Article: A Milchig Dish Mixed with Fleishig Dishes

If a treif piece of flatware got mixed in with identical kosher ones, one should ideally kasher all the utensils. However, if the utensils can’t be koshered, or there are many utensils and it’s a big bother or expense, the halachic principle of bitul b’rov (the lesser quantity is nullified by the majority) applies, and all of them are considered kosher. (However, one may not deliberately create a situation of bitul b’rov by deliberately mixing in a treif item with kosher ones in order to ‘fix’ the treif utensil; if one does so, all the items would have to be kashered.)

Some poskim rule that one item should be selected at random and be kashered or disposed of (to allow for the possibility of selecting the treif utensil and thereby we add the possibility that the treif utensil was directly dealt with), but others say that this isn’t necessary—and the latter ruling is the accepted one. However, one should wait 24 hours after the treif item was last in use before using anything from the mix.

On the other hand, if a fleishig fork, for example, got mixed in with milchig forks, some poskim maintain that the solution of bitul b’rov wouldn’t be applicable, since this is a case of min b’sh’eino mino (dairy and meat are not the same type of food), and instead the principle of bitul b’shishim would apply, i.e. sixty milchig forks would be needed to nullify one fleishig fork. Otherwise, everything would need to be kashered.

Sources:

פרטי הדינים בשו״ע יו״ד סק״ב ס״ג ובנו״כ שם. ורבו הדעות בזה.

והנה דעת המחבר והרמ״א שהוא בטל ברוב. אבל הש״ך חושש לדעת החולקים במקום שאין הפ״מ. ומדבריו מ׳ שעיקר טעם החומרא היא מצד ד׳ מהרי״ל שההוצאה להגעילה הוא הפסד מועט, עייש״ה. ולפ״ז במקום שיש הרבה כלים וה״ז טורח גדול, הה״נ שא״צ להגעיל. וכ״ה בחכמ״א כלל נג סכ״ג. (וראה בפר״ח סק״ח. ערוה״ש סי״ז. וראה שעה״מ מאכ״א פט״ו ה״י. שו״ת חות יאיר סקל״א. מעין גנים ח״א יו״ד ס״ג. שו״ת תורה לשמה סרצ״ז. בנין ציון סמ״ח. מהריא״ץ יו״ד סנ״ט. עמק הלכה ח״ב סוסי׳ מ. ויסוד הענין בב״מ נג, א – עיי״ש בתוד״ה וליהדר. ועיי״ע שם בתוס׳ הרא״ש. חי׳ הרשב״א. ריטב״א ור״ן (הובאו בשטמ״ק שם) בשם ר״ת. וראה שערים מצויינים בהלכה לאאמו״ר זצ״ל עמ״ס ב״מ שם. והאריכו בזה בכ״מ לענין תערובת כלי שאינו טבול עם שאר כלים טבולים. ראה שמ״ב לאאזמו״ר זצ״ל לקצושו״ע סל״ז סק״ט. ואכ״מ).

ועו״כ הש״ך שיש להשהות הכלים שלא יהיו ב״י. ושוב הב״ד הב״ח להסיר (או להגעיל) כלי א׳ לחומרא בעלמא. ודחה דבריו. ומ״מ העלה שכיון דליכא פסידא יש להחמיר כדבריו. ובכ״ח (ובכל כלי דל״ש הגעלה) – מ׳ מדבריו דסגי במה שמשהה מעל״ע (ולחומרא – הסרת כלי א׳). וכ״כ בפמ״ג בשפ״ד סק״ח.

אבל בשו״ע אדה״ז או״ח סתמ״ז סכ״ג כ׳ שבשאר איסורים קייל״ן דבטל ברוב. ויל״פ שכונתו בהפ״מ דוקא. (ויל״ע במג״א שם סק״מ).

אבל מ׳ מדבריו שם שא״צ להסיר כלי א׳, שהתיר שם בתערובת של כ״ח שנבלע בו חמץ עם שאר כלים, להשתמש בכל הכלים בחמין בע״פ עד הלילה, ולא הצריך הסרת כלי א׳.

(ועוד להעיר ממש״כ בבדה״ש שם סי׳ קב (בבי׳ ד״ה ואינו) שכוונת הש״ך והב״ח להסיר כלי א׳ רק בתערובת מבשא״מ (שי״א דל״מ בזה ביטול, וכדלקמן), ודלא כמ״ש בפמ״ג בשפ״ד סק״ח.

וגם להעיר, שסברת הש״ך להחמיר כן הוא רק משום דליכא הפסד, וד״ז שייך רק בנתערב כלי של איסור שבלא״ה יזרקנו או יגעילנו, אבל בכלי חולבת א״צ להסיר כלל. וכ״כ בפמ״ג שם)

והנה מש״כ אדה״ז שם להשתמש בכל הכלים, ולא כתב להשהות הכלים, י״ל דהתם שאני שלמחר א״י להשתמש בהם, לפי שבפסח האיסור חו״נ. וראה בפסקי אדה״ז סק״ג שכתב לפרש באו״א. והנה בד׳ הצ״צ מצאנו ראינו בשו״ת (סע״ד בסופו) שהביא ד׳ הש״ך הנ״ל.

