד״ח מערכת חתן וכלה יח. שו”ת מנחת יצחק ג, קיד. שו”ת יביע אומר אה”ע סי’ ח.
#24635
