Do hands specifically need to be dried with a towel or napkin or can they be air dried (using a machine)?

 

It should ideally be dried with a towel or napkin. However where this is not possible one may use such a machine if washing with a full Reviis for each hand. One should make sure to rub the hands while using the machine and not put the hands facing downwards.

 

Sources:

ראה בשוע”ר סי’ קנח סי”ז, בפי׳ הראשון, שא’ הטעמים בניגוב הידים משום טומאה, ולכן צריך לשפשפן במפה או בשאר דברים ולא די שיתנגבו מאליהן  שהשפשוף מטהרן ביותר. וראה גם אדה״ז שם קסב, א בסופו. שם ד. (ובסדר נט״י לסעודה ד: לטהרה יתירה). ומקורו בלבוש קנח סי״ג. וראה שם יט. פמ״ג שם במ״ז יג. כה״ח שם פז-פט. שם קנט, צד. וראה שו״ת שרה״מ ד, ד. דברי אפרים אליעזר קמא לב ואילך.

וממשיך אדה״ז שם, שאם נוטל ידיו בשפע, ששופך רביעית מים בבת אחת א״צ ניגוב כיון שאין שם מים טמאים. ומטעם זה כתבו כמה אחרונים (ראה שו״ת בצל החכמה ח”ד סי’ קמא, אז נדברו ח”ח סי’ נב. בא״מ ז קונטרס עלעקטריק מה), להתיר בשעה”ד לנגב ידיו במכונה.

אמנם, בסדר נט”י לסעודה ס”ב כותב רבינו דאף כשנוטל ידיו ברביעית ויותר לכל יד נטמאו ידיו. וא”כ יש להצריך ניגוב ע”י שישפשף ידיו במפה דוקא, שהשפשוף מטהרן ביותר וכנ”ל. וכ״כ בקצוה״ש לב בבדה״ש יג.

איברא שי״ל שגם הניגוב ע״י המכונה מהני, שג״ז בגדר שפשוף (שהרי לא קייל״ן כר״ש ידים ב, ב, ששפשוף היינו קינוח במפה – ראה פסקי רא״ש חולין ח, יח. טור או״ח קסב. ב״י שם. וביש״ש חולין ח, לח: שלשון קינוח לחוד ולשון שפשוף לחוד. וראה אדה״ז קסב, ח. סדר נט״י שם ד). וראה שו״ת נהרות איתן א, ט. קובץ מבית לוי יז. ולכאורה תלוי בטעמא דמילתא שהשפשוף מטהרן, אם הוא מצד גוף המעשה, או שי״ל שללא שפשוף בניגוב מאליו נבלעו מים הראשונים בידיו ונטמאו ידיו, ולפ״ז איכא למימר שבמכונה איכא נמי להך חששא. וצ״ע אם אפ״ל שהמכונה מסלק כל המים מידיו וליכא למיחש. וראה בצה״ח שם שחשש לכך מה״ט בנוטל פחות מרביעית. והכי משמע בפמ״ג שם שבחום השמש לא מהני ללבוש. ועצ״ע אם אפשר לדמות שהמכונה עובדת בכח הדחיסה מהאויר. וגם אין לנו הכרח להחמיר כולי האי, לחוש למ״ד שהניגוב משום טומאה, ושכ״ה גם בנוטל רביעית שלם, וגם ע״י מכונה.  (והנה בלבוש שם, שטעם השפשוף לקנח יפה כל המים קודם הניגוב במפה. וצל״ע איך נתקנחו כל המים. ואולי הכוונה למים היתירים, שכן שאר המים נשארו ביד ומתנגבים ע״י המטפחת. ולמנהגנו שמניח מעט מים משפיכה הג׳ ובזה משפשף, משמע שלא זהו טעם השפשוף אלא שגוף השפשוף מטהר).

כן העירו, שלכאורה צ״ל הברכה עובר לעשייתן, וממילא צ״ל מעשה ניגוב. וראה מימי חסד (רחב ידים) בלייער על שו״ע קנח ביאורים לסי״ב ע׳ קלח. שו”ת אז״נ שם. שם ט, סד. וכד הוינא טליא ראיתי בס׳ הזכרון להגר״ח שמואלביץ, בפסקי ר״י מביאנא, מכת״י אות סח – ע׳ רפח – שגם בלא ניגב במפה אלא מאליהם או ע״י חום מברך ענט״י. ולכאורה כוונתו שם דקאתי עלה מדין עובר לעשייתן. והנה, בלא״ה אנן קייל״ן לדינא שמברך גם אחר הניגוב (רמ״א קסב, יא. אדה״ז קנח, טז. סדר נט״י ד). וכש״כ בנדו״ד שגם משפשף בידים, שנקרא עובר מחמת השפשוף – ראה סדר נט״י שם – וגם עביד מעשה ע״י המכונה. וראה גם שו״ת בצה״ח ה, לב.

והנה אדה״ז לא הזכיר להדיא להחמיר כפי׳ הראשון. וסיים ״ויש להחמיר כדבריהם״ רק על פי׳ השני שטעם הניגוב משום מאיסות. אלא שי״ל שכש״כ שיש להחמיר כפי׳ הראשון, שהוא העיקר לדינא.

ולהעיר עוד, שלפעמים חומרא דאתי לידי קולא הוא, כאשר העיר כבר אאזמו״ר בשערים מצוינים בהלכה לאאזמו״ר קו״א לסי׳ מ, ה, כשמגבת הציבורית רטובה טופחת ע״מ להטפיח מאנשים שלא נטלו כדין – ראה מחה״ש קסב, טז. כה״ח קסב. מו. שו״ת אר״צ א, לה ד״ה אגב. ועכ״ז מצינו שכתבו כמה לימודי זכות בענין הנ״ל – ראה א״א מבוטשאטש סוסי׳ קסא במהדו״ח, שבה״ל ז, כ. ובכלל, ספק טהרת הידים לטהר, ובפרט כשנטל ידיו כבר ורק אח״כ נולד ספק.

 

 

#20949