קניתי בית והעברתי כבר את הרהיטים. האם מותר לעבור לדור שם בחול המועד?
אסור.
מקורות:
באמת, מתחבט הנני בגדר האיסור שלא לפנות דירתו במועד. ומתי נקרא שפינה דירתו, דהנה זה פשוט שפינוי דירה היינו גם ללא פינוי הכלים, וכדמוכח גם מזה שהוא איסור בפ״ע לפנות כליו, וגם דיניהם חלוקים (שלכמה דעות – גם ליש מתירים לפנות מחצר של אחר לשלו – אסור לפנות כלים לחצר שלו, ראה משנ״ב תקלה, ז במוסגר. ולכאורה כוונתו כשכבר עבר דירה וכעת רוצה לפנות רק בכלים שאינו צריך למועד. ודוחק לומר שמחלק הון לפנות לבית ללפנות לחצרו. וראה ישועו״י שם א. שפ״א מו״ק יג, א. (וראה מש״כ לדחוק בדברי ישועו״י בחוה״מ כהלכתו ע׳ תנא. ומה שדחה במעדני אשר לונצנר חוה״מ עב בשוה״ג). ויש מקילים, ראה שו״ת חקקי לב א, טז. ועכ״פ, שעובר מדירת חמיו לדירתו באמצע החג, נהגו להקל ליקח מזוודות שאינן לצורך המועד, ראה שו״ת בא״מ ז, פה. ושם גם שהאיסור רק בהרבה כלים. והעירו מתל׳ הר״י מפאריש מו״ק יב, א שהאיסור בכלים הכבדים. ועוד היתר מחמת ריבוי בשיעורים, ראה בא״מ שם. או מחמת שיצטרך לחזור לנסוע במיוחד עבורם).
וראי׳ שאיסור פינוי דירה הוא ענין בפ״ע, לא רק מל׳ השו״ע לא לפנות דירתו ולא כליו, וכן בשאר הפוסקים, אלא גם מהב״י שכתב על הטור שבכלל אין מפנין הוא ״בין פינוי דירה בין פינוי כלים״.
ובפרט לביהגר״א שלמד שאיסור פינוי דירה הוא משום הבאת כלים מבית האומן ולא משום אין מפנין. [אלא שגם לב״י ילפינן משם, שהרי כתב בההיתר לצורך המועד מדין הבאת כלים מבית האומן. וצ״ע, דלא שוו בדינייהו, שהבאת כלים אסור גם שלא דרך רה״ר, וגם הוא משום מראית עין, משא״כ פינוי הוא משום טירחא ורק ברה״ר. אלא שי״מ גם הבאת כלים משום טירחא. ויתר על כן, ברש״י פסחים נה, ב, דקאי בביתו שרחוק מבית האומן. וכ״ה ברש״י כת״י מו״ק יג, א. ובכמה ראשונים הובאו ב׳ האופנים. וצ״ע שבפסחים נה, ב נזכר גם כוס כדוגמא, דליכא טירחא].
והנה, ח״א שליט״א ר״ל שפינוי דירה היינו רק עם מטתו, אבל לא עם שאר כליו. ולא מצאתי ראי׳ והוכחה לסברא זו. אלא שלכאורה הסברא מוכרחת, שהרי כל עיקר האיסור משום טירחא יתרה, ואיזה טירחא יש בעובר דירה ללא כלים. ועדיין קשה לחדש ללא מקור.
וראיתי שבערוה״ש שם, ג, וכן שם ד, נקט הלשון לפנות ״סחורתו וכליו״. ואיכא לפרושי, שגם בפינוי דירה היינו עם כלי דירתו, אלא שיש איסור נוסף בנוגע לסחורתו. וקשה לחדש כך מעצמנו.
ולכאורה האיסור להסיע ממונו מעיר לעיר ברמ״א שם א – ענין אחר הוא, ונלמד במכ״ש, ובשו״ע נזכר בסימן בפ״ע, או״ח תקלח, ג. וכאן המדובר גם בכליו בכלל. אבל להעיר ממשנ״ב תקלח, יג.
ומכיון שכן, הכי נאמר שאסור לעבור לדירת הוריו לימים האחרונים של חג. וזו לא שמענו.
ולכאורה אפ״ל שהאיסור רק כשיש גדר הוצאה, ונצטרך לומר שמפנה דירתו מיירי בכלי מטתו וכדומה, ראה בלשון חיי״א קיד, א שתלה הדבר בהוצאה. ויל״ד בקל, ובפרט אם נאמר דקאי התם רק על פינוי כלים. וראה שו״ת התעוררות תשובה ב, ה שהאיסור גם כשאין הוצאה או טלטול רק משום טירחה. וצ״ע.
ועוד ראי׳ שהאיסור גם בעובר דירה ללא כלים, מדברי מרדכי ישן, הביאו ב״י כאן, שאסור אפילו לצאת ממקום למקום כמו שאין יוצאים מדירה לדירה. ואם נאמר שהאיסור רק במפנה כליו ג״כ, איך דומים זל״ז. ואף לדידן דקייל״ן להקל לנסוע מעיר לעיר, היינו בגוף הנסיעה, אבל בקובע דירתו שם, אסור. וכמשמעות הערוה״ש שזהו יסוד האיסור, מה שעוקר דירתו.
