I’m invited out; where do I light Shabbos candles?

 

The purpose of lighting Shabbos candles is to bring light into our home, shelo yikashel b’etz ub’even (to prevent tripping on a log or a stone [because of the dark], causing discord in the home). Before the advent of electricity, the lighting of candles actually fulfilled this in a tangible way, but electricity has since filled that need. Nevertheless, there is a concept of tosefes ohr (adding light) which enhances our meal, whereby we still fulfill the mitzvah.

Say a woman or a girl is invited out for the Friday night seudah (meal). Should she light Shabbos candles at her host’s home, where she will eat the meal—or at home, where she will return to sleep?

At times the decision is made based on personal welfare or practical considerations, if lighting at home is a fire hazard, or making a special trip to the host before candle-lighting time is inexpedient. But what does halachah say?

A long time ago it would have been preferable to kindle at home, where the woman fulfills her obligation and performs the mitzvah optimally by providing light to her own otherwise dark house. Lighting at the host—who is kindling her own lights—would be redundant. However, in the modern era of electrical lighting, candle lighting no longer serves this function, and we rely on the tosefes ohr criterion to fulfill the mitzvah. Therefore, she should light candles at the host, so tosefes ohr is enjoyed at the dining table.

Here are eitzos (solutions) for someone who nonetheless wants to light at home before leaving for the seudah:

• A Shabbos timer can turn the lights on at home after kindling the Shabbos candles, so the woman (and her family) benefit briefly from the candles without electricity once it’s dark.

• A Shabbos timer can turn the lights off before the candles burn out, using long-lasting candles—in a non-hazardous way—that will still illuminate the dark upon return. In this way, the candles actually provide light that she will enjoy.

• When she returns home, she can partake of a small snack near the candles, and derive the benefit of tosefes ohr.

• She can light both at home and at the host—reciting the brachah at the host’s dining table, where there is the advantage of tosefes ohr.

 

Sources:

כבר נתחבטו רבים ושלמים בגדר מצות הדלקת נש״ק כשיש כבר אור החשמל (ראה בהנסמן בקיצור דיני ומנהגי נרות שבת קודש פ״ב הע׳ 1*).

ותחילה וראש, ילהק״ת ד׳ מהרי״ל בשו״ת סנ״ג, שממנו יתד ופינה לכללות הענין, במש״כ ליישב המנהג שמדליקים כמה בע״ב על שולחן א׳. והו״ד בב״י וברמ״א או״ח סרס״ג ס״ח.

ושם בשו״ת מהרי״ל הביא בשם מהר״ם בנוגע להדלקת נרות ביהכ״נ ביו״ט: אע״ג דשרגא בטיהרא מאי אהניא וכו׳ דכל מה דמיתוסף נרות נהנה וחשיבא צורך היום ומצותו ה״נ כל מה שמוסיף אורה חשיב הנאה טפי. ונמצא הוא בשו״ת מהר״ם מרוטנבורג (ד״ב סמ״ז – ע׳ 120), ושם: שמדליקין נרות בביהכ״נ ביו״ט שחרית כשהוא יום וכו׳ שברוב אורה איכא שמחה וכו׳, עכ״ד. וא״כ כש״כ וק״ו בנדו״ד שמדליקין בין הערבים.

ואכן, נתפשט המנהג בכל תפוצות ישראל לסמוך בשופי ולהדליק בברכה, משום תוספת אורה, לא רק בב׳ וג׳ בע״ב על שולחן א׳, כשכאו״א אוכל משלו, אלא גם בסמוכים על שולחן בעה״ב, כגון אמה ובתה, כלה וחמותה וכיו״ב (ראה א״א מבוטשאטש ס״ח. תהל״ד סק״ז. מנחת שבת סע״ב סקכ״ט. קצוה״ש סע״ד בבדה״ש סקכ״ד. וראה קיצור דיני ומנהגי נש״ק פ״ג הע׳ 20. וש״נ).

וה״ה והוא הטעם, במנהג ישראל מן קדמת דנא שגם הבנות שהגיעו לחינוך מדליקין נרות על שולחן האכילה (ראה ערוה״ש ס״ז. ונת׳ בלקו״ש חי״א ע׳ 288). וכפי שנת׳ בריבוי שיחות קודש, בשרשי המנהג וחשיבות הענין (ראה קיצור דיני ומנהגי נש״ק פ״ז. וש״נ).

[ואדרבה, מעליותא איכא בהכי, יותר מהנהוג בכלה וחמותה, שכיון שהדלקתן משום חינוך, אין חשש כלל במה שמדליקות, שמשום חינוך מצוה מותר לספות איסור בידים (תוד״ה שה – פסחים פח, א. מג״א (ואדה״ז) סשמ״ג סק״ג (ס״ח). אלא, שסברא זו יש להנדז בה קצת, להאומרים שמה שמותר להאכיל לקטן מפסח היינו לפי שאינו בר מינוי, משא״כ כשלא נמנה בפועל, שבדבר שאי״ב גדר מצוה ל״ש חינוך – ראה שו״ת משיב דבר סמ״א. מנ״ח מ׳ ז בסופה. אבל ראה בארוכה בלקו״ש חכ״ו ע׳ 72 ואילך בדעת המג״א ואדה״ז (כפשטות דבריהם) שגם כשלא נמנה בפועל אי״ב משום ספי׳ בידים).

