מלך בשדה ובהמצאו

במענה להשאלה לתווך המבואר בלקו״ת ראה לב, ב, שבאלול המלך בשדה ורשאים כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו, ואילו אח״כ בעשי״ת הוא בהיכל מלכותו, ואין נכנסים כ״א ברשות ורק מובחרים שבעם ויחידי סגולה, שלכאורה דרז״ל שבהמצאו ובהיותו קרוב הוא בעשי״ת דוקא – הנה, בשיחת ש״פ תבא תשי״ג, שבאלול הוא עוד יותר בהמצאו ובהיותו קרוב רק שהוא בהעלם. ולהעיר מלקו״ש ט ע׳ 316. יד ע׳ 266. שם ע׳ 456. שיחת ח״י אלול תשי״ב – תורת מנחם ע׳ 165.

ורא. בד״ה אני לדודי תשל״ט, שבהיותו בהיכל מלכותו – בר״ה ויוכ״פ ועשי״ת – כולם נכנסים להיכל מלכותו לפי שכולם בסוג דמובחרים שבעם ויחידי סגולה. וכ״ה במשל שבלקו״ת שבלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו.

ובלקו״ש ד, ע׳ 1344 שהיציאה לשדה היא ע״מ ללכת אחריו אח״כ לעירו ולהיכל מלכותו.

ולכאורה החילוק, שאז בעשי״ת הוא מתקרב, בהיותו קרוב, התגלות דקירוב המאור אל הניצוץ, גילוי המעורר האדם (ראה ד״ה אני לדודי תשכ״ו – מלוקט ד – בתחילתו). וגם ההתגלות הוא גדולה יותר, מצד רוממות המלך, מלך ביפיו (שם), שהגילוי הוא גוף י״ג מדות הרחמים ולא הארה (שם תשל״ט). משא״כ באלול, אין התקרבות ממנו, רק שנמצא בתוך השדה, והוא לבוש רק לבוש החיצון (ראה לקו״ת ראה כה, ג), ואינו מעורר (שם תשכ״ו), ומאירים רק הארת י״ג מדות הרחמים (שם תשל״ט).

אמנם, בהמשך המאמר בתשכ״ו מבאר באו״א, שבאלול מעורר. ואכ״מ.

#54568