והעירני הגר״י שי׳ בלאזענשטיין: במחלוקת הש”ך וט”ז אם אחרי מעל”ע יכול להשתמש בכל הכלים יחד (היינו לערב תבשיל חם בכל הכלים), שדעת הט”ז להחמיר (דגם באיסור אינו בן יומו יש איסור שלא להשתמש בכולם יחד) והש”ך להקל (ראה שפ”ד “אבל לאחר מעל”ע הסכים למשאת בנימין . . ואני תמה . . ואולי דקדירה . . אבל הט”ז”. וראה מנחת כהן ח”ב פ”א [וקצת פלא שלא ציינו הפמ”ג שם, וכנראה גם לא ראהו בעל בדי השלחן – ראה בציונים אות צ”ג – שכתב שאין בזה סברא (ומשם כך פסק להחמיר – ראה סק”ל), והמנחת כהן כותב בדיוק להיפך שאינו נראה לו כלל סברת הט”ז בזה]). [וראה מש”כ בקובץ הערות אהלי תורה גליון א’קל”א עמ’ 65 ואילך]

ומשמע מדברי כת״ר דס”ל להקל כהש”ך. ואכן, לא הזכירו השפ”ד במסקנתו למעשה (“סוף דבר הכל נשמע”). וצ”ע בזה (ובפרט שמהסגנון בתחילת דבריו אולי משמע שניח”ל טפי דעת הט”ז [ודלא כהמנחת כהן הנ”ל – ולהעיר, כנ”ל, שהפמ”ג לא הביאו] שהרי כותב על הש”ך “ואני תמה…” ומתרץ “ואולי”, וממשיך “אבל הט”ז באות ח'”, ע”ש.).

ואולי יש להוכיח זה מדברי אדה”ז שם בכלי חרס, דמדבריו משמע שמותר להשתמש אפילו בכולם יחד (מדלא כתב במפורש שאסור). ולפ”ז אין מקום למש”כ בפסקי אדה”ז שמדברי אדה”ז אין להוכיח דלא ס”ל כהט”ז שיש להגעילן (ובמנחת יעקב – מובא בפמ”ג – שבאמת מספיק להגעיל א’, וק”ל) אם משהה אותם לזמן מרובה שמא ישכח ויערב התבשיל בכולם [אגב, לכאורה צ”ע בלשון הט”ז שם “ויש כאן לחוש שמא בזמן מרובה . . ויבא לערב התבשיל שמתבשל בכל התערובת יחד ויאכלם ויבא לידי איסור”, שהרי לאכלו אין איסור (מכיון שהכלי אינו ב”י) ורק לבשלו בכולם (והיינו לערב תבשיל א’ חם בכל הקדירות) יש איסור, ויל”ע], שהרי לפי הנ”ל (דס”ל לאדה”ז כהש”ך – מדשתק) אחרי מעל”ע מותר אפילו לכתחילה לערב התבשיל חם בכל הכלים.

ובדעת אדה”ז אם צריך לשהות (ולכאורה כוונת כת”ר לומר שמכיון שחוזר וניעור א”א לו להשתמש בהם למחר, וא”כ אין לו מתירין (דלא כשאר דשיל”מ מדאורייתא לדרבנן שהאיסור הוא מותר מכיון שבטל, ורק שבלי ביטול יהיה מדאורייתא לדרבנן, וק”ל), ובזה כוונתו לדחות לדברי הפסקי אדה”ז), עדיין אין במה שכתב לבאר דעת אדה”ז, שהרי ס”ל (שם סע’ י”ח בסוגריים) שמדאורייתא לדרבנן אינו דשיל”מ, וא”כ מה מרויח ע”י שהייה, והרי עדיין איסור דרבנן יש בזה. וע”כ צ”ל שס”ל כדעת הש”ך לעיל שזהו מדאורייתא להיתר (כמו שהבאתי בסמוך מהמנחת כהן וכו’). ויש סמוכין לזה (אבל לא ראיה ממש – ראה מה שכתבתי בהעו״ב שם בהערה) ממה שכתבתי בסמוך שמשמע דלא ס”ל כהט”ז מזה שלא כתב שלא להשתמש בכולם יחד.

אלא דעדיין לא נחה דעתי בזה, שהרי במקרה שהשתמש בהכלי בי”ג ניסן בשעה 2 בצהריים (לדוגמא), אם ס”ל לאדה”ז שצריכים לשהות הכלי א”כ למה שלא יצטרך לחכות עד 2 בי”ד, ומסתימת דברי אדה”ז משמע שבכל מקרה יכול להשתמש בהכלי משעה ה’ ואילך – וע”כ דס”ל שאין צריכים לחכות (ודלא כמו שכתבתי בהקובץ שם). עכ״ד.

אמנם, למעשה כבר הבאנו מהצ״צ בזה.

