אכילת בשר וחלב על שתי שולחנות סמוכים כשדרך השולחנות להיות שם בקביעות

שאלה:

יש לדון כשיש שתי שולחנות סמוכים אחד לשני ואחד אוכל על זה בשר והשני אוכל גבינה על השולחן האחר. והיכר אין כאן, מאחר שדרך השולחנות להיות שם כך. וכן באשתו נדה – האם מותר לאכול כך.

אשמח לשמוע חוות דעת.

תשובה:

מותר, הן בבשר וחלב והן בנדה.

מקורות:

הנה השואל שהוא בר אוריין שליט״א כתב בשאלתו: לכאורה נראה דלשון המשנה והגמ’ הוא שאסרו לאכול “על שולחן אחד” זה בשר וזה גבינה, וממילא כאן אין זה בכלל גזירת חכמים. ואף אם יהיה מי שיאמר שיש חשש שאחד יאכל משל השני, יש לומר דסו”ס הגזירה היתה רק על שולחן אחד ואין לנו להוסיף גזירות מעצמינו.

לעומת זאת לגבי אכילה עם נדה לשון המשנה הוא לא יאכל הזה עם הזבה מפני הרגל עבירה, משמע דכל היכא דהוי אכילה משותפת יש איסור ולא תליא בשולחן אחד.

ולהאמור נראה דבבשר בחלב נוכל להתיר זאת אבל באכילה עם אשתו נדה אין להתיר זאת בלא היכר.

ואף שהפוסקים דימו שני הסוגיות להדדי, היינו לגבי דכמו דכאן מועיל היכר גם כאן מועיל היכר, כי זה מבטל את החשש, אבל מכל מקום יש לומר שבעצם ה”גזירה” כאן זה על שולחן אחד וכאן זה “אכילה משותפת”. עכ״ד.

אמנם, קשה לדייק מלשון לא יאכל הזב עם הזבה שהרי בזה גופא י״א – דעת הרמב״ם ודעמי׳ – שהאיסור רק בקערה אחת אף שלא נתפרש להדיא בל׳ המשנה, וא״כ הה״נ לדידן שהאיסור בשולחן אחד דוקא, וכפשטות ל׳ כל הראשונים. ובשאלתות אחרי צו: נדה כל ימי טומאתה אסורה למיכל על פתורא דגברא. ועד״ז בכ״מ. וכ״ה להשיטה שהאיסור רק בשולחן קטן שכאו״א אוכל לבדו שנראה דרך חיבה (רא״ש שב שבת א, לב. ועוד). ולפ״ז האיסור רק אצל השולחן. ולא מסתבר להוסיף פלוגתא בזה.

ובבעלי הנפש שער הפרישה, הביאו בר״ן שבת ה, ב בדפי הרי״ף, מבאר באריכות שרש האיסור בשולחן אחד, אף שבמשנה איכא לפרושי דקאי דוקא בקערה אחת, ולדידי׳ ילפינן לה מברייתא דאכילת זב פרוש עם זב ע״ה, שבתוספתא שבת שהובא בשבת יג, א, ומפרש לה דקאי בשולחן אחד דומיא דעוף וגבינה. וראה בסד״ט קצה, ה. וכן בתורת הבית הארוך ב״ז ש״ב במשמרת הבית יליף לה כעי״ז מעוף וגבינה, שבגמ׳ שבת שם השוו הך דזב עם הזבה לעוף וגבינה, והתם ודאי על שולחן אחד קאמר. וראה גם בביהגר״א קצה, ז.

וא״כ בדליכא שולחן אחד ליכא גזירת העלאה.

ועוד, שבפשטות נחלקו ראשונים אי דמיא לעוף וגבינה לאסור גם בשולחן אחד, או דהרחקת נדה קיל טפי, שהאיסור רק בקערה אחת, דהא כדאיתא והא כדאיתא (ראה השלמה שבת יא, א. וכעי״ז במאירי שם). אבל להנ״ל מפשינן פלוגתא מן הקצה אל הקצה, דלמ״ד שהאיסור רק בקערה אחת חמור טפי בעוף וגבינה, ולאידך לדינא שהאיסור גם בשולחן אחד, חמורה הרחקת נדה מעוף וגבינה, שאסור גם ללא שולחן. ולא מסתבר.

ובפשטות כשאינם בשולחן אחד ל״ש חיבה וגזירת הרגל דבר, וגם לא החשש שמא יבואו מתוך כך לאכול בקערה אחת, שהוא רק כשיש שולחן דהוי הזמנה לאכילה, ראה ראב״ד שם. השלמה שם. וראה סד״ט ז. פרדר״ר במקש״ז א.

ואם אין ראי׳ לדבר, זכר לדבר שבראבי״ה א, קעג הביא מחכמי נרבונא לרמז בקרא דאשתך כגפן פורי׳ סביב לשולחנך. וכ״ה באו״ז א, שס.

ויש להוסיף שבלא שולחן דמיא לאכילת עראי. ולא נהירא למימר שעצם הקביעות חשובה חיבור, וכבזימון וכדומה – שלא אסרו לאכול באותה שעה ביחד, ואדרבה מחיובי האיש לאשתו לאכול עמה בליל שבת, אלא שאסרו מחשש חיבה והרגל, וכשאינו בשולחן אחד ליכא חששא.

ואצל אחרוני זמננו – ראה שו״ת בצה״ח ה, פו. חוט שני יו״ד קצה, ג בדינים העולים טו. הגריש״א באוצרות הטהרה ע׳ תתקד. פסקי משנ״ה ע׳ נא. אבל ראה שיעורי שבה״ל קצה, ג, ד״ה ואם יושבים – ע׳ רנט.

וראה אצלנו כאן:

Is a Heker needed when a husband and wife eat in a car together when she is is a Niddah?

#39222