Sechita with Tissues

Question:

My baby put a lot of tissues in the toilet for fun this shabbos. Can I take them out? The toilet is not clogged. I just don’t want to flush it with all those tissues in it.

Is it a sechitah problem taking out the tissues? Can I use the plunger that has a handle? Would that take care of the squeezing problem?

Answer:

You can remove it by using a plunger or by scooping the tissues using a bowl or something similar.

Sources:

ברמ״א שא, מו שבגד השרוי במים אסור לטלטל שמא יבא לידי סחיטה. והכוונה שישכח ויסחטנו בידיים, כפשוט. וכ״כ בשו״ע אדה״ז שם נט. וכשאינו מקפיד על מימיו שאין חשש שיבוא לידי כך, מפורש להיתר, ראה יראים השלם עדר – קלו, א. מרדכי רמז תמב. רמא שם. אדה״ז שם. וכן בנושא ע״י כמה בנ״א. ובמשנ״ב שם קעא, שבמטלניות השרויות תמיד במים אין לחוש שיסחט ומותר לטלטל.

ולכאורה תיקשי, שהרי ממילא נסחט. ומש״כ בתולדות שמואל קליין ג, מ׳ לב מלאכת מלבן – לט, א שכשהגביהו משרייתו אע״פ שהמים מתמצים והולכים אי״ז סחיטה כיון שאינו סוחט בידיים – צע״ג. ונראה שאין לומר כפשוטו שרק בסוחט בידיים ממש. ומפורש כה״ג בספוג שאין בו בית אחיזה שכשאוחז נסחט בין אצבעותיו, כלשון פירש״י שבת קמג, א ד״ה אין. אדה״ז שכ, כג. משנ״ב שם מח. וראה אדה״ז שלה, א. וראה ביהגר״א בלשון הטושו״ע שכ, יט שכתב גזירה שמא יסחוט, שהיא ט״ס. וכה״ק במג״א שם יט. (וראה מש״כ ליישב בא״ר יט. תוס״ש לב. כה״ח צג. וראה בפמ״ג בא״א יט). וצ״ע.

ומש״כ ליישב בארי׳ שאג להגרח״ק שמג, דשאני במטלניות שהיא פס״ר דלא ניח״ל – צע״ג, וכפי שהעיר המהדיר.

ואכן, ראה שש״כ כג, ז, שכתב להיזהר ליקח במקל. אבל פשטות ההלכה להיתר. וטעמא בעי.

ואפשר, דהתם לא נחתי לדין טלטול משום פס״ר, וקאי רק בגזירת שמא יסחוט. ומיירי באופן שאין פס״ר. אלא שדוחק להעמיד הדין דמיירי שאין כולו שרוי במים מרובים, ונרטב קצהו, שהרי שרויים תמיד במים. ומש״כ באיזהו מקומן לפרש, דהיינו שדרכו להיות שרוי תמיד. וכעת אינו – ג״ז דוחק.

גם במשנ״ב שא, קסד, שכתב, אם לא נשרה כולם במ״ר, משמע דס״ל דאל״ה אסור, מחמת שייסחט ממילא. אבל אינו מוכרח לפרש כן. וראה שש״כ טו, יב שפי׳ באו״א משום מראית עין. ובחיי״א כב, ז, כתב אם לא נשרה כולו במים. וראה קובץ אור ישראל כג ע׳ רמא. קול יעקב קאיארנא שבת ע׳ כה.

ולאידך, כ״מ להיתר מזה שיכול ללבוש כליו שנשרו במים. וכן מה שאסור לנער בגד שנשרו עליו גשמים הרבה הוא רק משום מלבן, ורק כשמקפיד לנערו, ולא חשדו לגוף הנגיעה האחיזה בו. וכן לא חששו בטבילת כלים בשבת משום סחיטה, ראה ביצה יח, א. וכן מוכח מדין פקק שבין ב׳ מקואות, בברמב״ם שבת כב, כא, והובא בב״י ובמג״א שכ, כב, שהותר להחזירו למקומו, לפי שאינו מהודק היטב. וכן במוכין שבפי הפך שאסור רק במהודק – שו״ע שם טז. ובמג״א סוסי׳ שב, והובא בשו״ע אדה״ז שם כג, שמותר לקנח ספסל דליכא פס״ר. וראה בלבוש שב, ט להתיר לקנח בקל בסמרטוט לח. אבל ראה א״ר שם כג. א״ז יד. ואדה״ז שם כ לא כתב דקאי בסמרטוט לח.

ולכאורה נראה שבספוג שאני שאא״פ שלא יסחוט רק מחמת שמקנח ולא מחמת גוף הנגיעה. וכ״מ בכ״מ. וראה בפיה״מ לרמב״ם שבת כא, ג, ובמהדורת המאור שם כד. וכ״כ בבני ציון שכ, כא.

אבל פשטות פירש״י שהיא מחמת האחיזה. וכן בפיר״ח שבת שם. מאירי שם. ועוד. וראה גם פי׳ רבינו פרחי׳ שם, דמשמע להדיא שהוא איסור נגיעה. וצ״ל שמש״כ שאין לקנח אורחא דמילתא נקטו שלכן אוחזו בו. וכ״מ קצת גם בלשון אדה״ז. אלא שאינו מוכרח, שיל״פ דקאי על האחיזה בשעת קינוח דוקא. וכן מוכח גם מזה שבבית אחיזה שאני, אף דאכתי מקנח, לפי שאינו אוחז בו באצבעותיו. (ואדרבה, בכ״מ כתבו להוכיח דלא איכפת לן במים שבעת הקינוח, ורק מחמת האחיזה אסרו. וראה בגל׳ אור תורה תשע״ח, לז. שו״ת דברי דוד אזולאי א, ז. אכ״מ). אלא שזה תלוי בהבנת דברי הרמב״ם וראב״ד שבת כב, טו. וראה גם בנה״ש שכ, ט. ושם, דתליא בפלוגתא בין רש״י לראב״ד. ובהבנת שיטת הראב״ד – ראה לבוש שכ, יז. מג״א כב. אדה״ז שם כג. מחה״ש שם יט. ערוה״ש שם לא. וראה חזו״א או״ח נו, ה.

ואפשר, דספוג שאני מבגד, שכיון שספוג רך ביותר, ומלא נקבים, ואין המים נבלעים בחוזק, גם בגוף האחיזה לחוד אא״פ שלא יסחוט, שמצד חומר הספוג באחיזה גופא דוחק וממעך. ובמציאות בנגיעה בספוג יוצא הרבה מים. וכן י״ל בדעת הלבוש שהתיר לקנח בסמרטוט לח.

וי״ל, גם שבבגד נסחט ונבלע שוב. או שהיא רק לחות חצונית. אלא שכ״ז היפך המציאות.

ונראה דקאי בבגדים ומטלניות עבים דליכא פס״ר, ראה בכעי״ז במג״א שכ, יט. אלא שבמג״א לא נתבאר להדיא מאיזה טעם הוא דוקא בספוג.

ועכ״פ, כשברור שייסחט כגון בטישו אין לנו להתיר.

אבל משום מוקצה הז ככשמל״א וניטל לצו״ג ומקומו. וכמפורש בריטב״א שם. פמג שכ בא״א כב. חי׳ חת״ס שבת שם ד״ה ועיין. וגם לפעמים הוא גש״ר.

#52858