Are Heated Mikvah Floors a Problem on Shabbos?

 

Question:

According to the ויש אומרים the Alter Rebbe brings in שכו:ד, washing hands and then placing them near something warm is not allowed on Shabbos (if they are still wet).

Would this apply to a heated floor in a mikvah as some mikvahs have (for example Mikvah Meir)? If so, how should one use such a mikvah? Would I need to be careful to dry off before stepping on the heated floor? Would I need to be careful not to step in the water on the floor after drying off? If not why not?

 

Answer:

This isn’t a problem.

 

Sources:

פשוט, שהרי אין כאן כוונה להתחמם. ובמכ״ש מזה שהתירו גוף הטבילה ולא גזרו על גזירת מרחצאות. והה״נ בהליכה לפי תומו על הרצפה. ‏ולא מסתבר כלל שהתירו הטבילה, ואסרו ההליכה מהמקוה. והגע בעצמך, הרי לכמה דעות, וכדלהלן, אסור גם אם אחרי שמשתטף בצונן מתחמם גופו מחום וזיעת המרחץ. ונמצאת אומר שמותר לטבול,  אבל ביציאה כשהוא מתחמם מחום המרחץ ובור הטבילה כבר יהי׳ אסור. יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא.

ול״ד כלל להאיסור לישב להתחמם כנגד המדורה – שטעם האיסור ״דדומה כרוחץ במים חמים ויבא להחם חמין לרחוץ״, כמ״ש בתוס׳ שבת מ, ב בשם הריב״א. וכ״ה בריטב״א שם – ״שהרואה מים שעל גופו פושרין סובר שרחץ בחמין [כצ״ל, ולא בצונן כבנדפס]. ובר״ן שם – ״שנראה כאילו רוחץ בשבת״. וכ״ה בחי׳ הר״ן וברשב״א שם. ועד״ז בחי׳ הריטב״א החדשים. והיינו שמשום מראית העין נקטו בה, או חשש שיבוא לרחוץ אח״כ בחמין.

וגם בל׳ הרמב״ם שבת כב, ג ובשו״ע שכו, ד ״נמצא כרוחץ בחמין״. וכן העתיק אדה״ז – ה״ט שאי״ז רחיצה ממש, אלא שדומה לרחיצה. וראה מג״א שם ה. וגם בדעת י״א שאסרו רק רחיצת ידיו ה״ז רק ״כרוחץ״. וצ״ל, שאף שאין כוונתו לרחוץ רק להתחמם – וראה בבני יהודה ב (ה, ד) שהעיר מדין פס״ר בדרבנן, אסרוהו מחמת הדמיון לרחיצה, שהרי כוונתו להנאת גופו. וכן מוכח בכמה ראשונים שיסוד האיסור מחמת שנראה כך. וכ״ז ל״ש בנדוננו.

וכן מוכח מד׳ הנוב״י או״ח תנינא כד דס״ל להיתר בפושרין, ושאני המשתטף בצונן ומתחמם כנגד המדורה, שמפשיר מים שעליו, שאסור בפושרין, לפי שיושב ומתחמם. ונתקשה בטעמו בשו״ת אג״מ או״ח א, קכו. ולכאורה כוונתו דעביד מעשה וחמיר טפי. וי״ל שהוא קצת כדרך רחיצה. ואו״י שכשהוא כנגד המדורה נראה כאילו חמים הם. ויש שהסבירו עפ״ד מהר״ם שבת מ, ב בדעת רש״י שהפשרו במקום הראוי לבישול זהו בישולו, ושאני פושרין סתם מכנגד המדורה שהוא מקום הראוי לבישול, וראוי לבישול. וכ״מ דעת אדה״ז במהדו״ב לסי׳ רנט ד״ה והנה הרמב״ן, דס״ל להיתר בפושרין מע״ש. ועכצ״ל לחלק כנ״ל. ולהעיר של׳ הרמב״ם ״שמפשיר מים שעליו״, ול״כ ״שנפשרו מים שעליו״.

ובהגהות רעק״א שכו למג״א ב – דבלא נעשה מעשה בשבת כלל מותר. ולדבריו צ״ל דמתחמם כנגד המדורה חשיב מעשה, שעוסק בחימום גופו.  וכן י״ל במה שאסרו להניח כלי על בטנו. וראה בשפ״א שבת מ, ב ד״ה ת״ר, לפי שעושה בשביל רפואתו, וכעושה ע״י כלי ניכר שכוונתו לשם כך.

וא״צ לאפושי פלוגתא בענין זה, ולכל הדעות האיסור רק ביושב ומתחמם. ואף שכתב המג״א למיסבר איפכא שכנגד המדורה קיל טפי מרחיצה, אינו סותר לסברא הנ״ל.

ומש״כ במנחת שבת פו, ג לאסור בנשתטף בצונן ונתחממו מחום המרחץ, וכן בבה״ל רס ד״ה בחמין מ״פ מחמת שהזיע מחוץ המרחץ והבל הזיעה חיממה המים – גם שם הרי כוונתו לחמם מים צוננים שעליו. ובשם חדש, הובא בשביה״ש מבשל קכו, כתב להתיר בהנ״ל.

והדברים דומים למי שרחץ מע״ש, והמים עדיין על גופו שבודאי אינו עובר באיסור רחיצה בדלא עביד מעשה.

 

 

#21294