Article: Can parents use their Maaser for their child’s wedding?
Yes. with specific conditions:
Wedding Expenses from Ma’aser Money
Ma’aser money can be used for other mitzvos, not only for tzedakah, as long as they are not obligatory mitzvos.
A person may not use ma’aser to support their young children, as one is obligated to support them. These days, when it is common for older children to be supported by their parents until they marry, one may not use ma’aser money for their support either. However, to marry off one’s children, one may use ma’aser money, but only under the following conditions:
A) If they don’t have sufficient funds of chulin, non-ma’aser, money;
B) If when they made the commitment to the mechutanim to pay for the wedding expenses they had in mind to use ma’aser money; and
C) If the ma’aser money is not used for luxury items, things that are frivolous and unnecessary, but for expenses needed to make a wedding in a kosher and beautiful—but reasonable—manner.
Sources:
ראה שו״ת אבני צדק יו״ד קמא בתו״ד. מהרש״ם א, לב. שמחת כהן ב, יו״ד עט, ג (במהדו״ק). יחו״ד ב, עו. תשוה״נ א, תקס ואילך. וכ״מ קצת בשו״ת אבן יקרה תליתאה נט, עייש״ה. וראה גם הנסמן לקמן. וראה גם שו״ת מנח״י ח, עב, י.
ורק אם אין ידו משגת מכספי חולין – דאל״כ יתכן שהוא דבר שבחובה, לקנות כסות לבתו, והעשיר כפי עשרו, אלא שאין כופין (ראה שו״ע אה״ע נח, א. שם סד, ד. רמ״א שם עא, א ובח״מ שם). וכן להשיא בנו (את״ל שהכוונה גם לשלם על כך. ונתחבטו בזה אחרוני זמננו. אבל כ״ה להדיא בשו״ת ראב״ן בסופו קמט, ד. מהרש״ך ב, קפא. מהרי״ט ב, כז. מהר״י מינץ לא. שם מה. פנים מאירות א, סב. רוח חיים אה״ע א, ג. לב חיים – להנ״ל – ב, קסו (קיד, ג). והביא שם דברי ראב״ן הנ״ל. נשאל דוד אה״ע סז. חסל״א אה״ע א (ג, ג). ולהעיר גם מפי׳ סדה״י למשנת בן ה׳ למקרא ד״ה בן י״ח. אבל שם אין כוונתו מן הדין, וכפשוט. והאריך בכ״ז בשו״ת עמודי משפט טהרני ב, ד. וש״נ. אבל להעיר שבמאירי קדושין ט, ב בשם חכמי ההר, שא״צ ליתן לבנו. וראה גם אוצה״פ נח, ג, ח. וככל הנראה שכהנ״ל הי׳ בהעלם דבר מכמה מחברים – ראה שו״ת שאלת שלמה א, קד בשוה״ג. שפע חיים נישואין ג בארוכה. אולם בלא״ה, לכמה דעות, אי״ז חובה גמורה, ורק עצה טובה לחוד – ראה ירושלמי קדושין א, ז ובקה״ע ופנ״מ שם. שו״ת הרשב״א שכא. ט״ז אה״ע קיג, א. וראה שו״ת דבר משה אלמאריו א, אה״ע מה. חקקי לב חו״מ ב, כד (קיב, ד). חבלים בנעימים ג או״ח ג, א ד״ה גם. אבל י״א שהיא חובה גמורה. וכ״ה במכילתא ס״פ בא, שמה״ת חייב להשיאו אשה. וכן מוכח בפיה״מ קדושין א, ז. וראה עינים למשפט קדושין כט, א. וי״א שאפי׳ כופין – ראה חסל״א שם. ועוד).
אמנם, הוצאות החתונה בימינו בלא״ה הם הרבה יותר מהמתחייב ע״פ דין. וגם, שבזמננו בד״כ אינו משיאן כשהן קטנות ונערות כ״א לאחרי שבגרה. (וראה עזר מקודש רסי׳ א – לגבי בנו. שו״ת דברי יציב אה״ע כא, ב. וראה אוצה״פ נח, ג, ג).
וראה בהנ״ל שו״ת אז״נ ט, נא, ב. וראה גם שו״ת שבה״ל ט, רא, ג. אבל ראה שו״ת אג״מ יו״ד ב, קיב – להחמיר. ובשו״ת ר׳ ידידי׳ טיאה וייל ס – לכאו׳ מיירי התם כשהתחייב כבר. ובכל אופן, גם שם כתב, שמה שמרבה ליתן יותר משיעור המחוייב יכול להוציאו מדמי מעשר.
כן ילה״ע מברכ״י רמט, יח שבדבר שמשלם מחמת לעז הבריות אין להוציא מכספי מע״כ. והה״נ בנדו״ד כשידו משגת. וראה בברכ״י להקל בדחיקא לי׳ שעתא גם למזונות בניו בני שש. אבל ראה שו״ת צי״א ט, א, ד.
וכן אם לא הי׳ בדעתו כשהתחייב – ה״ז בגדר דבר שבחובה ופורע חובו ממעשר. וראה שו״ת צי״א שם, שבקנין דברים לחוד אינו בגדר התחייבות לענין זה. וכ״כ שו״ת אבני ישפה ג, פח, א. אבל שאר האחרונים לא חילקו בדבר.
אבל רק עבור הנצרך ולא למותרות והעדפה בעלמא – ראה בזה שו״ת שבה״ל ד, קל. ה, קלד. ט, קצט. שם רא, ג. שם רב.
והנה, יש מפוסקי זמננו שהחמירו שלא להניח מעשרותיו בתכנית חסכון לצורך זה, ורק משהגיעו לפרקם. וטעמם נפלא ממני, שהרי אין בזה משום ב״ת – ראה שו״ע יו״ד רנז, ג. ובלא״ה כיון דקייל״ן שאפשר להוציא ממע״כ לשאר מצות, ל״ש בזה ב״ת – ראה שו״ת רדב״ז ב, תרחצ. [ובשו״ת ב״ד של שלמה א, ד״ה וחזר ושאל, שהחמיר – ה״ט, דס״ל שאין להוציא מע״כ רק לעניים]. וראה שו״ת אג״מ יו״ד א, קמד. (ושם: אם לפי דעתם צריכים להתחיל לאסוף בעד זה מהיום. אבל שם ר״ל ולהחמיר שצריך כבר להוציאם מרשותו כעת). צדקה ומשפט ו הע׳ יד. ואולי דעתם שאין להוציא ממע״כ לשאר מצות שלא הגיע זמנם, כשעניים מצויים. וצ״ע.
ולהעיר, שי״א שמשהגיעו בניו ובנותיו לגיל מסל״א ש״ד. ויש שהציעו שיכול להניחם בקופת גמ״ח בכדי להלוות לעניים, ע״מ שיחזירום לו לכשיצטרך בבא זמן נישואי ילדיו.
From Halacha2Go Archives
#200
