Pesukim when taking out the Torah on Shabbos

 

Question:

I was taught that as Chazzan on Shabbos, by Hotzaas Sefer Torah, the pesukim Shema Yisrael and Echad Elokeinu should be said facing the crowd, while Gadlu should be said facing Mizrach. Is there a source for this?

Also, regarding the Minhag to raise the Torah slightly when saying Gadlu, I’ve heard different opinions whether it should be raised by the word “Gadlu” or by the word “uneromemah”. Is there any clear directive on this?

 

Answer:

1. There are various minhagim. The general minhag is as you mentioned.

2. There is no indication to do so during a specific word, other than when reciting this Pasuk, as well as during the pasuk of Shema Yisroel and Echad Elokeinu.

 

Sources:

א. בנוגע לגדלו – פשטות הל׳ בטור או״ח קלד ״ומוציא ס״ת ועומד בפתח ההיכל ואומר גדלו״, שפניו כל הזמן להיכל. ובאבודרהם יג בדין קריה״ת כתב נמי עד״ז, שעומד לפני ההיכל ואומר בקול רם גדלו וכ״ה במט״מ דין קריה״ת – א, רכד. ובכלבו כ: ופותח החזן בעצמו ס״ת ואומר גדלו. וכבר העירו שלכאו׳ צ״ל ומוציא ס״ת ואומר גדלו. וממה שכתב שמשתחוים נגד הארון משמע נמי שעומד ופניו להיכל. וכן גם באר״ח דין שני וחמישי ז הביא שמתחוים נוכח הארון. ובמחכים ע׳ 15 להשתחחות בפסוק רוממו כשאומר השתחוו להדום רגליו. ושם להשתחוות כנגד ביהמ״ק. ואולי גם בזה כוונתו לארון. ומסתימת כל שאר ס׳ מנהגי הקהילות הישנות בענין זה, למרות שדרכם לפרט בכיו״ב, משמע שאמרו ופניהם להיכל. וי״ל גם מילתא בטעמא שאינו נכון שיהא אחוריו להיכל ה׳ – ראה כעי״ז במג״א תרס, א ובמשנ״ב שם ג. (ולא דמי להך דסוטה מ, א, והובא בב״י או״ח קכח ד״ה וכשמחזירין, שכהנים אימת ציבור עליהם שפניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה – דהיינו בעת ברכה להעם, אבל בשאר כל התפלה פניו להיכל. ולא גרע אמירת גדלו משאר התפלה).

אמנם, במחז״ו סדר שבת, קסד כתב שמחזיר פניו כלפי הבימה ואומר בקו״ר גדלו כנגד הבימה. (אבל שם צג-צח (ע׳ 71) בסדר קריה״ת לחול לא נזכר מזה, וכתב בסתמא שנוטל ס״ת ואומר גדלו ונושא על מגדל העץ). וראה גם דברי קהלת ע׳ 45, במנהג פראנקפורט שאומר גדלו ופניו למערב. (ושם, שאומרו על המדרגות. וכ״כ במנהגי וורמיישא לר״י שמש ע׳ יט שאומרו במדרגה שני׳ מן הארון). וכ״כ בבקצוה״ש כה בבדה״ש ו, שהמנהג שהש״ץ מחזיר פניו קצת לקהל כשאומר גדלו. וכ״ה בשו״ע קטן גאטליב (י״ל בהנובר תרנ״ו), כט, ג, שהש״ץ מחזיר פניו כלפי הציבור ואומר גדלו.

והנה, בכל הנ״ל לא נז׳ ע״ד פסוקי שמע ישראל ואחד אלקינו, שאומרים למנהגנו בשויו״ט. ובפשטות, כולם צ״ל מול ההיכל ואין טעם וסברא לחלק. וכ״כ בסה״ש תרצ״ו ע׳ 51 (ובמקורו בלקו״ד ב רכח, א) שבכל הפסוקים פנה כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע למזרח, אלא שבפסוק גדלו מכוון פניו הקדושים לארון. אבל בערוה״ש קלד, ד, כתב שהמנהג בשויו״ט שאומר תחילה שמע ואחד אלקינו ופניו כלפי הקהל, ואח״כ חוזר פניו אל ההיכל ואומר גדלו. וכ״כ שם רפב, א. ומדבריו נראה שכך הי׳ המנהג פשוט במקומו ומדינתו.

