ערבית מוקדמת לפני החופה לגבי מנין שבעה ימים

שאלה מאחד הרבנים שליט״א:

כידוע אם סיימו לעשות חופה ביום שלישי אפילו חמש דקות לפני שקיעת החמה. היום הראשון של החופה נחשב יום אחד משום מקצת היום כמו כולו. ולכן השבע ברכות מסתיים ביום שני בשקיעת החמה. אבל אם עשו חופה ביום שלישי אחרי צאת הכוכבים נחשב שהחופה היתה בלילה ביום רביעי ולכן השבע ברכות מסתיים ביום שלישי בשקיעת החמה.

היה מעשה בעיר בני ברק באולם ארמונות חן שעשו חופה לפני שקיעת החמה. אבל החתן היה לו פחד שיפסיד תפילת ערבית, ולכן התפלל ערבית לפני החופה במנין שמתפללים ערבית אחרי פלג המנחה. כאן התעוררה שאלה האם כיון שהחתן התפלל ערבית נחשב כלפיו כאילו כבר היה לילה ונחשב שעשה חופה בלילה ויש לו עוד יום נוסף לעשות שבע ברכות. הבן איש חי פוסק דכיון שהתפלל ערבית נחשב שהחופה היתה בלילה, והרב עובדיה חולק עליו. ויש בזה מחלוקת גם בין הרב משה שאול קליין שליט״א להרב מנין מענדל לובין שליט״א איך לפסוק הלכה למעשה. והנה בחוץ לארץ בכמה מקומות השקיעה מאוחרת, ומצוי מאוד שמתפללים ערבית אחרי הפלג. והרב לובין שליט״א ביקש ממני לשאול ולברר את רבני חו”ל איך נוהגים בזה למעשה לגבי שבע ברכות.

תשובה:

בשאלה כאן, אצלנו לא שכיח שאין רגיל כאן להתפלל ערבית מוקדם.

ובאמת, יש לברר גם מה הדין בכל זה כלפי סעודת שבע ברכות המתקיימת ביום השביעי מבעוד יום לאחר תפילת ערבית.

וילה״ע, שאם נאמר שאצל החתן כבר לילה, סו״ס אצל הכלה ודאי הי׳ יום. ויש לחקור בזה בתר מי אזלינן. ואולי תלוי בפלוגתא אם צ״ל גם החתן והכלה בסעודה לברך ז״ב – ראה אצלנו 53924. או שנאמר שגם אם שניהם צ״ל בסעודה, מ״מ כיון שרגל שלו הוא מברך. ויל״ע בזה. ואפשר שבנשים שאין מתפללים בתר ציבור גרירין, ראה שו״ת רש״ל פא, הב״ד בא״ז או״ח ל, ב. אבל ד״ז יצדק רק אם כל הציבור התפללו.

בגוף הענין, לכאורה דברי שו״ת יבי״א ה אה״ע ז, ד, שחולק על שו״ת רב פעלים ג אה״ע י, הוא מילתא בטעמא דלא אמרינן עשאו לילה להקל עליו, לדברי הט״ז יו״ד תב, ז. וכ״ה בא״ר לח, ג. ועוד.

אמנם, יש להעיר דכמה רבוותא משמע דס״ל דאמרינן עשאו לילה גם לקולא, ראה שו״ת שבו״י א, ח. אלא שחלקו עליו (ראה שו״ע אדה״ז עא, ב. מחה״ש שם ג). ואפשר שגם לשבו״י הו״ל חומרא, שהרי מחמיר עליו שלא יתפלל מחשש ברכה לבטלה.

גם בתפלין, לכמה דעות אינו מניח אחרי שעשאו לילה. וכ״ד הט״ז עצמו או״ח ל, ז. ועמדו בסתירת הט״ז בכ״מ. וראה שו״ת זרע אמת א, סו שג״ז חומרא שלא להניח בלילה. וכ״ה בפשטות בשו״ת תרוה״ד פסקים קכא. ועוד.

וא״ש דברי חומות ירושלים הובא בפת״ש יו״ד שפח, ב שחולק על א״ר הנ״ל. וכן הקשו, שגם באבלות קולא היא שאם מונה מיום המחרת מתבטל מתפלין. וראה נתיבות החיים ב, ל, אות ז, שהאריך בכ״ז.

ואפשר בדעת שו״ת ר״פ, שגם אמירת ז״ב חומרא, שמחייבו בימי משתה בעוד יום. וכל שנתחייב כבר, ממילא רשאי גם לברך.

ואולי סברי רבנן להשוות להזכרת מעין המאורע, שלענין זה חשיב לילה גם לקולא,ראה הלכות שמחות למהר״ם קיז. ועוד.

וכבר העירו באיזהו מקומן, שגם בשו״ת הב״ח הישנות קיט משמע כרב פעלים ולא כיבי״א. איברא שבב״ח מיירי כשכל הקהל מתפללים ערבית. וא״כ אפ״ל דלאו כל כמיני׳ לאפוקי נפשי׳ מציבורא, ראה כעי״ז בש״ך קצו, יד. וראה שו״ת הרש״ל שם. וכן מצינו כה״ג בכ״מ ליישב דעת המחבר אם מותר בשבותים אחרי קבלת שבת, שבקבלת הציבור חמיר טפי לאשוויי לילה, ראה שו״ת מכתם לדוד יז. א״ר רסא, ח. ובכ״מ.

ומדאתינן להכא, הרי מתוך עיון ברב פעלים מוכח דגם איהו הכי מיירי.

וראה מה שניסה להשיב ע״ד יבי״א בקובץ פעלים לתורה חו׳ לו ע׳ קצג. ודבריו דחוקים למעיין.

והנה ברב פעלים כ״כ רק במקום מנהג, ובמקום מנהג אין אומרים ספק ברכות להקל, משא״כ בדליכא מנהג.

ויש שצירפו הדעה דאזלינן בתר זמן הסעודה, כשהסעודה בלילה, כ״כ בהלכות יום ביום ברכות ד, יז, כט.

#54100