והנה בשו״ע אדה״ז לא דן כלל בנוגע לתערובת מבשא״מ. ובפוסקים מצינו מחלוקת בזה. ודעת מהריב״ל בשו״ת ח״א סקי״א – הביאו הב״ח והש״ך בסי׳ קב שם – שאף שהרשב״א (תוה״א ב״ד ש״ד) סתם דבריו בזה, קאי רק במב״מ, שבמבשא״מ חיישינן שישתמש בעודם ב״י ויבוא לידי איסור דאורייתא.

אבל בב״ח (והביאו גם בש״ך שם) הקשה עליו דא״כ אמאי כתב הרשב״א בסתם, והו״ל לפרש דבריו. ובפר״ח ג״כ הקשה עד״ז דלא הו״ל להרשב״א למסתם כולי האי, וכתב הפר״ח ש״אם אמרה הרב ז״ל נמי בקערה חולבת איני מכניס עצמי בכך אבל בעיקר הדין יפה כיון הרדב״ל ז״ל״. ועיי״ש שכ״כ מטעם אחר, כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא. ושם שהיא סברא ישרה וברורה למי שיש לו לב להבין הדברים על בוריין. ובסו״ד שאין להקל בזה כלל אפי׳ בדיעבד ובאב״י, והמיקל בזה אינו אלא מן המתמיהין. ועד״ז בפר״ת סק״ד: וסברא זו נ״ל שכל אשר רוח ה׳ בקרבו לא יפנו ממנה אנה ואנה. וכ״פ להלכה בהגהות חת״ס וגליון מהרש״א שם ועוד. ובפמ״ג בשפ״ד סק״ח העלה שצ׳ ס׳ דוקא. (אבל בפתיחה להל׳ תערובת ח״ג פ״ג אזיל כסברת מהריב״ל וסייעתו). וראה בהגהות רעק״א (מכת״י הנדמ״ח בשו״ע השלם מהדו״ח) שבמשהה מעל״ע סגי ברוב. (וראה בהנסמן בפמ״ג השלם משה״ק כמה אחרונים מכמה טעמים ע״ד הפמ״ג). וראה גם בכה״ח סקי״ז שהכריע לחוש לכתחילה כד׳ הפר״ח. ובדיעבד כשנתבשל כבר ויש הפ״מ יש להתיר.

והנה בפסקי אדה״ז שם ר״ל בדעת אדה״ז דס״ל שכ״ה גם במבשא״מ מדלא חילק בדבר. ואין הכרח לזה, וי״ל דלא נחית אדה״ז לזה. וכמו שמצינו בהרבה אחרונים שפסקו כן, אף שסתימת הרשב״א והשו״ע אינה כן, וכנ״ל באורך. והה״נ שיש להעמיס חילוק זה בד׳ אדה״ז (אף שדחוק הוא, ועוד דבתראי דרכם לפרש ולא לסתום. ובנוגע לכללי שו״ע אדה״ז בכיו״ב – כבר נתפרסם בכ״מ, וגם אצלנו, המענה בזה להרב״ג שליט״א כהן ר״י דישיבה גדולה מעלבורן, ראה ישמח ישראל חו׳ כה ע׳ ח).

ובדעת אדמו״ר הצ״צ – הנה בשו״ת הצ״צ סוסי׳ סה הביא דעת הפרח לאסור מבשא״מ. ושוב כתב: וא״כ פשיטא דבנדו״ד אסור כל הסכינים לשי׳ הפר״ח, אלא שהפמ״ג חולק עליו בסי׳ קב והעלה דבטל בס׳ כדין יבש מבשא״מ ע״ש. עכ״ל. ולא הביא הצ״צ כלל דעת המתירים בביטול ברוב.

אלא שמ״מ מקום לקולא בד״ז, דהנה בשד״ח פאת השדה כללים מערכת הבית סי׳ נ כ׳ בדעת הפמ״ג שכשאא״פ להכיר לא בחוש הראות ולא בחוש הטעם רק בחוש השכל אי״ז בגדר ניכר האיסור. ולפ״ז בזמנינו שגם קפילא אינו מרגיש (ואכ״מ בהשקו״ט בכללות האיסור בכלים שבימינו שלא נרגש שום טעם, והארכנו 53210. אבל לענין זה -) גם להפר״ח י״ל שבטל ברוב. ויל״ע היטב בזה. (ולולא דמסתפינא אמינא שד׳ הצ״צ שם נאמרו בעיקר לדחות ד׳ הבינת אדם, וכדמ׳ מלשונו שם. וראיתי למי שכתב עד״ז בנוגע לשי׳ הצ״צ בדבר גוש. ואכ״מ עוד).

ובמק״א (בקובץ הערות הת׳ ואנ״ש 770 יו״ד שבט תשע״א) הארכנו טובא בכללות הענין שבדבר שאפשר בהגעלה נק׳ לכתחילה, אף שי״ב הוצאות וטורח. ואכ״מ בזה. ומשם תדרשנו.

From Halacha2Go Archives
#477 (#54852)