אם בטעות התחלתי לומר תחנון ביומא דפגרא חסידי, האם עלי להפסיק מיד?

 

שאלה:

ראיתי למי שכתב (שו”ת שבט הלוי ועוד) בענין מי שהתחיל בשוגג לומר או”א של תחנון ביום ש(מן הדין אומרים בו תחנון, אבל) מפני שבו ביום יש יאהרצייט של צדיק לכן מנהגו לא לומר תחנון, שפסק שם שיסיים עד ‘אבל אנחנו ואבותינו חטאנו’ ולא יעצור ב’תבא לפניך תפילתינו’ כמו שהי’ צריך לעשות אם הי’ טועה ביום שמן הדין אומרים בו תחנון, ונסתפקתי איך להתנהג אם טעיתי בהנ”ל ביומא דפגרא חסידי כמו י”ב תמוז וי”ט כסלו, שמחד גיסא אינו יאהרצייט ומאידך אינו יום שמן הדין אין אומרים בו תחנון.

בסגנון אחר מהו גדרו ההלכתי של ימים טובים חסידיים לענין אמירת תחנון?

 

תשובה:

דעתו דעת יחיד. ושאר אחרוני זמננו לא חילקו בהכי.

וגם צ״ע הסברא לחלק כך. וממנ״פ, אם סגי לסיים בתבוא לפניך תפלותינו בשאר הימים, מדוע לא סגי גם ביום שהוא מחמת מנהג.

אלא שאולי מקום להעמיס כן בהמסופר בס׳ דרכי חיים אות כח. וגם בזה צ״ע אם נכונה השמועה (אף דרב גוברי׳ וכו׳. אבל ראה שו״ת דברי יואל או״ח ל, ד. דברי יציב או״ח קפט ד״ה והלום. מאורי גאליציא ב ע׳ 458. כל הכתוב לחיים צימטבוים ע׳ קעג. אבל ראה פי צדיק ציעשנוב ע׳ רעז), ואם אכן מיירי רק במקום שנהגו. ואם בכלל לכך כיון הרה״צ וכו׳ מצאנז.

וראה הנלקט בס׳ עבודת אפרים שטיין א, יד שהביא י״ח תשובות מאחרוני זמננו בנושא, ורובם לא נחתו לחלק בהכי (אף שקצתם נקטו כן, וכתבו שיש לסמוך על הדרכי חיים).

 

#14849