האם יש בעי’ לומר מי שברך לבעל המפטיר אחרי מפטיר מצד הפסק בין המפטיר להפטרה?
מותר אם יש בזה צורך, ובפרט שהוא לצרכי הוצאת ביהכ״נ. וכן המנהג. ואין לשנות המנהג.
מקורות:
ראה כאן:
When the one receiving Maftir has to Bentch Hagomel, when exactly should he do so?
וראה שו״ת שיח יצחק ב, לז. ושם דן מחמת ההפסק בין גלילה להפטרה. וטעם ההיתר מחמת שפוסקים צדקה.
וראה שו״ת ודרשת וחקרת ו או״ח יב, ה לענין מי שבירך לחולה. וכת״ש שלא מצא שאסור להפסיק. ומה נאמר ומה נדבר, והרי הדברים מפורשים, כנזכר אצלנו שם.
ועכצ״ל, דשאני מי שבירך שיש בזה צורך. ואף דלכאו׳ קדיש עדיף מינה, אולי י״ל דקדיש ה״ז הפסק גמור שנראה כסליק ענינא. ועוד והוא העיקר, שכל שאין דרך להפסיק נקרא הפסק – ראה שם אצלנו בארוכה.
ולהעיר ממנהג ק״ק בית א-ל שלא נהגו להפסיק במי שבירך כלל, גם בין גברא לגברא, ראה קונטרס היחיאלי בית השם י, ד ואילך. כה״ח רפד, לח. ועכ״ז הפסיקו לפיוטים וכו׳ לחתן וכדומה – ראה כתר ש״ט גאגין ג ע׳ 340. אבל שם הבאנו מכ״מ שלא להפסיק בפיוטים לחתן בין קריאת המפטיר בס״ת להפטרה. ויש לחלק.
ול״ד למש״כ הפמ״ג רפד בא״א ז, וכן שם רפח במ״ז ה, במה שנשתרבב המנהג שהחזן לוקח ס״ת אחר אשרי ואומר מי שבירך לחולה בין אשרי לקדיש ומפסיק הרבה, וראה שע״א י, מד ובפתחי שערים שם (ובברכ״י שם טו התיר מחמת הפסוקים שאומרים אחרי אשרי. אבל ראה פמ״ג רצב בא״א ב) – דהתם אינו צורך מקומו שיהא דוקא בין אשרי לקדיש, וגם הפסק בין אשרי לקדיש חמור טפי. וראה גם מג״א שם. וכדמוכח מזה שמי שבירך לבה״ב עושים אז – ראה לבוש תצב, א והפמ״ג בעצמו הביאו שם בא״א ג. וצ״ל שמי שבירך לבה״ב שאני שצורך מצוה היא, וקנה שביתתו שם. וראה כעי״ז שו״ת מהרם שיק או״ח קכו במה שמלין ביו״כ אחרי אשרי. (ובשו״ע אדה״ז תרכא, ג הביא ב׳ הדעות בנוגע מילה). ועוד יש לחלק בפשיטות, שבמי שבירך לחלים דנפישי קצירי ומריעי הוו הפסק טובא. וראה ערך שי תצב, ע״ד הדרוש, בטעם שבמי שבירך לבה״ב צ״ל אחרי יהללו דוקא.
(והנה בלבוש הוא אחר אשרי קודם יהללו. ולפלא שבשע״א י, מו, שינה וכתב אחרי יהללו. ובשערי רחמים שם נט אכן כתב לאומרו קודם אשרי).
והנה, בשע״א ט, ט מפורש שאומרים מי שבירך אחרי מפטיר. וראה גם דברי קהלת בלק תקע״ח – ע׳ 81. ובכ״מ שם. ועל כרחך שג״ז בגדר צורך, אף שבאמת אין צורך לעשות אחרי מפטיר ולפני הפטרה, ואפשר לעשות לפני מפטיר בנוסח ״בעבור שיעלה״ (כמנהג כ״מ במי שבירך להגבה גלילה), או בנוסח ״בעבור שעלה״ (וכבשע״א י, יט בנוגע להגבה גלילה. ומתפרש שעלה לבימה בשביל התורה), ואפשר גם אחרי ההפטרה (וכנראה לא נהגו כך מחמת שעיקר הענין כשהס״ת נמצא לפניו על הבימה – ראה גם דברי קהלת במשלי שלמה לחוברת החמישית כה, ע׳ 198. או כשס״ת בידו – כבפמ״ג שם. שע״א י, מו. ועוד. וראה מקו״ח תצא בקיצור הלכות. וכן נהגו ביקום פורקן. וכ״ה בכ״מ).
#26549
