״לא שייך כלל מקום ברוחניות״

שאלה:

בתניא פרק מח, שולל הפירוש שסובב כל עלמין היינו שסובב במקום חס ושלום.

והנה נמצא בביאורי הרה״ח הר׳ יואל ע״ה כהן שהכוונה לשלול מקום רוחני, שמקום גשמי מאן דכר שמיה, ואין מן הצורך לשלול שאינו סובב בגשמיות חס ושלום.

ולא הבנתי, מדוע אי אפשר לומר כפשוטו, ובא לשלול שלא נפרש באופן הבא לידי הגשמה, וכוונת אדמו״ר הזקן להפשיט הדברים מגשמיותם.

תשובה:

כבר העירו כו״כ בזה, שבכ״מ במאמרי דא״ח משמע להדיא שהפי׳ כפשוטו, לשלול סובב כפשוטו, והטעם לפי אין לו דמות הגוף וכו׳. וכן בשיעורים בסה״ת (שעבר הגהה וכו׳) על אתר, מפורש שלילת מקום גשמי.

והאריך בזה טובא הרמ״ח שי׳ גאלאמב, בקובץ מבית חיינו חו׳ ז (תשפ״א), והביא מכ״מ, ומהם באגה״ק יז (קכה, ב) להדיא. ומפורש גם באוה״ת מג״א ע’ פג, ש״אין הכוונה בחי׳ מקיף כמו בגשמיות עיגול הסובב ע״ג דבר״. (אלא שבביאורי הרי״כ ע״ה מצטט הלשון שאינו כמו עיגול ח״ו, ומרחיקו מפשוטו, וכדרכו).

כן בעיקר הערתו שאפ״ל שבא לשלול ההגשמה – נתעוררתי שהעיר עד״ז הרי״מ ע״ה בהיכל הבעש״ט כסלו תשס״ד. והביא כמה דוגמאות לדבר.

אמנם בד״ה כל ישראל תשל״ג, בסה״מ מלוקט ח״ד ע׳ קעח, הע׳ 14, מוכח שאכן מפרש שבא לשלול מקום רוחני.

וי״ל דתרווייהו איתנהו. וראה גם בלקוטי ביאורים להר״י ע״ה קארף תניא שם ד״ה כי לא שייך כלל בחי׳ מקום ברוחניות, ״היינו גם ברוחניות וכ״ש באלקות״. גם בביאורי הר״נ ע״ה נמנוב כתב כמו בלקוטי ביאורים. וראה גם בתניא השלם ס״ע תתקט, עיי״ש ששינו מל׳ הדברים במקורו, והוסיפו תיבת ״אפילו״ בתחילה.

וראה מה שהאריך בקובץ מבית חיינו הנ״ל. וכפירושו בקובץ הנ״ל – שכולל שתיהם, ושמרומז בתיבת ״כלל״ – ראה גם הלקח והלבוב במקומו.

והוא דלא כהרי״כ ע״ה ששלל לגמרי הפי׳ כפשוטו.

ואגב, להעיר מאוה״ת נ״ך ע׳ שו (ובכ״מ) שבסוכ״ע ל״ש מקום רוחני רק בממכ״ע.

ותיתי לי להרמ״ח שי׳ גאלאמב להערותיו בכל הנ״ל.

#55801