ואף גם במה שהאם מדליקה אחרי הדלקת הבנות (כנהוג בד״כ) – י״ל עפמש״כ בראבי״ה שבת סקצ״ט (לא רק לגבי חנוכה, כ״א לגבי שבת) שאם הדליקה חש״ו וקטנה חסר מצוה. וא״כ שפיר מברכת על הדלקתה (גם לאחרי הדלקת הבת הקטנה). אלא שאדה״ז האריך בקו״א לסרס״ג סק״ג שעיקר המצוה היא בהנאה לאורה, וגם בהדליקו נכרי אפשר לברך. ומ״מ, עדיין י״ל כנ״ל, שגם  לאדה״ז ההדלקה היא חלק ממעשה המצוה, ובהדליקה קטנה חסר חלק מפרטי המצוה, וכל׳ אדה״ז שם סי״א ״שעיקר מצות הדלקת נר שבת אינה ההדלקה בלבד וכו׳״, דתרוויהו איתנהו אלא שעיקר המצוה היא ההנאה. ואכ״מ עוד בזה].

וככל הדברים והאמת האלה, כ״ה גם במה שנהגו להדליק גם כשיש אור החשמל, שאין כאן בית מיחוש משום שרגא בטיהרא, וכנ״ל.

ויתר על כן, ראה בא״א מבוטשאטש ס״ח, שגם להמחבר אין לחוש משום ברכה לבטלה כשיש תוספת אורה, שכבר קימו וקיבלו הנשים להדליק, וקבעו עליהם חובה, עיי״ש טעמו.

וראה גם עד״ז בברכ״י שיו״ב סק״ד (בב׳ וג׳ בעה״ב). כה״ח סקנ״ו (ושגם בספרד י״נ כן). ועד״ז לענין בעל שרוצה להדליק ג״כ (ראה מש״כ הבא״ח שיכול לכוון שלא לצאת – שו״ת תורה לשמה סע״ח. רב פעלים ח״ב ס״ה. ומ״מ,  כיון דאפשר בהכי כותב להתיר רק בחדר אחר. אבל ראה בא״ח נח ש״ב ס״ב וס״ה.  ובשו״ת אול״צ ח״ב סי״ח סק״ה, שגם לדידהו מקום לסמוך שתדליקנה הבנות בברכה).

וכבר העירו (וראה הנסמן בשו״ת נחלת לוי ח״א סכ״א) מד׳ הב״י שהביא מש״כ באר״ח בשם מהר״י אבוהב שמדליקין נר של חול לפנ״ז, ואח״כ מדליקים של שבת. ומכאן יש ללמוד שגם להמחבר אין חשש במה שדולק נר של חול, וה״ה בנר החשמל שלא נדלק לכבוד שבת.

כן להעיר ממה שאפשר לצוות לנכרי להדליק נר א׳ ביה״ש, אף אם יש כבר נר דלוק (שו״ע אדה״ז סי״א).

ואיכא למשמע הכי גם מן הדא, ממש״כ המג״א בסקט״ו, שאין חשש ברכה לבטלה במה שאין הנרות דולקות עד הלילה, כיון שאכל לאורן ונהנה מהן בסעודת שבת, אף בעוד היום גדול. וכ״ה בשו״ע אדה״ז שם סי״ג. משנ״ב סק״מ. ומינה, שגם בכה״ג שדולק נר חשמל, יוצאת יד״ח נש״ק, ול״א שרגא בטיהרא מאי אהני.

אבל בלבו״ש מפרש לה באו״א, והוא עפ״ד הא״ר שם סק״כ, שנהנה לאורן לאחרי שכבר באה השמש (וג״ז יסוד לעצה שבפנים).

והנה, מבואר בכ״מ שגדר תוספת אורה שייך רק במקום אכילה – ראה שו״ע אדה״ז ס״י. שם סוסי״ד. וראה קצוה״ש סע״ד בבדה״ש סקכ״ב. ואף למשנת״ל שהדלקת נרות במקום אור החשמל עדיף טפי מדין תוספת אורה – מ״מ בשרגא בטיהרא ה״ז ברכה לבטלה כשאין ההדלקה במקום האכילה, כדמוכח מזה שבאוכל בחצר אי״מ אם אין הנרות דולקות עד הלילה (מג״א שם. שו״ע אדה״ז סי״ג (הנ״ל). וראה בארוכה מעדני אשר (לונצר) שבת סל״ו. ושנ״ת).

[וצ״ע עפ״ז בהדלקת נרות של ליל יו״כ. ואף את״ל שלא לחוש מחמת אור החשמל שלא הודלק לכבוד יו״ט (ודלא כנ״ל), עצ״ע מה שכל בני הבית מדליקות במק״א. וכפה״נ סמכו על כך שתוספת אורה מהני שלא במקום אכילה, ודלא כנ״ל (ראה מעדני אשר שם), או שמברכים משום מנהג. וראה בארוכה מאורות נתן (קופרשטוק) פ״כ סקכ״ד ואילך. שם פ״ז סי״ח ואילך].

והנה, בעולת שבת סק״ו כ׳ שעדיף להדליק בשאר החדרים. והב״ד במשנ״ב סקמ״ה. אבל בימינו שיש אור החשמל ודאי עדיף טפי במקום האכילה, כבפנים.

וראה בהנסמן בפסקי תשובות סק״ל. ועיי״ע בכ״ז בארוכה שו״ת מאזני צדק ח״ג או״ח סי״ג-טו.

 

 

From Halacha2Go Archives
#616