Putting on a Tallis just for Birchas Kohanim

 

Question:

If I am in a Shul where the Kohanim Duchan but I do not have a Tallis on, should I put one on just for Birchas Kohanim? That happened to me this morning, and I put it on without a blessing, because I was not putting on for the sake of the Mitzvah.

 

Answer:

It depends, if you are a Kohen or not.

The Kohen must wear a Tallis. Although it is not critical to Birchas Kohanim, and is purely a matter of Minhag, this has become an established custom all over and it is considered Kavod Hatzibur to do so. Moreover, if a Kohen does not do so, it will cause undue attention towards him which is not acceptable. Therefore, a Kohen should not ascend to Duchan without a Tallis.

However, the audience need not wear a Tallis. Although there is a custom to do do, it is purely for the sake of covering their face, and any other means of covering their face or looking in a different direction is sufficient. This is particularly true in places where the custom is that the Kohanim have their hands covered under the Tallis, as is the common custom.

Thus, if you are not a Kohen, since you really do not need a Tallis for Birchas Kohanim, it is recommended you do not put on a Tallis to avoid a Shaalah of Bracha.

If you are a Kohen, the preferred option here would be to borrow someone else’s Tallis for this purpose, with the intention not to be Yotze the Mitzvah rather for just Kavod Hatzibur. In this case, you do not have to make a Bracha. It is advisable that you specifically have in mind not to acquire the Tallis.

If you will be using your own Tallis, then you would have to make a Bracha. Since this is Halachically questionable, it is best, as mentioned, to borrow someone else’s Tallis. Alternatively, if you wish you can have in mind specifically to put it on for the actual Mitzvah and not only for Kavod Hatzibur, wrap yourself properly, make a bracha and remain dressed with the Tallis after Birchas Kohanim for some time. If this practically possible, this is preferable. However, the ability to make a Bracha on your Tallis depends also on other factors: whether you have already recited a Bracha on this Tallis that day, what you had in mind when you removed it and how much time elapsed since then.

 

Sources:

ברמ״א או״ח קכח, כג, שנהגו הכהנים לשלשל הטלית על פניהם. וכן נהגו בכל תפוצות ישראל. וגם משום כבוד הציבור נגעו בה. ונזכר גם בפסקי תוספות מנחות קסא. הובא במג״א יד, ו ובשו״ע אדה״ז שם בקו״א ג. הרוקח שבת אות קא. שבה״ל מהדורת מירסקי ע׳ 84. שו״ע אדה״ז יד, ח.

וראה בשו”ת אור לציון ב, רצה. תשוה״נ ב, קז. שבט הקהתי א, עט. עלינו לשבח ב ע׳ תקפה. וראה אג״ק כ״ק אדמו״ר שליט״א יב ס״ע תמה.

ובנוגע להציבור – נזכר בד״מ קכח, טו. שו״ע אדה״ז שם לו. משנ״ב שם מב. וראה שם קטו. כה״ח שם קמב. וראה סידור יעב״ץ דיני נ״כ יז. וראה גם לקו״ד ע׳ 59. סה״ש קיץ ת״ש ע׳ 75. היום יום ט״ו תשרי. רשימות חו׳ קיד. קפז. אג״ק א ע׳ כח. וראה  אדרת תפארת ה, ד.

בנוגע לידי הכהנים – ראה שו״ע אדה״ז שם. אג״ק שם ע׳ כט. וראה השקו״ט בטעם שאינו חוצץ (כנזכר בשו״ע אדה״ז שם) בקובץ העו״ב גל׳ תתקכט. שם תתקלב.

ומעתה, לדין טלית שאולה: הנה בשו״ע אדה״ז יד, ח שהשואל טלית מצוייצת לעלות לדוכן, תלוי אם המשאיל יודע שלובשו לשם מצות ציצית א״כ אדעתא דהכי השאילו שיקיים מצות ציצית וכאילו נתנה לו במתנה ע״מ להחזיר ומברך עליו כאילו היתה שלו ממש. אבל אם   בדעת המשאיל שאינו לובשה לשם מצות ציצית אלא מפני כבוד הציבור א״צ השואל לברך עלי׳ (אבל אם ירצה לברך הרשות בידו, כבטלית שאולה בכלל, וכמו נשים המברכות על מעשהזמ״ג).

