Is there a problem to wear the red string from Kever Rochel and why?
Should not be done.
Sources:
בעיקר הסגולה – האריכו בקובץ עץ חיים באבוב גל׳ כד-כח. קובץ אור ישראל מאנסי כסלו תשס״ב. ונדחקו למצוא מקור. ובכל אופן, כמדומה שאין מקור כלל למנהג הרווח כיום אצל רבים, להקיף הקבר בחוט אדום דוקא, ולקושרו על זרועו.
והנה בתוספתא שבת ז, א שהקושר חוט אדום על אצבעו ה״ז מדרכי האמורי. וכ״ה בילקוט שמעוני פ׳ אחרי רמז תקפז. והובא בראשית חכמה דרך ארץ ד, הביאו בדרכ״ת יו״ד קעט, כא. ושם מפורש שקושר על ידו. וכן הועתק בבירת מגדל עוז להיעב״ץ. ועוד.
איברא שבתוספתא שם ח, ד בפלוגתא קאי. ויש שרצו לחלק דקושר על אצבעו חמור טפי. גם ישנן חילוקי גירסאות בתוספתא. ובאיזהו מקומן הגירסא חוט ע״ג אדום. וראה פי׳ חסדי דוד לשם. ואיך שיהי׳, אין הדבר יוצא מידי חשש דרכי האמורי, וראוי לחוש לדבר, ובפרט אם נאמר שאיסורו מן התורה.
ומ״מ כבר כתבו ללמד זכות מכמה טעמי, חדא דקאי רק בקושר על המכה או באצבעו כנ״ל. וגם כיון שכוונתו לתועלת לינצל מעין הרע בלבד. וגם מחמת שהאמוריים הפסיקו להתנהג כך. אלא שגם לדינא קשה לסמוך על סברא זו, ובפרט שאין ברור כלל שכן הוא במציאות. וחזי לאצטרופי הסברא שהובאה בב״י יו״ד קעח, שאין לחוש משום דרכי האמורי אלא לדברים שהוזכרו בגמרא, ושאר הדברים השנויים בתוספתא שם הם דלא כהלכתא, דאם לא כן לא הוה שתיק תלמודא מינייהו. וכ״כ בברכ״י שם בשם זקינו בעל חסל״א. וכבר העירו במה שלא הביא שקדמו בב״י, באותו סגנון ממש. אלא שהסברא אינה מוסכמת כלל ועיקר, ולמעשה רבים מן הפוסקים הביאו דינים מן התוספתא לענין דרכי האמורי ולא דחו אותם לגמרי.
והאריכו בזה בשו״ת ויען דוד ג, נד. רבבות אפרים ח, נא, ג. וראה גם שו״ת בא״מ ח, לו, ג. ויצבור יוסף ד, קיד. ובארוכה ויען שאול ד, או״ח טו. ועוד.
ועכ״ז כמה פוסקים כתבו לעורר שלא לנהוג כן (ראה חכו ממתקים א ע׳ רפא בשם הגרשז״א. סגולות רבותינו ע׳ 135 בשם הגרח״ק. ועוד). וכן נמסר מפי השמועה שרבינו הסתייג ממנהג זה, ויש שמסרו שתלה הדבר בחשש דרכי האמורי – ראה התקשרות גל׳ תתנז.
ובכלל, אין זו דרכנו להישען על סגולות כיוצא באלו. וההולך בתמימות ושם מבטחו בה’ – ילך לבטח דרכו.
וגם אם נמצא צד היתר בעצם ענידת חוט אדום, הרי הצירוף של חוט אדום, קבר רחל, והקשירה על היד, נתחדש כנראה רק בזמן האחרון, וקשה למצוא לו שרש ברור במקורות. ועוד, שכיון שלא מצינו מקור מבוסס למנהג הרווח כיום להקיף קבר בחוט אדום ולקשרו על הזרוע, אין מקום לראות בו סגולה מבוססת או מנהג שראוי להשתדל בקיומו.
וכבר האריכו רבותינו בכמה מקומות, שענין עין הרע אין כוחו שוה בכל אדם, ולא תשלוט אלא במקום שמוצאת לה אחיזה. ולפיכך, כל אשר מסיח דעתו ממנה ואינו נותן לה מקום בלבו, נחלש כוחה עליו ומתמעט ענינה.
ועל כן, הסגולה הבדוקה והנאמנה ביותר היא שלא יהא לבו טרוד בכך, ולא תהא מחשבתו דבוקה בפחדים וחששות. וזו עצה נכונה וקלה, ורבים נושעו בה יותר מבסגולות שונות ומשונות.
ואם יראה האדם כי דאגות ופחדים מקיפים אותו, או שמחשבות של קטרוג ורעה באות עליו, אל יפנה אל החשכה לחפש אחריהן, אלא יפנה אל האור. כי כלל גדול הוא בעבודת ה’, שאין מגרשים את החושך במקלות אלא מוסיפים אור, וככל שירבה האור כך יתמעט החושך מאליו.
ולפיכך ירבה בתורה ובמצוות, בצדקה ובגמילות חסדים, ויעמוד בתפילה לפני קונו בכוונת הלב, כי אלו הם המגינים האמיתיים שנתן הקב”ה לעמו, ובהם יכניע האדם כל קטרוג ויבטל כל דין.
ולענין החוט האדום שנהגו בו מקצת בני אדם, אמת הדבר שאין בדבר טורח או חסרון מרובה, ויש שנחה דעתם בו. מכל מקום, לא ישים אדם בו את מבטחו, ולא יחשוב כי עיקר השמירה תלויה בו, כי אין הסגולות אלא דבר טפל, ועיקר השמירה היא מאת ה’ יתברך, על ידי תורה ומצוות ומעשים טובים.
ועל כן, אין ראוי לעשות מן החוט עיקר ומן התפילה טפל, ולא לדקדק בסגולה ולהתרשל במצוה. אלא יעשה האדם את העיקר עיקר ואת הטפל טפל, וישים מבטחו ביוצר כל, אשר הוא לבדו שומר ישראל, כמאמר הכתוב: “הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל”.
#52248
