חתם המחזיר בתשובה במקום הרוצה בתשובה

 

בס”ד, טבת התשפ”ו

יתברך מן השמים, בבריאות גופא מלוא חופניים, כבוד הרה”ג יוסף ישעיה ברוין שליט”א

שלומך ישגא לעולם

מעשה אמיתי שאירע לאדם שהתפלל בלי סידור ושכח לרגע את סיום ברכת ‘השיבנו אבינו לתורתך’ ובמקום לסיים ‘הרוצה בתשובה’, טעה וסיים המחזיר בתשובה, האם יצא ידי חובה (מכיון שלא ידע את ההלכה, חזר להתפלל נדבה על תנאי שאם לא יצא בשמו”ע הקודם, יצא בנדבה). מה הדין במקרה זה.

בברכת התורה

 

תשובה:

לא יצא.

וה״ט ששינה ממטבע, ותרי ענינא נינהו.

ושקו״ט בכ״מ בכיו״ב כששינה ואומר רופא כל בשר במקום רופא חולי עמו ישראל או איפכא. והתם איכא למימר דחדא ענינא הוא. ועכ״ז יש שהחמירו ומצאו חילוק דקה מהדקה.

ועד״ז שקו״ט בחתם בר״ה מקדש ישראל והזמנים ולא יום הזכרון, וכהנה רבות.

והארכנו בלוח לת״צ בענין החותם העונה לעמו ישראל בעת צרה במקום שומע תפלה, שהעיקר לדינא שלא יצא, וצרף לכאן. וראה שם גם בענין חותם מנחם ירושלים במקום בונה ירושלים.

ועכ״פ, התם היינו הך ממש, שהנחמה היא ע״י בנינה. אבל כאן הרי הם ענינים הפוכים, שהמחזיר בתשובה היינו מה שהקב״ה הוא המסייע לאדם אחרי שהתחיל בתשובה מעצמו (ראה אבודרהם במקומו. פי׳ ר״י בן יקר. דרשות בן איש חיל א דרוש א לש״ת. ועוד). ואילו הרוצה בתשובה הוא שרוצה בתשובת האדם דוקא. (אמנם י״מ שהכוונה שמתרצה בתשובה ואינו לפי הפשט). ואכן כמה נתחבטו במה שהחתימה היא בשינוי משאר חתימות, שאינו ע״ד פעולת הבורא אלא שרוצה בתשובתנו. וראה לקמן.

אלא שמ״מ הוא בגדר מעין חתימה ולכן אומר סמוך לחתימה והחזירנו וכו׳. אבל גם במטבע דמעין חתימה שייך שיהי׳ בגדר שינוי מטבע, כיון שאינו כמטבע חתימה עצמה ורק מעין. והוא בדומה למעין חתימה דברכת אהבת עולם (או אהבה רבה), ולאהבה את שמך (או בנוסח: ליחדך באהבה), שאנחנו אוהבים אותו, והחתימה איפכא – הבוחר בעמו ישראל באהבה. (אלא שתלוי אם סמוך לחתימה היינו סמוך ממש, שלפנ״ז אומרים וקרבתנו מלכנו וכו׳).

ויש להוסיף, שבאמת אא״פ לשבח ולומר המחזיר בתשובה, שהכל בידי שמים חוץ מיר״ש, ותשובה באה רק ע״י בחירה, וזהו הטעם בפשטות שאין חותמים המחזיר בתשובה. ורק בדרך בקשה אפ״ל והחזירנו (ראה חדא״ג מהרש״א ברכות י,א ד״ה חטאים. ישוב דעת ברכות שם). ובזה גופא אומרים בתשובה שלימה,שרק אחרי ההתחלה ע״י האדם מסייעין אותו מלמעלה (ראה פי׳ ר״י בן יקר שם. ועוד).

 

 

#48156