ומוכח לכאו׳, שבטלית שלו ודאי מברך גם בלובש מפני כבוד הציבור. אמנם, בשיחת ז׳ אד״ש תשי״א (מוגה, ההגהות נדפסו עתה בתשורה בעגון שוסטערמאן י״ד סיון תשפ״ב), שכ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע לבש טלית שלו לסנדקאות וללא ברכה. ואף שהי׳ יכול להתעטף בטלית שאולה שאין מברכים עלי׳, התעטף בטלית שלו להורות שא״צ לברך, גם אחרי שיעור הפסק. והנה, אי מן הדא איכא למשמע מינה שבלובש מפני כבוד הציבור   א״צ לברך גם בשלו. ואכן מצינו כמה פוסקים דס״ל הכי (ראה באה״ט יח, ד. שע״א י, ח ובפתחי שערים שם, הובאו במשנ״ב   בבה״ל יד ד״ה שאלה. וראה משנ״ב יח, ה. שם ס בבה״ל ד״ה וי״א. וצע״ק במש״כ שם תקפא, ז. וי״ל. וראה בסו״ד כאן. וראה גם שו״ת השואל ומשיב שבסו״ס עבודת היום ד (צב, ב) ונדפס גם בשו״ת בשו״ת שו״מ ז, יו״ד מט. וראה גם פסקי ר׳ יוסף שאול או״ח י. שו״ת אבני צדק פב. אבל ראה קצוה״ש ז, בבדה״ש כח. שיח הלכה שטרנפלד יח, יא. ובלא״ה צ״ע דמ״ש ממלבושים שהם רק לכבוד – ראה ד״מ יב, ו. וכן בלובש להעביר המכס. ובבה״ל יד שם רמז לזה קצת. ויתכן בכוונתו דס״ל דעדיף מלהעביר המכס. וצ״ב. וראה גוו״ר או״ח כלל א סי’ כה, הובא בשע״ת, לענין חופה שכתב לפטור, ולענין סנדק – מחייב. וה״ט דס״ל שבחופה הוא רק להגן, משא״כ בסנדק שהוא מפני  הכבוד. וראה שו״ת לב חיים א, צ. פתה״ד א, ט, ג. וראה שד״ח מערכת ברכות א, ט. וראה מש״כ בבה״ל יד ד״ה אם הי׳ דעתו). אבל סתימת כל הפוסקים, ואדה״ז בכללם, שגם בכה״ג בטלית שלו חייב (ראה ט״ז יג, ג. שם  תקפא, ב. קש״ע ט, יא. בה״ל ח, יד ד״ה אם הי׳ דעתו. ועוד). וכדמוכח גם מדין טלית הקהל שלובש מפני הכבוד – ראה א״ר יד, ו. שמן המאור שם. קש״ע שם. משנ״ב יד, יא. ועוד. והרי ה״ט שבשיודע המשאיל שלובשו לשם מצות ציצית מברך כיון שהיא כאילו היתה שלו, ואף שבפועל הוא רק מפני   הכבוד מברך מחמת דעת המשאיל. ועד כאן לא אמרו אלא שמותר  להתעטף  בלילה כשמתעטף מחמת הכבוד (ראה שו״ע אדה״ז יח, ד. ובבאה״ט שם הועתקו ד׳ הלחם חמודות עהרא״ש (ולפנינו נדפס בשם דברי חמודות) שלא בדיוק – ראה מאסף לכל המחנות יח, יט. קצוה״ש שם. וראה קובץ מבית לוי ו ע׳ נח. אמנם בשו״ע אדה״ז משמע קצת דבכל גוונא הוא רק מפני הכבוד). ואולי י״ל דס״ל כעין סברת הפוסקים הנז׳, אבל בשינוי, שבלובש מפני הכבוד, וכבר לבש בתפלה  לשם מצות ציצית אינו מברך, ראה עד״ז בשו״ת שואל ומשיב שם. ויומתק לפמש״כ בד״ח עהרא״ש סג, במה שמברכים על ציצית שלנו אף שאינו עשוי להגן מפני הקור וחום, ורק לשם מצות ציצית – כיון שכל עצמו לא נעשה רק בכדי  שיקיימו מצות ציצית. והניחא כשרוצה לקיים מצות ציצית, משא״כ כשכבר לבש וקיים המצוה. ועצ״ב. וראה גם מו״ק שר״ל שבציצית כשבירך פ״א אינו מברך עוד אם ט״ק עליו.

