Is there a problem with looking at the rainbow for a while and marveling at its beauty?

 

Article #500: Staring at a Wicked Person

According to halachah, there are a number of things that one is assur l’histakel (forbidden to gaze at):

• Assur l’histakel bifnei rasha (it’s forbidden to gaze at the face of wicked person)—yet many gedolei Yisroel (Jewish sages) met the political leaders of their time, whether kings, czars or ministers who were reshaim, and exchanged greetings; they must surely have been looking at them.
• Assur l’histakel bifnei keshes (it’s forbidden to gaze at a rainbow)—yet there’s a special brachah that we make upon seeing a rainbow, which necessitates looking at it.
• One should also not be mistakel bifnei nasi (gaze at the Jewish leader of the generation), unless when learning Torah from him—yet there were many who seemingly didn’t comply with this either.

The solution to these conundrums is that there’s a distinction in halachah between histaklus and re’iyah: histaklus means gazing intently for an extended period of time, which would be a problem in any of the instances listed above, whereas re’iyah means looking briefly; thus taking a quick glance before making a brachah on a rainbow wouldn’t be a problem, and neither would briefly looking at a rasha or conversely a nasi.

 

Sources:

לענין הסתכלות ברשע – מגילה כח, א. ובמג״א סרכ״ה סק״כ שדוקא להסתכל בו ביותר.

הסתכלות בקשת – חגיגה טז, א. ובאבודרהם הובא בב״י או״ח סרכ״ט דאין מסתכל הרואה כי המסתכל מוסיף ומדקדק בהביטו. ובשו״ע שם ס״א: ואסור להסתכל בו ביותר. וראה לקו״ש חל״ה ע׳ 80 ובהע׳ 28. וש״נ.

בנשיא – חגיגה שם. ובפי׳ עיון יעקב: אבל לראות בו לפי שעה מותר בכולם, ואדרבה, מצוה נמי איכא בנשיא והיו עיניך רואות את מוריך [להעיר מעירובין יג, ב], וכן בקשת לברך עליו כדאי׳ באו״ח סרכ״ט. וראה שיחת ש״פ תשא תשכ״ה. מקץ תשכ״ז. תזו״מ תשמ״ב (תורת מנחם התוועדויות ע׳ 1383).

וכ״ה בכ״מ ובנוגע לכו״כ ענינים. ואטו כי רוכלא.

ומש״כ הסמ״ע חו״מ סקנ״ד סקי״ד (וצוינו בדע״ת או״ח סרכ״ה שם) ״הסתכלות בעלמא״ – כבר הקשו עליו ביד מלאכי כלל קעט. מקו״ח או״ח סרכ״ט. ועוד. והעיקר, דשאני התם להסתכל בבית חבירו שי״ל שאסור גם בראי׳ בעלמא, ראה עין זוכר להחיד״א מע׳ ה אות נ, דלפעמים נקט הסתכלות והכוונה לראי׳.

אני טרם אכלה לדבר, נתקבל אצלי ז״ע שו״ת הלכתא מאורייתא (כהן), שי״ל מקרוב, והמחבר האריך שם (ח״א סל״ז), ברשימה ארוכה, לא הניח דבר קטן, בהחילוק בין ראי׳ להסתכלות בכו״כ ענינים.

[וע״פ דא״ח, זהו פי׳ לאסתכלא ביקרא דמלכא – ראה לקו״ת שה״ש מא, ד. וראה שיחת מוצאי ש״פ חיי״ש תשל״ט ס״ב בפי׳ אסתכל באורייתא. ועד״ז בשיחת ש״פ תזו״מ הנ״ל. וראה סה״מ תש״א ע׳ 113].

ודא״ג בענין הסתכלות בנשיא – צל״ע קצת מש״כ בשעהמ״צ (עקב נא, א): ולא הייתי כדאי אז להסתכל בו (בכוונות של יחוד ק״ש, בכריעה במודים, בשעת אמירת קדושה), דלכאו׳ בכל הזמנים אין להסתכל. וראה בשלחן חי דלקמן. ואין הדברים מתיישבים על הלב. ולפמש״כ בטוב עין (ירו׳ יבמות פ״א ה״ו ד״ה וניחמי) שברבו מותר, א״ש. אבל בכ״מ ל״מ כן.

וילה״ע מצפע״נ (תשא לד, כט) בטעם הנחת המסוה ע״פ משה, לפי שהי׳ גדר מלך ואסור להסתכל. ולהעיר מספורנו שם, שבעת שהי׳ מדבר אתם הי׳ בלי מסוה כענין שנא׳ והיו עיניך רואות את מוריך. ועפ״ז, בשעת הלימוד מותר להסתכל. וכ״כ בשלחן חי סמ״ג ס״ב. (ושם, בביאור חי שבאם מסתכל בכדי להמשיך קדושה ע״ע מותר. אבל להעיר מהעובדא בתהלת חיים ח״א שמות ע׳ לד. ובכ״מ).

וראה גם שיחת ש״פ מקץ הנ״ל. ושם, שבעת לימוד התורה מותר בדרך ראי׳ עכ״פ. ובשיחת ש״פ תשא תשכ״ה נת׳ באו״א (וראה המשך הדברים בשיחת ש״פ ויקהל שם).

ובצפע״נ מקץ (מב, ח) שמה״ט לא הכירוהו אחי יוסף, לפי שלא הסתכלו בו מדין מלך. ועיי״ש בשיחת ש״פ מקץ הנ״ל, שאיסור זה שייך גם לדעתם שהי׳ נכרי. אבל שם שולל פי׳ זה.

[ובהמשך הדברים, בשיחת ש״פ מקץ הנ״ל נאמרו דברים חריפים בנוגע לההנהגה להסתכל בפני הנשיא, יעו״ש. וראה גם שיחת ש״פ במדבר תשכ״ט].

וכפשוט שאי״ז סותר לציור פני הרב במחשבה, ועד״ז הסתכלות בתמונה (והארכנו מזה במ״מ וציונים להלכה יומית אות שלג) – שהרי הטעם הוא משום השראת השכינה על פניו (ראה מהרש״א בחדא״ג שם).

 

From Halacha2Go Archives
#500