ובס׳ ויעש אברהם ע׳ רצז, בפי׳ עטרת זקנים ד״ה גדלו (וחזר והביאו בספרו סידור צלותא דאברהם סדר הוצאת ס״ת (בעמק ברכה ד״ה גדלו – ע׳ שסד)), תמה על המנהג, וכתב שטועים בשתים, שכמו שאמירת שמע וכו׳ צ״ל כלפי העם, כש״כ שצ״ל כן בגדלו שהש״ץ אומרו להקל. ועוד, שכשאומר גדלו ופניו לארון נמצא פונה לשמאל. גם בס׳ ברוך שאמר על תפלות השנה לבעל תו״ת ע׳ קעח, כתב שנ״ל שהוא מנהג טעות, שכיון שמזמין הציבור להגדיל אותו שם ה׳, עליו לעמוד כנגדם פב״פ. וכ״כ למעשה בס׳ וזרח השמש דבליצקי לד (ע׳ י). אלא שלא העיד על המנהג, כ״א ס״ל דהכי דינא, יעו״ש, שעיקר יסודו מדין כל פינות.

ומכלל דבריהם מוכח שהמנהג פשוט כנ״ל, אלא דס״ל שבטעות היא. ומכיון שיסוד המנהג בראשונים, עלינו ליישב, שאין הכרח לדבר, ושפיר אפ״ל ולהזמין הקהל להגדיל שם ה׳ גם כשפניו להיכל. ואדרבה, פניו להיכל להראות לקהל שכוונתו להגדיל שמו. וכן גם שלא לעכב הדבר, שבאמירתו גדלו כבר פונה להיכל. או״י, שבתיבת גדלו פניו לציבור (למנהג בשויו״ט, שאומר שמע ישראל וכו׳ ופניו לקהל), ובתיבת לה׳ פונה כבר להיכל. ולהטענה, שנמצא פונה לשמאל – חדא שאינו מוכרח שיפנה לשמאל (וראה גם ארחות מנחם דלקמן). ובכלל, אופן הפני׳ תליא באשלי רברבי, ודעביד כמר עביד. ועוד בה שלישי׳ שבלא״ה מוכרח להפנות מההיכל לציבור, ומ״ל אם פונה לפני גדלו או לאחריו. וכש״כ למנהג שבקדמונים שהש״צ בעצמו מוציא ס״ת, ונמצא שתחילה נמצא מול ההיכל עם הס״ת, ומאי איכפת לן שיפנה אחרי גדלו. ומה שפנה תחילה לקהל באמירת שויו״ט למנהג הנ״ל – אינו מעלה ומוריד בנוגע לפני׳ שלאמח״כ. וראה גם דרך ימין להר״י סאמיגא ונדמ״ח בס׳ באר אברהם בכרך הע׳ 370, דמשמע דקאי ע״פ מנהג הנ״ל, שפונה ב״פ. וראה שם הע׳ 102. 2365. וראה גם שו״ת רבבות אפרים ד, עה – ע׳ קס ד״ה ובקצות. (ושם בד״ה ובערוך טעה לחשוב שמחבר ברוך שאמר הוא בעל ערוה״ש, ואינו, שהוא בנו). ועוד שם ע׳ קסא ד״ה ומה שמביא.

ולפמש״כ בקצוה״ש נראה שכעין פשרה היא, שכתב שמחזיר פניו קצת לקהל.

במנהג רבינו – שמועות והנהגות סותרות. וראה ארחות מנחם ע׳ נב. מעשה רבי ע׳ מא. בירורי מנהגים שבת ע׳ 108. מעשה מלך ב, יג, יא. הנלקט והנסמן בחומש הוצאת חזק ע׳ א׳שלא. ומשלל העדויות וכו׳ – נראה שבד״כ בגדלו פניו להיכל. וכ״ה בסרטי וידיאו דימות החול.

ב. בנוגע להגבהת הס״ת באמירת גדלו (ובשאר הפסוקים) – מס׳ סופרים יד, יא. שבה״ל עז. אבודרהם שם. אר״ח סדר שני וחמישי ז. המנהיג ע׳ קנד. ועוד. והובא לדינא במג״א קלד, ד. שע״א י, ה. משנ״ב קלד, יג. קצוה״ש כה, א. שם פג, ג.

 

 

#18759