אמנם, ברשימות חו׳ סה, תורת מנחם רשימת היומן ע׳ ריז, מפורש שכיון בשעת הלבישה בשחרית להוציא גם הלבישה שלאחמ״כ. וכ״ה גם ביחידות שנד׳ בהיכל מנחם ג ע׳ רמה. (וברשימת היומן שם ע׳ שסט – ללא הסברה) ועדיין סבור הייתי לומר, את״ל שלא נפלה טעות בר״ד משיחה הנ״ל, (אבל ראה לעיל שהשיחה הוגהה) דהא והא איתנהו בה, ושלרווחא דמילתא התכוון גם בבוקר. וארווחנא במקצת ליישב הקושיא דמאי אהני הברכה בבוקר כשהוא אחרי שיעור הפסק – וכפה״נ לזו הכוונה במש״כ ברשימות שם שצ״ע בסידור סוף הל׳ ציצית – דאה״נ מעיקרא דמילתא א״צ לברך, והוא רק לרווחא דמילתא. ודוחק. ועצ״ב התועלת בזה כשהוא אחרי שיעור הפסק. ויש שפי׳ שבמתכוון בעת  הלבישה עדיף טפי. וג״ז צ״ב. ולא מצינו מקור לסברא זו. וי״ל בסגנון אחר, שבמתכוון לפטור בברכה שאני מדעתו עליו ללובשו שוב, וכה״ג אשכחן טובא בכמה דוכתי שבמתכוון לפטור עדיף מברכה בדרך גרירה. ולא גרע ממה שיכול לפטור גם בגדים אחרים בברכת  ציצית, אף שיש כאן לבישה חדשה, וה״ט דלא אתינן עלה מטעם הפסק בלבישה, כ״א שהברכה פוטרתה מלכתחילה. והה״נ באותו בגד גופא לאחר זמן.

ובשערי תפלה ומנהג אשכנזי יא (וראה שם קא בסופו) נטה קו, וחידש לפי דרכו, שסנדקאות שאני שיש חובת לבישת טלית  ממנהגא, עיי״ש בדבריו המחודשים. ועוד, שלפי פירושו, העיקר חסר מן הספר ברשימות הנ״ל.

 וראה מה שנדחק ליישב באו״א בסידור רבינו הזקן עם ציונים והערות במילואים ח, ב (ע׳ תרסז). ועיי״ש שהרגיש בדבר, שסברותיו אינן עולות בקנה אחד עם דעת אדה״ז. אבל להנ״ל שהוא רק לרווחא דמילתא, י״ל שלענין זה צירף גם שאר הדעות. ועוד להעיר, דחזי לאצטרופי, שכיון שלובש רק על הכתפיים פטור מברכה לשי׳ הגאונים – ראה שו״ע אדה״ז ח, ה. אלא דלא קייל״ן הכי – ראה שם. וילה״ע מסברת השע״א שם, שמתו״ד נראה, שבלובש רק על הכתפיים בדרך עראי ודעתו להסירו מיד ורק מחמת הכבוד – לא קרינן בי׳ אשר תכסה, ואין בו סרך מצות ציצית, ואינו מברך. וראה גם פסקי רי״ש שם בהערת המו״ל.

ועצ״ב, במה שלא רצה להשתמש בטלית שאולה. ואם כי מצינו בכ״מ שיר״ש יתרחק מטלית שאולה מחשש ברכה (ראה רש״ל הובא  בט״ז יד, ד. שם ה. בא״ח לך לך ה. וראה ביתו נאוה קודש אלול ע׳ קעא. ובסידור אדה״ז כ׳ שיבקש ממנו  במתנה עמ״ל מהיות טוב וכו׳. וראה גם משנ״ב יד, יא) – היינו להיפך שעדיף לברך על שלו, ולא כבכה״ג, שבלא״ה אינו מברך. ובשיחה הנ״ל משמע שבכוונה השתמש בשלו להורות שא״צ שאולה. ועצ״ב.

והנה, בענין זה כשיש מקום ספק, מצינו שבד״כ עדיף שיקח טלית שאולה ויכוון שאינו רוצה לקנות – ראה משנ״ב יד, יא בשם דה״ח. כה״ח שם יד.וה״ט, שי״א דל״א אדעתא דהכי השאילו וממילא א״י לברך (ראה ט״ז  שם). וגם לא ס״ל שאפשר לברך על טלית שאולה אם ירצה, כבמ״ע שהזמ״ג. ועכ״פ לכתחילה חוששים לכך.

