A question from an Ovel whose Hebrew is not fluent enough to serve as Chazzan:

 

Question:

In addition to the Kaddeishim that a non-Chazzan recites, may he supplement them by attending another Minyan and reciting the Kaddeishim there as well, even though others are reciting it too?

 

Answer:

He may join an additional Minyan to recite extra Kaddeishim, and it is actually appropriate (albeit not obligatory).

 

Explanation:

There is a general rule that just as one diminishes unnecessary Brachos, so too, one should diminish unnecessary Kaddeishim. (There are dissenting opinions who rule that it is proper to increase Kaddeishim, but that is not the accepted practice.)

The Rebbe cites this rule as one of the governing principles regarding Kaddish. Nevertheless, further on in the very same letter, the Rebbe states that this is not an issue when one recites extra Kaddeishim in order to fulfill a Minhag (or for some other compelling reason).

The Chabad custom is for a mourner to recite 16 Kaddeishim per 24 hours. The reason given by the Rebbe, based on Kaballah, is that each Kaddish saves the parent from Gehinnom for 1.5 hours, and the full day adds up to 16 Kaddeishim. Practically, a Chazzan will say 18 on a regular day, and 19 when there is Krias Hatorah. The exception is Shabbos and Yom Tov, and this matches the above-mentioned reason – since there is no Gehinnom, there is thus no need to recite 16 Kaddeishim to cover all 24 hours of Shabbos.

If a mourner is serving as a Chazzan and will be reciting the minimal 16 Kaddeishim, then he should not say Kaddish when attending a different Minyan (unless there is nobody else to say it). However, if the mourner does not serve as a Chazzan, then although it is not obligatory, it is certainly appropriate to make up the number of 16 Kaddeishim through joining the other Minyan, if he wishes to do so. Since a mourner who does not serve as Chazzan typically recites 10 Kaddeishim in the course of the day, he may, therefore, make up an additional 6 Kaddeishim.

This is not regarded as adding unnecessary Kaddeishim, for the mourner is doing so in order to fulfil a Minhag (or for some other compelling reason). Furthermore, this does not constitute additional Kaddeishim given that the mourner is a Chiyuv, and he is reciting the Kaddish at the appropriate junctures in Tefillah when it is in any case appropriate to recite them.

 

מקורות:

בענין ט”ז (ויותר) קדישים, ראה אגרות-קודש מוהר”ש עמ’ קד, אגרות-קודש מוהרש”ב חלק ב’ עמ’ תתקד, אגרות-קודש מוהריי”צ חי”ג ע’ שצד, אגרות קודש ח”ג ע’ ח, וחי”ד עמ’ קפח. טעם לאמירת ט”ז קדישים בהערות לקונטרס חנוך לנער, באג״ק חי״ד שם, ובתורת מנחם חכ”ז עמ’ 477, ועוד, ע”פ המבואר בזהר שפעולת הקדיש להציל מגיהנם כו’ היא לשעה ומחצה. וכל זה בימות החול משא”כ בשבתות וימים טובים שאינה בשביל להציל מגיהנם (שאין זה שייך בשבת ויו”ט), אלא בשביל עליית הנשמה, ובמילא, אין צורך במספר ט”ז קדישים דוקא ע”ש. וראה בארוכה הנסמן בענין אופן חשבוןשעה ומחצה בקובץ אור ישראל מאנסי גל׳ כג.

ובאג”ק כרך י’ עמ’ שב (וכ”ה בלקוטי שיחות כרך יד עמ’ 230, שערי הל’ ומנהג או”ח ח”א סי’ עט, וכן כהוספה בסוף קובץ מכתבים, הנדפס בסו”ס תהילים אהל יוסף יצחק) שאין להרבות בקדישים רק מה שתקנו הקדמונים, והביא מש”כ בשער הכולל פרק י”א ס”ק כ”ט בשם כנסת הגדולה (סי’ נ”ה בהגהות הטור בשם מהר”י פאס בתשובה כת”י: “כאשר טוב למעט בברכות, כך טוב למעט בקדישין”) ושו”ת דבר שמואל (סי’ קפג: “המרבים באמירת הקדישים …ומתישים כח קדושת ה’ הגדול והנורא”). והובא דבריהם בבאר היטב (נה:א) “כאשר טוב למעט בברכות כך טוב למעט בקדישין כה”ג וכן בתשו’ דבר שמואל סימן קפ”ג קורא ג”כ תגר עלזה שנאספים עשרה בני אדם ואומרים כמה קדישים על פסוקי תורה או משנה או גמ’ ע”ש”. וראה גם בערוך השלחן (נה:ג) “יש מהמון בנ”י שסוברים שמצוה להרבות בקדישים וכמה טועים הם וקורא אני עליהם תשתפכנה אבני קדש וגו’, ואין משתמשין בשרביטו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא רק כפי מה שהרשה אותנו, והמרבה בהם מזלזל בהדרת קדש… ואחד מיוחד מגדולי החסידים צעק מרה על זה [החסיד דבר שמואל בתשו’ סי’ קפ”ג הובא בבאה”ט סק”א] וז”ל המרבים באמירת הקדישים כו’ ומתישים כח קדושת ה’ הגדול והנורא וכו’ עכ”ל”. וראה גם בשער הכולל פ’ יא אות כט, ופ’ מט אות ז.

ומ”מ בהמשך אגרת הנ”ל מבואר דלא מקרי קדיש ללא צורך כשאומרו לקיים מנהג כיון שמנהג ישראל תורה היא, או כשאומרם בשביל איזה כוונה, וא”כ ה״ה בנדו”ד. ולהעיר גם מאג״ק חי״א ע׳ לג. ובלא”ה אינו בכלל שלא להרבות בקדישים, שהרי נאמר ע”י חיוב, וגם בעת התפילה, היינו במקום החיוב, ומ”ש משאר הקדישים שבתפלה תמידים כסדרם. משא”כ באג”ק שם שדן בנוגע אמירתו ע”י מי שאינו חיוב בעת התפלה.

ומש”כ בשו”ת רבבות אפרים ח”ב (מח:סה) בשם הגרמ”פ, ועוד, דאם התפלל ואמר קדיש במנין אחד שאינו צריך שוב לומר קדיש אם נכנס למנין אחר, שאין צורך להרבות בקדשים, אא”כ יודעים שהוא אבל ויחשדוהו שאינו חושש לכבוד אב ואם –  זו שאלה אחרת לגמרי, אם חייב לומר כשכבר אמר כל צרכו. ולא אם מותר לומר כבנדו”ד, כמו למנהגינו שיש ענין לומר ט”ז קדישים. ונפוצה מאד בנמצא במקום שיש ריבוי מנינים. וכמדומה דנו המלקטים בזה ג״כ. הוספה לאחר זמן: שוב נשאלנו גם בזה וכתבנו מזה כאן:

אבל שכבר התפלל האם יאמר קדיש שוב

 

 

#5702