האם חייב אדם להקביל פני רבו ברגל בזה”ז (לשאינו נשוי)?
מענה:
נחלקו הפוסקים אם חייב גם בזמן הזה.
מקורות:
ראה הנסמן בלקו״ש לב ע׳ 62 הערה 28.
והנה הובא לדינא ברי״ף ר״ה טז, ב. רא״ש שם א, ד. אגודה ר״ה ו. ראבי״ה סוכה תרלט. פסקי ריא״ז סוכה כז, ב.
וכן הוכיחו מפירש״י סוכה י, וחגיגה ג, ב.
וכ״מ מזח״ב לח, א. ח״ג רסה, ב.
וכ״פ במג״א שא, ז. משנ״ב שם י ובבה״ל שם. שם תקנד, יב.
וראה ערוך לנר סוכה כז, ב. והוכיח מכ״מ בגמרא. וראה שם בטעם שלא הובא בטושו״ע. ודלא כשו״ת נוב״י דלקמן. קבא דקושייתא פא. פרדס יוסף תשא לג, ז. שבט סופר או״ח יז. הנסמן בשד״ח מערכת ח כלל ק.
אבל ראה שו״ת נוב״י או״ח תנינא צד שאינו חייב בזה״ז אבל ראוי ונכון. ושם, שלכן הביא הרמב”ם הא דר’ יצחק שכן דרכו להביא כל הנוהג בזמן המקדש, אבל הטור והש”ע שאינם מעתיקי הגמרא אין דרכם להביא רק מה שהוא ע”פ הדין ובזמננו זה ולכן השמיטו דבר זה שאינו חיוב עתה. והובא בשע״ת תקכט, ב. ובשד״ח שם שהרבה חולקים על הנוב״י.
אבל בכה״ח שא, יח שבהולך ללמוד גם לנוב״י חייב. וראה שו״ת צי״א יז, מא.
ולהעיר מדעת היערות דבש א, יב, דאזיל בתר איפכא, שרק בזה״ז חייב.
וראה אג״ק ב ע׳ רנד.
וראה זה פלא שראיתי למי שכתב שהמצוה נוהגת רק בזמנם שלמדו בע״פ, משא״כ בזמננו שלומדים מספרים וליכא דין רב מובהק והדברים מרפסין איגרא, שהרי לומדים מספרים משך הרבה שנים ואף אחד לא חילק כן. ועוד, שגם בימינו יש הרבה שלומדים בע״פ. ואטו נימא שלאחר כתיבת המשנה אין דין קבלת פני רבו על חלק הגמרא והסברא? אתמהה. גם לא מצינו בשום מקום שנוהג רק ברבו מובהק (אף שכ״מ מסמיכות הדברים ברמב״ם ת״ת ה, ז. ואכ״מ). ועוד להעיר שגם מש״כ שבימינו אין רב מובהק, אינו מוחלט לדינא (ראה שו״ת מהרי״ק ישנות שרש קסט. והוכיח ממה שברמב״ם וטור לא חילקו בדבר. (ואף שברמב״ם הביא גם מה שאינו נוהג בימיו, וכ״כ בעניננו בשו״ת מהרשד״ם חו״מ א – ראה שנות חיים חזן פי׳ פינחס ד״ה ולעניות דעתי קשה (הב׳), דהכא שאני שגם בימות המשיח דינא הכי. ולכאורה תלוי בהשקו״ט בהיתר כתיבת ספרים לעת״ל. ואכ״מ). תרוה״ד ב, רלו, הובא ברמ״א יו״ד רמב, ו. וקאי בדין רבו מובהק דייקא. ראה תרוה״ד שם רלח. ערוה״ש יו״ד רמב, כא. ובכ״מ. ובמופלג בחכמה דינו כרב מובהק, ראה רמ״א יו״ד רמב, ל. רמד, י. ובזמן שלומד לפניו דינו כרבו מובהק בכל אופן, ראה שו״ת דברי מלכיאל ב, עד, ה. ובכמה אחרונים שמי שלמד מרבו רק חומש, ושוב לא למד מרב אחר, דין רבו שלימדו חומש כרבו מובהק). ושו״ר אריכות מזה בשו״ת בית מתתיהו ג, בפתיחה ע׳ 17.
#51193