אבל עדיין לא יצאנו יד״ח לגמרי, שלאידך, דעת הרא״ש הל׳ ציצית סוסי׳ א וב, שבשואל טלית מצוייצת עדיף מטלית שאולה וחייב לברך בכל גוונא. (משא״כ ברא״ש חולין ח, כו שכתב הטעם דאדעתא דהכי השאילו, שטעם זה נפסק להלכה – ראה בארוכה בקו״א לשו״ע אדה״ז יד, ג.  וראה דובר שלום לוין יד, ו. דברי חכמים ציצית צינויורט יט). ולפ״ז צ״ב מדוע העדיפו ללבוש טלית שאולה במקום ספק ברכה, בכדי שלא לברך – דבהכי איכא עקולי ופשורי, שלרא״ש חייב לברך בלא״ה, וטפי עדיף טלית שלו ויכוון ללובשה לקיים מצות  ציצית ויברך. ובפשטות י״ל וליישב באוקימתא, דמיירי שאין לו טלית שלו (או כשכבר בירך על שלו ויש חשש ברכה וספק שיעור הפסק והיסח הדעת, וכיו״ב). ועדיין לא נתיישב כל צרכו, דטפי ניחא שיבקש מחבירו במתנה עמ״ל, שבכה״ג אין שום חשש, ויכול לברך לד״ה, וכמ״ש אדה״ז בסידור (כנ״ל. אבל שם קאי להיפך כשרוצה לברך על טלית שאולה). ודוחק ליישב, שהרבה אינם יודעים להקנות במתנה עמ״ל (ראה מג״א תרנח, יב. ועוד. אבל להעיר שבשו״ע אדה״ז תרמט, כא בסופו השמיט ד״ז, וכתב באו״א). אלא שבלובש מפני הכבוד, דבהכי מיירי שם בדה״ח, בכדי לצאת בשלימות, צריך גם לכוון בהדיא שלובש לשם מצות ציצית. וכן מוכח מד״ח הנ״ל.  וכ״ה בבה״ל שם בשם השע״א. ואולי צריך שישאירנו קצת זמן אחרי העלי׳ לתורה. וכן ראיתי למקצת חכמים שכתבו כן. וראה גם פסקי רי״ש שם. (וראה לעיל אצלנו באתרא דרב סימן א׳תתע,  שקו״ט בשיעור זמן לקיים מצות לבישה). ועיי״ש בבה״ל בשם שע״א, שחידש שא״צ לעמוד בעטיפת ראשו בשיעור הילוך ד״א. וצ״ב. וראה ברכת יו״ט פישר ה. ועכ״פ לעניננו,  יתכן שבממהר לעלות לתורה ושואל טלית של חבירו מפני הכבוד ל״ש כ״כ במציאות להתנות שיהא מעמ״ל וגם להתעטף וכו׳ מחמת המהירות, ואמטו להכי העדיפו באופן הראשון.

ועוד מעלה במכוון להדיא לשם מצות ציצית, עפמש״כ לחדש במשנ״ב ס בבה״ל ד״ה וי״א, שבלובש ללא כוונה עובר על מ״ע דציצית. ואכ״מ.

ועוד ילה״ע שבטלית שאולה, אף שלמעשה מחמת הספק אינו מברך, הרי לרא״ש בהל׳ ציצית, יש בידו עשיית המצוה ללא ברכה, ואין לנו לעשות כן, וע״ד ערום לא יתרום. וגם להלכה שאינו מקיים מצות ציצית בשאולה, הרי אם בידו לעשות באופן שיקיים מצות ציצית – בטלית שלו – מפקיע א״ע בידים מחיוב המצוה, וה״ז כעין טצדקי למיפטר נפשך מציצית.

ומעתה, ניהדר אנפין לעניננו, למנהג כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע, שנמצינו למדים שגם בטלית שאולה לא נפטרנו מכל ספק. ולאידך, כשיש ספק בברכה (מחמת הלבישה מפני הכבוד) עדיף לקיים המצוה בשלו ולכוון שהברכה בבוקר תפטור. ומה שלא בירך לכתחילה על שלו ויכוון לשם מצות ציצית, כנ״ל – אולי חשש גם להשיטות שאי״ז הפסק גמור. או״י דאיכא חששא פורתא, שבאופן שכבר לבש בבוקר לשם מצוה, ובמציאות לובש כעת מפני הכבוד, שמא אין הכוונה לשם מצות ציצית אמיתית, וע״ד הערמה. ואכן הכי נהוג בפועל, כשלובשים טלית הקהל מפני הכבוד, בעלי׳ לתורה וכיו״ב שאינו מברך, אף שבאמת ה״ה כשלו ממש, ומדינא צריך לברך, וגם אם נחשוש להפוטרים גם בשלו כשלובש מפני הכבוד, הרי יכול לכוון בהדיא לשם מצות ציצית. ואולי דלא ניחא לן בהכי מחמת חשש הנז׳. ואולי בסנדקאות גרע טפי, שהוא לכבוד בעלמא, אבל בעובר לפני התיבה הרי הכוונה להיות מעוטף בציצית מחמת כבוד השכינה – ראה ט״ז תקפא שם. ודוחק. וצל״ע כעת.

[ולענין טלית הקהל – ראה בה״ל שם. שו״ת הר צבי א, יז. הליכות שלמה ג, יב. משנ״ה ט, רלד. רבבות אפרים א, כא. ד, יד. מנהג ישראל תורה יד, א. ואכ״מ].

 

 

#2512