לדחות הפסק טהרה או טבילה

לאחד הרבנים שליט״א:

במש״כ בספרו, שאין שום מקום בעולם לחלק בין דחיית התחלת ספירת הנקיים לבין דחיית הטבילה, ושהוראה זו יצאה בטעות ע״פ מה שהבינו כן בדברי האבני נזר יו”ד סימן רמ”ז, אלא שהאבנ”ז אינו מתייחס בדבריו כלל לגבי איסור בעצם דחיית הטבילה, וכל דבריו נסובים לגבי מה שכתבו גדולי אשכנז שאסורה לטבול בליל שבת, וכלפי איסור זה מחדש האבנ”ז שאין זה שייך אלא כשהגיע כבר ליל טבילתה סמוך לשבת והיא דוחה זאת לשבת, דכיון שחובת שבת זו עליה אסורה לגרום את דיחויו, משא”כ כשהיא דוחה את תחילת ימי הנקיים בשבוע זה, ועל ידי כך גורמת דיחוי איסור טבילה בשבת של השבוע הבא, זה אינו נחשב זלזול בשבת, כיון שבשעה שדחתה את תחילת הנקיים אכתי לא חל עליה חובת שבת של שבוע הבא. עכת״ד.

הנה אף שכדבריו משמע מתחילת דברי האבנ״ז, וכן בחכמ״א קיח, ח, שהוא רק לענין שלא לטבול בשבת. אמנם, בהמשך דברי האבנ״ז משמע ברור שכשדחתה ההפסק, כיון דבעינן ספורים לפנינו מיקרי טבילה בזמנה. ובהכי נתכוון ליישב ולהציל דעות הפוסקים שאין לטבול בשבת כשאינה בזמנה, והרי לדידן תמיד אינה בזמנה שהרי ממתינים ד׳ או ה׳ ימים – ראה ד״מ. ועיי״ש בד״מ בדוחק שגם בדחי׳ משום מנהג ה״ז בזמנה. וראה במהרי״ק שרש לה, הובא בב״י. ועוד הקשה בב״י שאין לך אשה שטובלת כשאין בעלה בעיר. ובהכרח שטבילה בזמנה לאו מצוה. ולדברי האבנ״ז א״ש, שכל שלא ספרה הו״ל בזמנה. וכן כשאין בעלה בעיר אינה סופרת. ולפ״ז, טעמא רבה איכא להעדיף לדחות ההפסק או עכ״פ הספירה, מלדחות הטבילה.

והכי משמע בתוס׳ הרא״ש נדה סט, א ד״ה ואי ס״ד בתי׳ בתרא, שללא הפס״ט ליכא מצוה דטבילה בזמנה. וראה רמב״ן שם ד״ה הא דמקשינן. ר״ן ד״ה טועה.

ובקנה בושם קצו לש״ך יט בביאורי ש״ך טו הביא ראי׳ אלימתא מיומא ח, א, דליכא מצוה להקדים הזאה אף שמעכבת הטבילה וטבילה בזמנה מצוה.

ואשאלה שאלת תם: אשה אחרי לידה יש סיבה שתעשה את ההפסק בזמן אף שאינה יכולה לטבול? מישהו נוהג כך? או שנאמר שכיון שאינה יכולה לטבול עדיף שתדחה ההפסק. ומעליותא איכא בהכי, גם שלא נכנסת לשקו״ט אם לטבול כשאינה יכולה להיזקק לבעלה. וק״ל.

#54988