Practically speaking, is one allowed to make a chaburah/shiur in shul after mincha on shabbos afternoon until Maariv?

My question is based on what’s written in Shulchan Aruch siman 292.

Answer:

The issue is only when it is close to evening. If it begins earlier or starts later, it is not an issue. Likewise, if it is not a formal “kvius beis midrash” but merely a few people learning casually, it’s not an issue.

Where they don’t have this custom, or where there is a need, where people will otherwise waste their time, or where this is the established practice of a community, it is okay, as per the basic halacha.

Sources:

עיקר הקפידא הוא סמוך לחשיכה – משנ”ב רצ”ב סק”ט ושעה”צ סק”ח. ובקצוה״ש צא בבדה״ש יא משמע סמוך לשקיעה ממש״כ בנוגע לאמירת דא״ח בתוך ס״ג, שעל הרוב מתחילים אחר שקיעה. ומשמע דקאי בהמשך למש״כ לפנ״ז שמותר אחרי שעבר היום אף אצלנו שבת הוא. ולהעיר מלשון שבה״ל קכו, שמתפללים מבעו״י ועד תפלת המנחה ישב בדד. ולכאורה צ״ל ועד תפלת מעריב. וכ״ה בס׳ הפרדס ובמחז״ו שבת מב. ובשאר מקומות.הגם בסידור רע״ג שמקדימין תפלת המנחה, ובין תפלה לתפלה ישב וידום. וכן בתשוה״ג רכ. ועוד (לאידך, אמירת צו״צ היא גם אחר מנחה גדולה. גם המנהג בשלילת אמירת גוט שבת נהגו גם בעוד היום גדול. ובדרך שיחה א ע׳ רעא כתב מזמן מנחה קטנה. ובמק״א משמו: מזמן מנחה גדולה. ויש לחלק בקל. ובשות מדנת יוסף יג, צז, כתב גם בזה רק קרוב ליציאת השבת).

[ובנוגע לאמירת דא״ח – בלא״ה לא גרע משאר עניני יר״ש ואמירת פרקי אבות. ובאגדה שפיר דמי, ראה רוקח שבת נו. ועוד. וראה תפארת צבי שפילמאן על הזהר ה ע׳ שיב. ואדרבה, במעשה מרכבה צריך לדרוש אז, אף שבעטרת צבי דלקמן משמע שבמעשה מרכבה חמור יותר. ולהעיר מזח״ג צה, א. וראה לקו״ש דלקמן. ובנוגע לאמירת תורה של הצדיקים – ראה הקדמת בני שלשים. וכעי״ז באלף כתב תרפז בשם החת״ס בנוגע להתעוררות זכות והמלצה על כלל ישראל. ובמנהגי חת״ס שדרש באגדה, ושכשלא אמרו צדקתך דרש גם במילי דשמעתתא.

ובכלל, יש שכתבו להקל כשהוא באמצע הסעודה, ראה ערך שי רצב. עטרת צבי בהוספות בסוה״ס נח, ב. ובמהדו״ח – ג, שמות ע׳ תפג. משמרת שלום כט, א. ליקוטי מהרי״ח סדר ס״ג, דברי תורה ממונקאטש ב, ב. אבל מה שהביאו מרמ״א אה״ע סב, ח – אפשר דקאי כשאינו סמוך לחשיכה. גם כשיש חתן ליכא אבלות, וכנ״ל ממנהגי חת״ס. אבל להעיר ממקו״ח רצב בקיצור הלכותשהמנהג שדורשים בליו״ט שחל בשבת. ויש שהעתיקו להקל בתוך הסעודה מפרישה וא״ר. ולא תפסו כוונתם. ורצונם שלמנהג שמותר לקבוע סעודה עכצ״ל כהדעות שלא מת משה אז, ומותר לקבוע מדרש. אבל ברמ״א משמע דלאו כי הדדי נינהו. ונתעורר מזה בבני ציון לכטמאן רצב, ב. ועייש מש״כ ליישב. אבל בסידור יעב״ץ שאין חילוק באמצע או לפני הסעודה. וכ״ה בפשטות בדברי הראשונים. וראה מה שתמה טובא בתפארת צבי שם ע׳ שיא. וראה הערת המהדיר לעטרת צבי]. או״י בכוונת קצוה״ש, שכיון שממשיכים גם אח״כ ש״ד.

ובהתחיל לפנ״ז – כן משמע ברא״ש פסחים י, יג, שמה״ט גם אין קובעים ס״ג אז, ואם התחילו מבעו״י ש״ד. ולא גרע מנהג זה.

וי״ל שמה״ט אפשר שהדרשה תימשך עד סמוך לחשיכה. (אבל למשנ״ב האיסור רק סמוך לחשיכה ואילך).

והוא ממנהגא בעלמא ולית בי׳ איסורא, ראה ס׳ המנהיג סג (ע׳ קפז), והובא בא״ר רצב, יד. שבה״ל קכז. משנ״ב רצב, ח. ובני ציון שם בארוכה. ובמקום שאין מנהג ש״ד – ראה א״ר שם. בגדי ישע שם. והאריכו בכמה אחרונים בצדדי קולא. ובשו״ת זכר יהוסף או״ח קכ כתב שהוא נגד הדין. ואינו מדוייק.

ובלא״ה, סיים שם במשנ״ב, והובא בקצוה״ש שם ובלקו״ש יא ע׳ 246: וע״כ נראה דבזמנינו אין למנוע זה כידוע שמצוי בעו”ה מאיזה מקומות שעוסקין אז כמה אנשים בבהמ”ד בשיחה בטלה ובודאי טוב יותר לשמוע אז דברי מוסר כדי שלא יבואו לזה. וראה גם שו״ת חלקת יעקב או״ח צה, ב.

ובשו״ת ארץ צבי ב, כד בהנהגת הצדיקים, שבימינו אלה ליכא קפידא שעת פטירתם הוא יום הילולא ושמחה, עיי״ש.

#53791