גם לכל אורך דברי הערוה״ש מוכח שב׳ גדרים הם, פינוי דירה ופינוי כלים, ועד שנוקט סברא לאסור פינוי דירה מבית לבית באותה לחצר, דלא כמשמעות כל הפוסקים, ושרק פינוי כלים שרי בכה״ג.
ולכאורה אפ״ל בפשטות, שהאיסור רק בעוקר דירתו בקביעות. וראה גם לשון ערוה״ש תקלה, א: ופירושא ד”אין מפנין” היינו לעקור דירתו ממקום זה למקום זה.
ומ״מ אין דעתי מתיישבת בזה, שמסתבר שאם עוקר דירתו למשך שנה או כמה שנים אף שדעתו לחזור – ג״ז בכלל.
וא״כ הדרא קושיא לדוכתה, מהו השיעור והגדר בזה.
שוב נמלכתי, שלכאורה אפ״ל כל האיסור כל׳ המשנה והפוסקים מה שמפנה דירתו, ופינוי היינו שעוזב ומרוקן הדירה הקודמת, ולא גוף היציאה מדירה לדירה, שאין האיסור בהגעה לדירה הבאה, אלא בעזיבת הקודמת. ולכן, אף אם נאמר האיסור גם ללא כליו, מיירי רק בעוזבו לצמיתות, שנתפנה הבית מיושביו, והוא רק באין דעתו לחזור כלל. אלא במרדכי הוסיף גם גוף היציאה. ואף שגדרי האיסור תלויים באופן המעבר דרך רה״ר או חצר, מ״מ כל האיסור עזיבת הדירה לצמיתות. וא״ש שמותר לעבור דירה להוריו ודעתו לחזור.
עוד צל״ע שלכאורה הכל תלוי בטירחא (כמבואר בנמוק״י מו״ק ו, ב בדפי הרי״ף, והביאו במשנ״ב שם א), ומה״ט מותר מבית לבית באותו חצר, דליכא טירחא כולי האי, וגם הוא בצינעא. ואטו בעובר דירה ללא כלים איכא טירחא מרובה.
ועוד יוקשה, שמדוע לא נאמר שהוא ענין שבמציאות בהתאם למידת הטירחא, שיש שמפנה למקום אחר לגמרי, וליכא טירחא (בפרט כשהוא ללא כליו), ויש שעובר מחדר לחדר באותו בית ואיכא טירחא מרובה, בהתאם לכמות החפצים.
וכן יוקשה עד״ז גם להטעם שהוא משום דמיחזי עובדין דחול, ראה ריטב״א מו״ק יג, א.
אמנם במג״א ב כתב, שלפעמים יש להתיר לפי ראות עיני המורה. ובערוה״ש ד הוסיף, שכלל דינים אלו תלוי בראות עיני המורה, וכל מורה על מקומו יבין הענין אם להתיר או לאסור. אבל מפשטות הרצאת דבריהם לא נראה דמיירי שהמורה ישער בכל פעם מידת הטירחא, אלא מידת ההכרח לפנות, ראה שם.
[גם צל״ע איפוא מצינו איסור בטירחא גדולה רק בפרהסיא. גם צ״ע שבמשנ״ב ה כתב, בדין מבית לבית באותו חצר, דליכא טירחא והוא בצינעא (כ״ה בריטב״א: דליכא טירחא ולא פרהסיא). ומדוע נזקק לב׳ טעמים דלכאו׳ אי ליכא טירחא לישתרי גם בפרהסיא.
ואפשר דאיכא טירחא אבל ״ליכא טירחא כולי האי״ (ל׳ נמוק״י שם ור״י מלוניל מו״ק יג, א. וכן העתיק במשנ״ב. אבל בריטב״א כתב רק דליכא טירחא. ובנמוק״י חילק הדבר לתרי בבי, שבד״ה אבל כתב הטעם דליכא טירחא כולי האי, ובד״ה סיפא, דבצינעא הוא. וצ״ב).
וגם אפשר שהם ב׳ טעמים וכאו״א לחוד סגי. וברש״י כת״י ד״ה מפנין, וריב״ב על הרי״ף וכן בפי׳ מס׳ משקין נזכר רק הטעם דבצינעא.
ואפשר שתלוי זב״ז, שכיון דליכא טירחא כולי האי ממילא לא אוושא מילתא. ולא נהירא.
גם צ״ע מה שכתב במרדכי ישן להכניס דרך חצרות הרבה כשאינו הולך דרך רה״ר, דהא סו״ס איכא טירחא. ואיהו כתב שהאיסור משום טירחא ולכן אסור גם בצינעא.
ועכ״פ, מוכרח שגדר דין זה שאני משאר דיני מועד, שבכלל עקורות הן ואין למדות זו מזו].
ויש לציין שראינו מורים לחומרא שלא לפנות גם באותו בית גופא משום טירחא, אף שמדינא נזכר להיתר, שכן שמענו בשם הגריש״א ושבה״ל שאסור לאחסן כלי הפסח בחוה״מ. והשאלה כאן איפכא להקל כשאין כ״כ טירחא.
ושאלתי לגדולים וטובים ופותר אין לי.
#38309
